ספר הבחור/מאמר ג/עיקר יא
בביאור כנויי השמות הנקביים אשר סופם ה"א או תי"ו ובביאור ההפרש שביניהם
א
[עריכה]דע כי אותם שסופם ה"א הנקבה כשיבאו בכנויים תהפך הה"א לתי"ו רפויה, כמו מן צְדָקָה – צִדְקָתוֹ, צִדְקָתִי, צִדְקָתָם וכן כלם. אבל אותם שסופם תי"ו יבאו בכל כנויי היחיד בתי"ו דגושה, כמו מן עֲטֶרֶת, תִּפְאֶרֶת, נאמר עֲטַרְתּוֹ, תִּפְאַרְתּוֹ, עֲטַרְתָּם, תִּפְאַרְתָּם. ובזה תכיר אלו מאלו. ובלשון רבות תחסר תי"ו הנקבה כאשר יתבאר, ולכן צריך שנאמר כי מִלְחַמְתּוֹ, מִשְׁמַרְתּוֹ ודומיהם, הנפרד מהם מִלְחֶמֶת, מִשְׁמֶרֶת, כי אלו היה הנפרד מִלְחָמָה, מִשְׁמָרָה, היה הכנויי מִלְחֲמָתוֹ, מִשְׁמְרָתוֹ, בתי"ו רפויה.
ב
[עריכה]ודע כי הנקבות הרבות יבאו עם כנויים בשני סימני הרבוי, ביו"ד רבוי הזכרים, ובתי"ו רבוי הנקבות, כמו צִדְקוֹתָיו, צִדְקוֹתֶיךָ וכולי. וכן אף הבאים בכנויי היחיד בתי"ו דגושה כמו שכתבתי, הלא המה יבאו בכנויי הרבים בתי"ו רפויה, כמו מִלְחֲמֹתָיו, מִשְׁמְרוֹתָיו. וזה לסבת החולם, כי אין ראוי לבא אחריו דגש.
ג
[עריכה]ודע כי השמות שהם בלשון רבות כמו שְׁפָחוֹת, צְדָקוֹת ודומיהם, יבאו עם כנויי הנסתרים בשני אופנים, האחד עם מ"ם הכנוי אחר וי"ו תי"ו הרבות, כמו שִׁפְחוֹתָם, צִדְקוֹתָם. והשני עם ה"א אחר וי"ו תי"ו הרבות, כמו שִׁפְחוֹתֵיהֶם, צִדְקוֹתֵיהֶם. אבל שִׁפְחָתָם, צִדְקָתָם, הם כנויים של הנקבה היחידה, כמו שכתבתי לעיל. וזהו מה שפירש ר' שלמה ירחי על "וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם" (במדבר יז, כה), וזה לשונו: "ויש חלוק בין תְּלוּנָתָם לתְּלוּנֹּתָם, תְּלוּנָתָם – תְּלוּנָה אַחַת, תְּלוּנֹּתָם – שם דבר בלשון יחיד ואפילו הן תלונות הרבה" עד כאן לשונו. והנה לא פירש הרב ההפרש שבין תְּלוּנוֹתָם לִתְלוּנּוֹתֵיהֶם.
והנני אבאר ההפרש שביניהם במשל. הרי ראובן ושמעון שיש להם שפחה אחת, נאמר עליה זאת היא שִׁפְחָתָם של ראובן ושל שמעון, וכשיש לכל אחד מהם שפחה אחת נאמר עליהן שִׁפְחוֹתָם, וכשיש לכל אחד מהם שנים או שלשה שפחות נאמר עליהן שִׁפְחוֹתֵיהֶם, וכבר יעדתי לחבר ספר אחד ואבאר בו כל דברי רש"י ז"ל אשר דבר בדקדוק בפירוש התורה אם יאריך השם יתברך חיי.