סמ"ק/קמה
רמב"ם הלכו' תמידין ומוספין פ"ז סמ"ג עשין סימן ר' טור א"ח סימן תפט.
לספור ז' שבועות דכתיב (דברים י"ז) מהחל חרמש בקמה תחל לספור ז' שבועות ואמרו רבותינו מצוה למימני יומי ומצו' למימני שבועי. שבועי כדאמרינן: יומי דכתיב תספרו חמשים יום וזהו עד יום חמשים ולא נאמר יום חמשים אלא (ר"פ א) להבאת קרבן ואמרינן ח קצירה וספירה בלילה: והיכא שלא ספר בלילה סופר ביום בלא ברכה וכתב הרשב"א שעכשיו בזמן הזה אחרי שאין הספירה אלא זכר למקדש אין להקפיד שיהא ודאי לילה ומברכין על ספירת (ר"פ ב) העומר מעומד:
מפרשים[עריכה]
הגהות רבינו פרץ[עריכה]
ולא לענין הספירה כדמוכח במנחות. וגם מתוך הפשט יש להוכיח דנ' יום לא קאי אתספרו דהרי יש טפחא בתספרו אלא קאי ארישא דקרא דכתיב עד ממחר' השבת השביעית כלומר שהוא יום נ' וכי היכי דהספירה לא קאי אממחרת השבת הז' דהא כתיב עד ממחרת דמשמע עד ולא עד בכלל כדכתיב לעיל שבע שבתות תמימות תהיינה. הכי נמי לא קיימי ספירה איום חמשים והוי כאילו היה כתוב עד ממחרת השבת שהוא חמשים יום תספרו וכי תימא למה הוצרך הפסוק לכתוב חמשים יום כלל כיון דלא קאי אספירה וכי צריך להודיענו כי ממחרת השב' השביעי הוא יום חמשים. י"ל דהוצרך לכותבו כדי לסמוך עליו והקרבתם וגו'. ולהכי נמי כתב חמשים יום אחר תספרו כדי לסמכו לוהקרבתם אכן ק"ק. למה כתיב ממחרת:
הרמב"ם ז"ל אמר שכל מצוה שנאמר בה לכם צריך שתהיה בעמידה ואב לכולם ספירת העומר שנאמר בה וספרתם לכם פי' וכתיב מהחל חרמש בקמה דמשמע כי היכי דקאי קמה א"נ בקומה וסי' עמצ"ל עומ"ר מילה שנאמר המול לכם כל זכר ציצית דכתי' והי' לכם לולב דכתי' ולקחתם לכם (ולכך נוהגין לעמוד בהבדלה דכתיב והבדלתם לכם מצאת"י):