ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/סא
לדון בדין מפתה. כלומר מי שפיתה בתולה, שנדון אותו כמשפטו הכתוב עליו בפרשה, שנאמר "וכי יפתה איש בתולה וגו'" (שמות כב, טו). ועניין הפיתוי הוא שאומר לה דברים של שקר או של אמת, עד שתתרצה אליו (עי' רמב"ן עה"ת שם).
שורש הדין ידוע. ואל תתמה כאן בהיות "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מה, יד). נמכרת לבועל בחמישים כסף, בין עשירה בין ענייה, שאין הקנס רק דמי הנאת השכיבה בלבד. אבל מצד אחר חייב השוכב אותה לתת בושת ופגם לפי ייחוסה וחשיבותה. וכל מצות השם יתברך אמונה.
דיני המצוה. כתב הרמב"ם זכרונו לברכה (פ"א מהל' נערה בתולה ה"ב) כל שבעיר בחזקת פיתוי עד שיעידו עדים שהוא אנס. וכל שבשדה בחזקת אנס. ואמרו זכרונם לברכה (כתובות לט.) שנישואי מפתה תלויים ברצון האב והבת והמפתה. ואם כנסה, אין שם קנס. ודין כהן גדול שפיתה או אנס. ודין קנס בנבעלה כדרכה. וזמן (דף כט.) הקנס אינו אלא משלוש שנים עד שתבגר. ומה שכתב לאביה, דווקא לאביה; אבל אין לה אב, אין דין קנס עליה. דפיתוי מדעתה הוא, מה שאין כן באונס, וכמו שנכתוב במקומו בעזרת השם. והנשים שאין להן קנס ועשר הן. ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלישי ורביעי מכתובות.
ונוהגת בכל מקום שיש בית דין סמוכין, שאין דנין דיני קנסות אלא בסמוכין. והעובר עליה ולא עשה דין זה, בטל עשה.
קישורים
[עריכה]קיצור דרך: tryg/mcwa/061