ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה)/ה
מצות שחיטת הפסח
[עריכה]- לשחוט ביום ארבעה עשר בניסן בין הערבים, שה תמים זכר בן שנה, או גדי, בבית הבחירה. וזה נקרא קרבן הפסח. שנאמר (שמות יב, ו) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים.
- וענין המצוה הוא, שמתקבצין אנשים מישראל לחבורות, ולוקחין מן השוק או מביתם גדי אחד או שה, תמים זכר בן שנה, ושוחטין אותו בעזרת בית המקדש ביום ארבעה עשר בניסן בין הערבים, ואחר כך לערב אוכלין אותו בין כולם אחר מאכלם, שמצותו לאוכלו על השובע.
- משרשי מצוה זו, כדי שיזכרו היהודים לעולם הניסים הגדולים שעשה להם השם יתברך ביציאת מצרים.
- דיני המצוה, כגון זמן שחיטתו ביום אימת, ושהוא נשחט בשלש כתות בעזרה, וכי דוחין שבת עליו, ודיני מנויו, וקריאת ההלל עליו, ותקיעת חצוצרות, ויתר פרטיה, מבוארים במסכת (פסחים נח, א) ואילך.
- ונוהגת בזכרים ובנקבות, בזמן הבית.
- והעובר עליה, במזיד ולא עשה פסח חייב כרת, בשוגג, אינו מביא קרבן, לפי שהוא אחד משלשה חטאים שבזדונן כרת ואין בשגגתן חטאת, והן זה, ומגדף, ומבטל מילה.