ספרא (מלבי"ם)/פרשת מצורע זבים/פרשה ב

פרשה ב

[א] "ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו"-- אדם-נוגע-במשכב מטמא בגדים, ואין המשכב-הנוגע-במשכב מטמא בגדים. הלא דין הוא! ומה אם במקום שלא נטמא אדם-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים, נטמא משכב-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים, מקום שנטמא אדם-במגע-משכב לטמא אדם ולטמא בגדים אינו דין שיטמא משכב-במגע-משכב לטמא אדם ולטמא בגדים?! ת"ל "ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו"-- אדם-הנוגע-במשכבו מטמא בגדים, ואין המשכב-הנוגע-במשכב מטמא בגדים.

[ב] קל וחמר שיטמא אדם-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים! ומה אם במקום שלא נטמא משכב-במגע-משכב לטמא בגדים, מיטמא אדם-במגע-משכב לטמא בגדים, מקום שנטמא משכב-מתחת-זב לטמא אדם ולטמא בגדים אינו דין שיטמא אדם-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים?! ת"ל "כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא"-- משכב מטמא מתחת הזב לטמא אדם ולטמא בגדים, ואין אדם-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים.

[ג] משכב "במשכבו"-- ואם נשבר, טהור. הלא דין הוא! מה אם כלי חרס --שאין לו טהרה מטומאתו-- אם נשבר טהור, משכב --שיש לו טהרה מטומאתו-- אם נשבר לא יהיה טהור?! לא! אם אמרת בכלי חרס שאין נעשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים, תאמר במשכב שהוא נעשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים! הואיל והוא נעשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים, אם נשבר לא יהיה טהור... ת"ל משכב "במשכבו"-- אם נשבר, טהור.

[ד] "במשכבו"-- ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מחמשה או יתר מעשרה. או יכול שאני מוציא מחמשה עד עשרה?... ת"ל "טמא". [ה] "במשכבו"-- ולא בנימין היוצאים מן הקשר חוץ משלש אצבעות. או יכול שאני מוציא משלש ולמטן?... ת"ל "טמא". [ו] "במשכבו"-- ולא הגזול. או יכול שאני מוציא את הגנוב?... ת"ל "טמא". [ז] ר' שמעון אומר "במשכבו"-- ולא הגנוב. או יכול שאני מוציא את הגזול?... ת"ל "טמא". [ח] אמרו לו מה ראית לרבות את זה ולהוציא את זה? אחר שריבה הכתוב מיעט. מרבה אני את זה שנתיאשו הבעלים ממנו ומוציא אני את זה שלא נתיאשו הבעלים ממנו.

[ט] "ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו"-- בשעת מגעו מטמא בגדים, פירש אינו מטמא בגדים.

[י] "יכבס בגדיו"-- יכול הציפה? ת"ל "בגד". אי "בגד" יכול בגד גדול לבן המטמא בזוב ומטמא בנגעים. מנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שתהא מרבה להביא שביס של סבכה וגלגילין מנין? ת"ל בגד "בגדיו" ריבה.

מנין לעשות שאר כלים כבגדים? ת"ל "טמא". יכול יטמא אדם וכלי חרש?... ת"ל "בגד"-- בגד הוא מטמא ולא אדם וכלי חרש.

[יא] מכאן אמרו: כל המטמא בגדים, בשעת מגעו-- מטמא אוכלים ומשקים להיות תחלה, והידים להיות שניות, ומטמא שאר כלים כבגדים, ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרש. לאחר פרישתן-- מטמאין משקים להיות תחלה, והאוכלים והידים להיות שניות, ואינו מטמא בגדים, ואין צריך לומר אדם וכלי חרש.