ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה)/יט
שלא להוציא מבשר הפסח חוצה[עריכה]
שלא להוציא מבשר הפסח ממקום החבורה[1], שנאמר (שמות יב מו) לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה.
משרשי מצוה זו. מה שכתבנו לזכר ניסי מצרים. ומפני שנעשינו בני חורין ואדונים באה המצוה עליו שיהא נאכל במקום החבורה ולא נוציאהו לחוץ, כדרך מלכי ארץ, שכל המוכן להם נאכל בהיכלם ברוב עם שלהם. ודלת הארץ בעת יכינו סעודה גדולה, ישלחו ממנה לחוץ מנות לרועיהם, לפי שהוא חידוש אצלם.
דיני המצוה, כגון זה, מה דינו של בשר כשיוצא חוץ[2], וההיקף שצריכה החבורה לעשות[3], ודין מחיצה שנפרצה בין החבורות[4] , ויתר פרטיה מבוארים בפסחים.
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליה והוציא מן הבשר לחוץ, עבר על לאו ולוקין עליו, והוא שיעשה בה עקירה מן הבית והנחה לחוץ, כדין הידוע בהוצאה של שבת.
הערות[עריכה]
- ^ (פסחים פה, ב)
- ^ (פסחים פה א)
- ^ (פ"ט מהל' קרבן פסח ה"ג)
- ^ (פסחים ס, ב)