ספרא (מלבי"ם)/פרשת שמיני/פרק ו

<< | ספרא (מלבי"ם) | >>

פרק ו

[א] "לכל הבהמה"-- להביא את השליל שיהא אבר מן החי ממנו מטמא.

"טמאים"-- מלמד שמצטרפין זה עם זה.

יכול יצטרפו למתים? תלמוד לומר "הם".
יכול לא יצטרפו למתים החמורים אבל יצטרפו עם נבילות הקלות? תלמוד לומר "הם".

"כל הנוגע בהם יטמא"-- להביא את בהמה טמאה שלא תהיה שחיטתה מטהרתה.

[ב] והלא דין הוא! שרץ אסור באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה. מה שרץ אין שחיטתו מטהרתו אף בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה.
[ג] או כלך לדרך זו: טריפה אסורה באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה. מה טריפה שחיטתה מטהרתה אף בהמה טמאה תטהרנה שחיטתה.
[ד] נראה למי דומין. דנין דבר שאין למינו שחיטה מדבר שאין למינו שחיטה ואל תוכיח טריפה שיש למינה שחיטה.
או כלך לדרך זה: דנין דבר שמטמא במשא מדבר שמטמא במשא ואל יוכיח שרץ שאינו מטמא במשא.
תלמוד לומר "כל הנוגע בהם יטמא"-- להביא בהמה טמאה שלא תהא שחיטתה מטהרתה.

[ה] 'כל הולך על כפיו'-- זה הקוף.
'כל הולך'-- להביא את הקופד ואת חולדת הסנאים ואת אדני השדה ואת כלב הים.

זו חיה טהורה; חיה טמאה מנין? תלמוד לומר "ההולכת על ארבע".

"בכל החיה"-- להביא את הפיל.

[ו] אם נאמרו למעלה למה נאמרו למטה? אלא העליונים באבר מן החי והתחתונים באבר מן המת.

והלא דין הוא! ומה אבר מן החי --שהבשר הפורש ממנו טהור-- הרי הוא מטמא, אבר מן המת --שהבשר הפורש ממנו טמא-- אינו דין שיהא טמא?!
לא! אם אמרת באבר מן החי -- שאסורו נוהג בבן נח כישראל! תאמר באבר מן המת שאין איסורו נוהג בבן נח כישראל! והואיל ואין איסורו נוהג בבן נח כישראל לא יטמא!
תלמוד לומר "הנוגע..והנושא"-- לרבות אבר מן המת.

[ז] "והנוגע..יטמא עד הערב"-- ואין הנוגע מטמא בגדים.

והלא דין הוא! ומה אם במקום שלא נטמאו מחמת עצמם במשא -- נטמאו מחמת הנושא, מקום שיטמאו מחמת עצמם במגע -- אינו דין שיטמאו מחמת הנוגע?!
תלמוד לומר "והנוגע..יטמא עד הערב"-- ואין הנוגע מטמא בגדים.

[ח] "והנושא..יכבס בדגיו"-- מלמד שהנושא מטמא בגדים.

והלא דין הוא! ומה אם במקום שנטמאו מחמת עצמם במגע -- לא נטמאו מחמת הנוגע, מקום שלא נטמאו מחמת עצמם במשא -- אינו דין שלא יטמאו מחמת הנושא?!
תלמוד לומר "והנושא..יכבס בגדיו"-- מלמד שהנושא מטמא בגדים.

[ט] קל וחומר שלא יטמאו מחמת עצמם במגע! ומה אם במקום שנטמאו מחמת הנושא -- לא נטמאו מחמת עצמם, מקום שלא נטמאו מחמת הנוגע -- אינו דין שלא יטמאו מחמת עצמם במגע?!

תלמוד לומר "כל הנוגע בהם יטמא" -- בין אדם בין כלים.

[י] קל וחומר שיטמאו מחמת עצמם במשא! ומה אם במקום שלא נטמאו מחמת הנוגע -- נטמאו מחמת עצמם במגע, מקום שנטמאו מחמת הנושא -- אינו דין שיטמאו מחמת עצמם במשא?!

תלמוד לומר "לכם" -- לכם הם מטמאין ואין מטמאים לא אוכלים ולא משקים ולא כלים במשא.

"הנושא"-- ולא הנישא.