ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה)/כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה) · כז· >>

מצות כיבוד אב ואם[עריכה]

  • לכבד האב והאם, שנאמר: (שמות כ, יא): "כבד את אביך ואת אמך".

ובא הפירוש‏[1]: איזהו כיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.

משורשי מצוה זו: שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלהים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סִבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל עבודה ותועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו.

וכשיקבע זאת המדה בנפשו – יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא, שהוא סִבתו וסִבת כל אבותיו עד אדם הראשון. ושהוציאו לאויר העולם, וסיפק צרכיו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות איבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת. שאלולי הנפש שחננו האל – יהיה כסוס כפרד אין הבין. ויעריך במחשבתו כמה וכמה ראוי להיזהר בעבודתו ברוך הוא.

דיני המצוה: כגון כבוד זה מנכסי מי חייב לעשותו, אם משל אביו או אם משל עצמו. והלכה משל אב אם יש לו נכסים, ואם לאו – יחזור הבן אפילו על הפתחים ויאכיל אביו‏[2].

וכיבוד אב ואם, איזה קודם? ועד היכן כיבוד אב? ואם מחל על כבודו אם יהיה מחול? ואם יראנו עובר על דברי תורה, באיזה לשון ימנעהו? ואם יצוהו אביו לעבור על דברי תורה, שלא יאמינו בזה. וכי חייב לכבדו בחייו ובמותו, וכיצד הוא כבוד במותו, ויתר פרטיה – מבוארים בקידושין, וקצת מהן במקומות אחרים מהגמרא‏[3].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים, ונקבות כל זמן שאפשר להן‏[4], כלומר בכל עת שלא ימנעו אותן בעליהן. והעובר עליה – בטל עשה. וענשו גדול מאוד, שנעשה כמתנכר לאביו שבשמים. ואם ישכח בבית דין – כופין אותו, כמו שכתבנו למעלה שבביטול עשה – כופין בית דין.

הערות[עריכה]

קישורים[עריכה]