ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה)/תקכא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה) · תקכא· >>

שלא לדרוש אל המתים[עריכה]

שלא לדרש אל המתים. וענין דרישה זו הוא ‏[1], שיש בני אדם מרעיבים עצמם והולכים ולנים בבית הקברות כדי שיבוא להם המת בחלום ויודיעם מה שישאלו עליו, ויש אחרים שלובשין בגדים ידועים ואומרים דברים ומקטרים קטרת ידועה וישנים לבדם כדי שיבוא המת שהם רוצים בו ויספר להם בחלום, ועל כל מלאכות אלו וכיוצא בם נאמר (דברים יח, י-יא) לא ימצא בך וגו' ודורש אל המתים.

משרשי המצוה. מה שכתבתי באסור כשוף בסדר זה (מצוה תקיא) ובסדד משפטים (מצוה סב).

ודיני המצוה. בסנהדרין ‏[2].

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליו ועשה שום מעשה כדי שיבוא המת ויודיעהו שום דבר חייב מלקות.

הערות[עריכה]

  1. ^ (עי' רמב"ם ל"ת לח)
  2. ^ (פרק שביעי)