ספר הבחור/מאמר א/עיקר י
בביאור הוראת בנין פֻּעַל
א
[עריכה]הבנין הרביעי הוא נקרא בנין פֻּעַל, תולדתו של פִּעֵל. ואין לו רק הוראה אחת, והוא שתמיד הוא פָּעוּל על ידי אחר, והוא אביו הַפִּעֵל אשר ממנו הוא מקבל מקרהו. לכן גם הוא דגוש כאביו. והמשל, כאשר תאמר על אביו סִפֵּר, כִּפֵּר, תאמר על הבן סֻפַּר, כֻּפַּר. והנה לא נזכר מי הוא המספר או מי הוא המכפר, רוצה לומר לא נזכר מה הוא הפועל אם זכר אם נקבה אם יחיד אם רבים. לכן קראו לו בִּנְיַן שֶׁלֹּא הוּזְכַּר שֵׁם פּוֹעֲלוֹ.
ב
[עריכה]וכן לבנין הָפְעַל הנולד מבנין הִפְעִיל, כי דין אחד לשניהם, כי גם הוא תמיד מקבל פעולתו מיד אחר. ובעבור זה אין באחד מהם צווי, כי איך יצוה אדם לחבירו בנִפְעַל הנגזר מפעלים יוצאים כמו שכתבתי במאמר זה בעקר הח. ומכל שכן שאין בהן פעול. ואף הבינוני איננו בפֻעַל רק במקומות מעטים במקום שם התואר, כמו "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג, ב), "לַנַּעַר הַיּוּלָּד" (שופטים יג, ח), שהם תוארים בראיית הקמץ. ואין לומר כי הם עוברים והקמץ שבהם בעבור הסוף פסוק, שאם כן היה לו לומר וְהַסְּנֶה לֹא אֻכָּל, כי מלת אֵין לא תשמש בפעלים רק בשמות. וכן ה"א של מלת הַיֻּלָּד מוכיח שאינו עבר, כי לא תשמש ה"א הידיעה בפעלים. לכן צריכים אנחנו לומר כי הם בינונים תוארים. וּבְהָפְעַל לא נמצא לא בינוני ולא תואר לעולם, גם המקור לא נמצא בשניהם כי אם במקומות מעטים, ועם אותיות בכל"ם לא נמצא לעולם כמו שיתבאר לך כל זה במאמר שני בעקר שני. אם כן לא נשאר בהם רק העבר והעתיד.
ג
[עריכה]ואומרים קצת המדקדקים שאפילו בעתיד אין להשתמש בְּפֻעַל וּבְהָפְעַל רק בשני גופים, כי יחסרו ממנו המדברים בעדם. ואומרים זה בעבור כי לא נמצאו מהם במקרא רק אחד, והוא "מִבֶּטֶן לַקֶּבֶר אוּבָל" (איוב י, יט), שהוא עתיד מבנין הָפְעַל מנחי פ"א יו"ד. ונראה לי כי מפני זה אין למנוע מלדבר בם. והלא כמה מלין יש שאנחנו אומרים אותם מדרך הסברה אף על פי שלא נמצאו בפסוק, ומכל שכן באלה שנמצא אחד מהם בפסוק, ולמה לא נדבר בם.