ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה)/תקעו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה) · תקעו· >>

שלא ישא ממזר בת ישראל[עריכה]

שנמנע הממזר מלישא בת ישראל, ועל זה נאמר (דברים כג ג) לא יבא ממזר בקהל יי, כלומר שלא יבא לישא אשה מבנות קהל השם, אבל להכנס עמהם בכל מקומות מושבותיהם ולישא וליתן עמהם בכל הדברים מותר באמת כאחד מבני ישראל, וכבר אמרו זכרונם לברכה (הוריות יג א), שממזר תלמיד חכם קודם בקריאת התורה לכהן עם הארץ ‏[1].

משרשי המצוה. לפי שתולדת הממזר רעה מאד ‏[2], שנעשית בטמאה ובמחשבת פגול ועצת חטא, ואין ספק, כי טבע האב צפון בבן, ולכן השם בחסדו הרחיק זרע הקדש ממנו, כאשר הבדילנו והרחקנו מכל דבר רע ‏[3].

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה ‏[4], שהממזר שאסרה התורה, הוא שנולד מן העריות הנזכרות בתורה, חוץ מן הנדה שהבן ממנה פגום ואינו נקרא ממזר, ובין הבא על העריות ברצון או באנס או בשגגה, בכל ענין נקרא ממזר. וגוי ועבד הבאים על בת ישראל הולד כשר, בין פנויה, בין אשת איש, בין באנס, בין ברצון, וגוי ‏[5] ועבד הבאים על הממזרת הולד ממזר, וממזר הבא על הגויה הולד גוי, ואם נתגיר הרי הוא כשר מיד ככל הגרים שבאומות, ואם בא על השפחה הולד עבד, ואם שחררו הולד כשר כשאר עבדים המשחררים ומתרין בבת ישראל. זה הכלל, בן הבא מן השפחה או מן הגויה או מן העבד או מן הגוי או מן הממזר הולד כמוה, ואין משגיחין על האב כלל. ומפני דבר זה התירו חכמים (קידושין סט א) לממזר לישא שפחה כדי לטהר בניו, שהרי הוא משחרר אותם ונמצאו בני חורין. וממזר ‏[6] מותר לישא גיורת, וממזרת מתרת לגר, שנאמר בקהל יי, וקהל גרים לא אקרי קהל, והולד הולך אחר הפגום. ואפילו גר שנשא גיורת הבן מותר בממזרת מן הטעם שאמרנו, אף על פי שהורתו ולדתו בקדשה, ואפילו בניו ובני בניו, עד שישתקע שם גיות מהם, כלומר שלא יודע שהוא גר, אבל גר שנשא בת ישראל או בן ישראל שנשא גיורת הולד ישראל לכל דבר ואסור בממזרת. ויתר פרטי המצוה מבבארים בפרק שמיני מיבמות וסוף קדושין ‏[7].

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה והוא ממזר ונשא בת ישראל או ישראל שנשא ממזרת, כיון שבעל אחר הקדושין לוקין הוא והיא. אבל בעל ולא קדש אינם לוקין, שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קדושין אלא כהן גדול באלמנה, כמו שכתבתי במקומו בסדר אמר אל הכהנים (מצוה רעג), זהו דעת הרמב"ם זכרונו לברכה (שם) אבל יש מן המפרשים שכתבו (ראב"ד בהשגותיו שם הל' ב), דבביאה לחודה בלא קדושין לוקין.

הערות[עריכה]

  1. ^ (עי' רמב"ם בפי' המשנה פ"ה מגיטין מ"ז)
  2. ^ (עי' מסכת כלה פ"א)
  3. ^ (עי' רמב"ם מו"נ ח"ג פמ"ט)
  4. ^ (יבמות מט א] , (פ"טו מהל' איסורי ביאה ה"א)
  5. ^ (יבמות מה ב , רמב"ם שם הל' ג ד)
  6. ^ (רמב"ם שם הל' ז ט)
  7. ^ אבן העזר סי' ד'