ספרי על דברים/ואתחנן/פיסקא כו
פיסקא קודמת - ספרי על דברים - פיסקא כו - פיסקא הבאה
זהו שאמר הכתוב משלי יח תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות.
שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל: משה ודוד מלך ישראל. משה אמר להקב"ה: רבש"ע, עבירה עברתי תכתב אחרי, שלא יהיו הבריות אומרות דומה שזייף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטווה. משל למלך שגזר ואמר על מי שיאכל פגי שביעית יהיו מחזירים אותו בעקיפים. אמרה לך בבקשה ממך, המלך, הודיע סורחני, שלא יהיו בני המלך אומרים דומה שנמצא בה דבר ניאוף או שנמצא בה דבר כישוף! כשהם רואים פגי שביעית תלוים בצואר - יודעים שבשביל כך אני מחזרת. כך אמר משה לפני הקב"ה עבירה שעברתי - תכתב אחרי! אמר לו הקב"ה: הריני כותבה, שלא היתה אלא על המים, שנאמר במדבר כז על אשר מריתם פי במי מריבה במדבר סין במריבת העדה.
ר' שמעון אומר: משל למלך שמהלך ובנו עמו בדרך, ומהלכים בקרונית עד שהגיע למקום צר, ונהפכה קרון שלו על בנו, נסמת עינו נקטעה רגלו נשברה ידו. כשהיה מגיע לאותו מקום - מזכיר ג' פעמים או ב' ואומר: כאן ניזוק בני, נסמת עינו נקטעה רגלו נשברה ידו. אף כך המקום מזכיר ג' פעמים: מי מריבה, מי מריבה, מי מריבה, לומר: כך הרגתי את אהרן, כך הרגתי את משה! וכן הוא אומר תהלים קמא נשמטו בידי סלע שופטיהם.
דוד המלך אמר לפני הקב"ה: עבירה שעברתי לפניך לא תכתב אחרי! אמר לו המקום לא שוה לך כלום, שיהו הבריות אומרות בשביל שאהבו מחל לו. משל לאחד שלוה מן המלך אלף כורים חטה בשנה. היו הכל אומרים: אפשר שזה יכול לעמוד באלף כורים אלו? אלא משכנו המלך וכתב לו אפרכי! פעם אחר שיגר ולא שייר לו כלום. נכנס המלך לביתו, ונטל בניו ובנותיו והעמידן על אבן המכר. באותה שעה ידעו שאין בידו כלום. אף כל פרועניות שהיו באות על דוד היו מוכפלות, שנאמר שמואל ב יב ואת הכבשה ישלם ארבעתים. ר' חנניא אומר: ארבעתים, י"ו.
אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה שעשה דוד. אמר חטאתי לה', ונתן אמר לו גם ה' העביר חטאתך לא תמות. ואמר תהלים נא לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי.
שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל: משה ודוד מלך ישראל, והיו יכולים לתלות את העבירות במעשיהם הטובים, ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם. זה הדבר ק"ו: ומה אלו, שיכולים לתלות את העבירה במעשיהם הטובים ולא ביקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם - מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות מתלמידיהם, עאכ"ו שלא יבקש מלפני המקום שיתן לו אלא חנם!
ד"א ואתחנן אל ה'. י' לשונות נקראת תפלה: זעקה. שועה. נאקה. צרה. רנה. ופגיעה. נפול. ופלול. עתירה. עמידה. חילול. חנון. זעקה - במצרים שנא' שמות ב ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. שועה מנין? שנאמר שמות ב ותעל שועתם. נאקה מנין? שמות ב וישמע אלהים את נאקתם. צרה מנין? בצר לי אקרא ה'. רנה מנין? שנ' ירמיה ז ואתה אל תשא בעדם רנה. פגיעה מנין? ירמיהו ז ואל תפגע בי. נפול מנין? שנ' דברים ט ואתנפל לפני ה' כראשונה. פלול מנין? דברים ט ואתפלל אל ה'. עתירה מנין? שנא' בראשית כה ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. עמידה מנין? ויעמד פנחס ויפלל. חילול מנין? שמות לב ויחל משה. חנון מנין? ואתחנן אל ה':
בעת ההיא לאמר - משל לבני מדינה שמבקשים מאת המלך שיעשה מדינה קלניא. פעם אחת היו לו ב' אויבים ונפלו לפניו, אמר הרי שעה שבקשנו מלפני המלך שיעשה מדינתינו קלניא. כך משה מבקש מלפני הקב"ה שיכנס לארץ, כיון שראה שנפלו סיחון ועוג לפניו, אמר: הרי שעה שאבקש שאכנס לארץ! לכך נאמר בעת ההיא:
זה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עושה לי או אין אתה עושה לי. אמר לו אני עושה. שמות יז וידבר ה' אל משה מה אעשה לעם הזה, שאין ת"ל לאמר, ומה ת"ל לאמר? אמר לו הודיעני אם אפול בידם ואם לאו. כיוצא בו אתה אומר שמות ו וידבר משה לפני ה', שאין ת"ל לאמר. ומה ת"ל לאמר? אמר לו הודיעני אם אתה גואלם אם לאו. כיוצא בו אתה אומר במדבר יב ויצעק משה אל ה' לאמר הודיעני אם אתה מרפא אותה אם לאו. כיוצא בו אתה אומר במדבר יב ויצעק משה אל ה' לאמר הודיעני אם אתה מרפא אותה אם לאו. כיוצא בו אתה אומר במדבר כז וידבר משה לפני ה' לאמר אמר לו הודיעני אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו. כך אתה אומר: בעת ההיא לאמר, שאין ת"ל לאמר, מה ת"ל לאמר? הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו:
כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים, שנא' שמות לד ה' אל רחום וחנון. כל מקום שנא' אלהים זו מדת הדין, שנא' שמות כב עד האלהים יבוא דבר שניהם. ואומר שמות כב אלהים לא תקלל: