ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/שמד
שלא נעבוד בעבד עברי בעבודה שיש בה בזיון גדול והכנעה, שדרך לעבוד כן בעבד כנעני, שנאמר "לא תעבד בו עבדת עבד" (ויקרא כה, לט). ואמרו זכרונם לברכה בספרא (בהר ז ב) בפירוש עניין זה: שלא יטול אחריך בלנשיא (בלונטיא) (עיין ספר המצוות) והוא כלי של בגד קטן שעושין בני אדם לישב עליו בכל מקום שהם כשהם יגעים, ודרך העבד הנבזה שנוטל אותו כלי ומוליכו אחר אדוניו. וכמו כן אמרו (שם) ולא יטול לפניו כלים לבית המרחץ. והם זכרונם לברכה ביארו אלו המלאכות והוא הדין שנלמד מהן לכל כיוצא בהן.
נמצא שיש לו לאדם שייתן אל לבו איזו מלאכה יצווה לעבדו עברי, וזהו מכלל מה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין כב.) כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו. ומכל מקום מה שאמר הכתוב "כשכיר כתושב יהיה עמך" (ויקרא כה, מ) יש ללמד שיכול אדם לצוותו בכל הדברים שדרך בני אדם לצוות השכיר והתושב. ובאמת השכיר, שהוא אדם בן חורין, ברוב איננו נשכר למלאכה בזויה. וכמו כן התושב, שהוא אדם שבא לגור בארץ אחרת, ודרכן של תושבים לעבוד בעל הבית שהם מתגוררים עמו לרצונם ועל כן לא יעשה עמו מלאכה בזויה ביותר. ועל כן אמר הכתוב "כשכיר כתושב יהיה עמך" ששני אנשים אלו, אף על פי שהם עובדים אין עבודתם עבודה ברוב הפעמים. ואף על פי כן צריך העבד לנהוג בעצמו מנהג עבדות ויכבד אדוניו בכל כחו, ולא יתגאה בכל זה שאמרנו.
משרשי המצוה כדי שייתן האדם אל לבו כי האומה שלנו היא הנכבדת מכולן ומתוך כך יאהב אומתו ותורתו. וייתן אל לבו גם כן כי כמו שזה העבד העברי נמכר לו מפני דחקו, כך אפשר שיקרה לקונה אותו או לאחד מבניו אם יגרם להם החטא. ובכבדו עבדו יחשוב מחשבה זו בלי ספק, ומתוך מחשבתו זאת, יזהר מחטא לשם. ועוד תועלת אחרת בדבר, שילמד האדם נפשו במידת החסד והרחמים ויתרחק ממידת האכזריות הרעה. ובהכין נפשו אל הטובה תקבל הטוב, והשם חפץ להעניק מברכותיו אל בריותיו, כמו שכתבתי פעמים הרבה במצוות הקודמות.
דיני המצוה מה שדקדקו זכרונם לברכה פרק קמא דקידושין (דף כב:) ממה שאמר הכתוב "כי טוב לו עמך" (דברים טו, טז): "עמך" במאכל ו"עמך" במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן. וכן אמרו זכרונם לברכה (ספרא בהר ז ג) שלא ידור האדון בכרך והעבד בכפר, שנאמר "ויצא מעמך" (ויקרא כה, מא) ויתר פרטיה בספרא ובקידושין.
ונוהגת בזכרים ונקבות בזמן שהיובל נוהג. וכבר כתבתי בראש הסדר (מצוה של) באיזה זמן היובל נוהג. ואף על פי שאין ראוי לאשה שתקנה עבד מפני החשד, בכלל המצוה היא מכל מקום. והעובר על מצוה זו ועבד בעבד עברי בעבודות הבזויות, עבר על לאו זה. אבל מן הדומה שאין בזה חיוב מלקות לפי שאין בו מעשה, כי בדברים יוסר עבד לעשות מלאכתו בזויה או נכבדת. וכבר כתבתי למעלה (מצוה רמא) כי כל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה, אף על פי שנעשה בו שום מעשה, שאין לחייבו מלקות עליו דלאו שאין בו מעשה נקרא מכל מקום; זה דרכי זך בעיני.
קישורים
[עריכה]קיצור דרך: tryg/mcwa/344