ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה)/תקעג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה) · תקעג· >>

שלא לענוש האנוס[עריכה]

שנמנענו שלא לדון מי שהוא אנוס בחטא שיעשה, כלומר שאין לנו לענוש שום אדם בדבר שיעשה אותו על כרחו, ועל זה נאמר (דברים כב כו) ולנערה לא תעשה דבר וגו'. וזהו לאו כולל כל מי שהוא אנוס בפעלה רעה שיעשה שאין לנו לענוש אותו בה, ובפרוש אמרו זכרונם לברכה במסכת סנהדרין (צ"ל נדרים כז א) אנוס רחמנא פטרה, שנאמר ולנערה לא תעשה דבר.

שרש מצוה זו. ידוע לכל בן דעת, שאין ראוי לענוש שום בריה במה שהוא עושה בעל כרחו שלא בטובתו.

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה ‏[1] שאפילו עבר אדם באנס על אחת משלש עברות שאדם חייב להרג עליהן ולא יעבר אין בית דין ממיתין אותו עליהן, זולתי אם עבר ובא על הערוה שבזו ממיתין עליה, שאין זה אנס גמור לפי שאין קשי אלא לדעת, אבל האשה שנבעלה באנס פטורה, ואפילו אם אחר שהתחיל האונס לאנסה אמרה הניחו לו פטורה, מפני שיצרה מתגבר עליה. ויתר פרטיה, שם בסנהדרין.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, שאנו מחויבים שלא לענוש האנוס בשום עונש. והעובר על זה וענש האנוס עבר על לאו זה ונשא עונו, אבל אין בו מלקות, לפי שאפשר לעבר עליו מבלי מעשה, כגון דין שצוה להלקותו או שצוה לענוש אותו בענין אחר, שאין הדין עושה מעשה בדבר. והרמב"ן זכרונו לברכה כתב (בשורש השמיני בספהמ"צ ל"ת רצד), שאין זה הלאו מניעה, אבל הוא שלילות לפטר הנערה האנוסה, וזהו שאמרו בסנהדרין אנוס רחמנא פטרה זה הלשון באמת ראיה שהוא פטור, לא אזהרה.

הערות[עריכה]