ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/שמו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · שמו· >>


מצוה שמו - לא לרדות בעבד עברי בעבודת פרך

שלא נעביד עבד עברי בעבודת פרך, שנאמר "לא תרדה בו בפרך(ויקרא כה, מג). ואי זו עבודת פרך? ופירשו זכרונם לברכה (ספרא בהר ו) שהיא עבודה שאין לה קצבה, וכן עבודה שאין אדם צריך לה אלא יעשנה כדי שלא יתבטל העבד.

וכמו שאמרו זכרונם לברכה: לא יאמר אדם לו "עדור תחת הגפנים עד שאבוא", שהרי לא נתן לו קצבה, אלא יאמר לו "עדור עד שעה פלונית" או "עד מקום פלוני". ואמרו גם כן בספרא שלא יאמר לו "החם לי כוס זה" והוא אינו צריך לו. וכן כל כיוצא בזה, אבל הביאו זכרונם לברכה במשל הקלה שבמלאכות והנמהרת לעשות, וכל שכן האחרות. והכלל שלא נעבידהו זולתי בהיות הצורך לנו לעשות המלאכה ההיא שנצווהו עליה.

פרטי המצוה קצרים, והנה כתבתי קצתן.

ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בזמן שהיובל נוהג. ואין לחייב מלקות עליה, לפי שאפשר לעבור עליה בדיבור לבד מבלי מעשה. ואף על פי שאינה נוהגת בזמן הזה לפי שאין קניין עבד עברי נוהג, מכל מקום ראוי לו לאדם להיזהר בעניין מצוה זו גם היום בהיות עניים בני ביתו, ולהיזהר בה הרבה. וייתן אל לבו כי העושר ועניות, גלגל הוא שחוזר בעולם, ומהשם הוא – ויתננו לאשר ישר בעיניו כל זמן שירצה ולא יותר ואפילו רגע. שגם כי יצבור כעפר כסף ויטמנהו בקרקע ויקנה קרקעות עד אין מספר, וטובה הרבה יהיה לו – הכל יאבד ממנו יחד בחטאו לשם, ואם יצדק תתקיים בו הטובה, כי כל מין במינו ידבק.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/346