ספרא (מלבי"ם)/פרשת קדושים/פרק יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ספרא (מלבי"ם) | >>

מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה

פרק יב

הוספה:[א] "ואיש"-- להוציא את הקטן.

"אשר ישכב את אשה דוה"-- אין דוה אלא נדה שנאמר "והדוה בנדתה והזב את זובו" (ויקרא טו, לג) מכל מקום.

הוספה:[ב] "וגלה את ערותה את מקורה הערה"-- מגיד הכתוב שעשה בה את המערה כגומר.

שאר כל העריות מנין? אמרת, מה נדה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת-- עשה בה את המערה כגומר, אף כל ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת נעשה בה את המערה כגומר.  לא! אם אמרת בנדה שיש בה טומאה לפיכך עשה בה את המערה כגומר, תאמר בשאר כל העריות שאין בהם טומאה?! לא יעשה בהם את המערה כגומר! תלמוד לומר "כי את שארו הערה" (ויקרא כ, יט). הרי אתה דן מבנין אב מבין שניהם: לא ראי נדה כראי אחות אב ולא ראי אחות אב כראי נדה. הצד השוה שבהן ערוה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת ועשה בה את המערה כגומר אף כל ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת נעשה בה את המערה כגומר.

הוספה:[ג] "ונכרתו שניהם מקרב עמם". עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר "ואל אשה בנדת טומאתה" (ויקרא יח, יט).

הוספה:[ד] "וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה"-- אחות אמך בין מן האב ובין מן האם, ואחות אביך בין מן האב ובין מן האם.   אתה אומר אחות אמך בין מן האב בין מן האם, ואחות אביך בין מן האב בין מן האם או אחות אמך מן האב ולא מן האם?... והרי הדין נותן: הואיל ואסר אשת אחי אביו ואסר אחות אמו ואחות אביו, מה אשת אחי אביו-- מן האב ולא מן האם, אף אחות אמו ואחות אביו מן האב ולא מן האם... תלמוד לומר "וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה"-- אחות אמך בין מן האב בין מן האם ואחות אביך בין מן האב בין מן האם.

"כי את שארו הערה"-- לענין שאמרנו.

הוספה:[ה] "עונם ישאו"-- עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר "ערות אחות אביך לא תגלה שאר אביך הִוא. ערות אחות אמך לא תגלה שאר אמך הִוא" (ויקרא יח, יג).

הוספה:[ו] "ואיש"-- להוציא את הקטן.

"אשר ישכב את דדתו"-- באשת אחי אביו הכתוב מדבר.   או אינו אלא באשת אחי אמו?... תלמוד לומר "ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דדתך הִוא" (ויקרא יח, יד). נאמר כאן "דודתך" ונאמר להלן "דודתך". מה להלן באשת אחי אביו הכתוב מדבר אף "דודתך" שנאמר כאן באשת אחי אביו הכתוב מדבר.   או אינו מדבר אלא באשת אחי אביו מאמו?... והדין נותן: הואיל ואסר אחות אמו ואחות אביו ואסר אשת אחי אביו. מה אחות אמו ואחות אביו-- בין מן האב בין מן האם, אף אשת אחי אביו בין מן האב בין מן האם. ועוד קל וחמר: ומה אם במקום שהתיר מכלל אשת אחיו מאביו-- אסר מכלל אשת אחיו מאמו, מקום שלא התיר מכלל אשת אחי אביו מאביו דין הוא שלא נתיר מכלל אשת אחי אביו מאמו! תלמוד לומר "דודו"-- נאמר כאן "דודו" ונאמר להלן "דודו". מה "דודו" שנאמר להלן במשפחת אביו הכתוב מדבר אף "דודו" שנאמר כאן במשפחת אביו הכתוב מדבר.

הוספה:[ז] "חטאם ישאו ערירים ימותו"-- אם יש להם בנים קוברים את בניהם. אם אין להם בנים מתים בלא בנים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר "כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצליח בימיו" (ירמיהו כב, כט).

עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר "ערות אחי אביך לא תגלה" (ויקרא יח, יד).

הוספה:[ח] "ואיש"-- להוציא את הקטן.

"אשר יקח את אשת אחיו"-- באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר.

או אינו אלא באשת אחיו אפילו מאמו? והדין נותן: הואיל ואסר אחות אמו ואחות אביו ואסר אשת אחיו. מה אחות אביו ואחות אמו-- בין מן האב בין מן האם, אף אשת אחיו בין מן האב בין מן האם. תלמוד לומר "נדה היא"-- לא אמרתי אלא באשת אח שהיא כנדה. מה נדה יש לה איסור ויש לה היתר, אשת אח יש לה איסור ויש לה היתר. ואיזו היא אשת אח שיש לה איסור ויש לה היתר? זו אשת אחיו מאביו. אם יש לו בנים, אסורה. אין לו בנים, מותרת.

הוספה:[ט] "ערות אחיו גלה ערירים יהיו"-- אם יש להם בנים קוברים את בניהם. אם אין להם בנים מתים בלא בנים. ואף אל פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר "כה אמר ה׳ כתבו את האיש הזה ערירי..." (ירמיהו כב, כט).

עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר "ערות אשת אחיך לא תגלה" (ויקרא יח, טז).

הוספה:[י] "ואשה אל אחותה לא תקח...עליה" (ויקרא יח, יח) למה נאמר? לפי שהוא אומר "יבמה יבא עליה" (דברים כה, ה) שומע אני על אחת מכל העריות האמורות בתורה... תלמוד לומר "עליה". נאמר כאן "עליה" ונאמר להלן "עליה". מה "עליה" שנאמר להלן ביבמה הכתוב מדבר אף "עליה" שנאמר כאן ביבמה הכתוב מדבר.

אין לי אלא אחות אשתו, שאר כל העריות מנין? אמרת, מה אחות אשתו ערוה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת-- אסורה להתיבם, אף כל ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אסורה להתיבם.

הוספה:[יא] אין לי אלא היא, צרתה מנין? תלמוד לומר "לצרור".

צרת כל העריות מנין? אמרת, מה אחות אשה ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת-- צרתה אסורה, אף כל ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאתה צרתה אסורה.  מכאן אמרו ט"ו נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן עד סוף כל העולם.

הוספה:[יב] או אף שש עריות חמורות שאמרו שיהיו צרותיהן אסורות... אמרת, מה תלמוד לומר אחות אשתו? ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ומותרת לינשא לאחיו וצרתה אסורה אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ושגגתה חטאת ומותרת להנשא לאחיו שאין צרה אלא מאח.  מכאן אמרו: שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות.

הוספה:[יג] אזהרה שמענו, עונש לא שמענו. תלמוד לומר "כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה..." (ויקרא יח, כט).

הוספה:[יד] "ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה" (ויקרא יח, כח)-- ארץ ישראל אינה כשאר כל הארץ, אינה מקיימת בעלי עוברי עבירות. משל למה הדבר דומה: לבן מלכים שהאכילוהו דבר שאינו עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירות, לכך נאמר "ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם".

[עד כאן הוספות הילקוט בשם תורת כהנים שהתחילו באמצע פרק ט']

[ד] "ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם"-- ליתן שמירה ועשיה לחוקים ושמירה ועשיה למפשטים.

"ולא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה"-- אני איני מביא אתכם אלא על מנת לירש, לא ככנענים שהיו שומרי המקום עד שתבואו.

[ה] "ולא תלכו בחקת הגוי"-- אלו המצריים. "אשר אני משלח מפניכם"-- אלו הכנענים.

"כי את כל אלה עשו"-- מלמד שהיו הכנענים שטופים בדברים האלה. "ואקץ בם"-- כאדם שהוא קץ ממזונו.

[ו] "ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם"-- אתם נאים יורשים אותם שאתם פתחתם תחלה. וכן הוא אומר "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום".

[ז] "ואני אתננה לכם לרשת אותה"-- עתיד אני ליתנה לכם ירושת עולם.

שמא תאמרו "אין לך ליתן לנו אלא משל אחר?!", והלא משלכם היא! והיא אינה אלא חלקו של שם ואתם בניו של שם והם אינם אלא בני חם. ומה טיבן בתוכה? אלא שהיו שומרי המקום עד שתבואו.

[ח] "אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים"-- ראו כמה ביניכם ולאומות! באומות העולם אדם מקשט את אשתו ומוסרה לאחר, אחד מקשט את עצמו ונמסר לאחר.

[ט] "והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה"-- צריכים לומר בין פרה לחמור?! והלא מפורשים הם!   אם כן למה נאמר "והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה"? בין טהורה לך לטמאה לך, בין שנשחט רובו של קנה ובין שנשחט חציו. וכמה הוא בין רובו לחציו? מלא שיער.

[י] "ובין העוף הטמא... אשר הבדלתי לכם לטמא"-- לאסור.

[יא] "והייתם לי קדושים כי קדוש אני"-- כשם שאני קדוש כך אתם הֶיו קדושים. כשם שאני פרוש כך אתם הֶיו פרושים.

[יב] "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר מלך בבל וחבריו.

ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים.

[יג] 'איש ואשה'-- אין לי אלא איש ואשה. טומטום ואנדרוגינוס מנין? תלמוד לומר "או אשה".

"כי יהיה בהם"-- ולא הנשאל בהם.

"אוב"-- זה פיתום המדבר משחיו. "וידעוני"-- המדבר בפיו. הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה.

[יד] "מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם"-- זה בנין אב כל "דמיהם בם" האמורים בתורה בסקילה.