סמ"ק/קיג
רמב"ם הלכות תפלה וברכת כהנים פי"ד סמ"ג עשין סימן כ' טור א"ח סימן קכט:
לכהן שיברך את ישראל דכתיב (במדבר ו', כ"ג) כה תברכו את בני ישראל ואמרו רבותינו שיש בדבר ג' עשה. ואם אינו מברך עובר בכולן ודוק' כשאומרין לו בבה"כ (צריך לע"ן קפ"ש סימן) צריך לברך ב"לשון הקודש. וב"עמידה. ב"נשיאת כפים ב"קול רם. פ"נים כנגד פנים כלפי העם במקדש ב"שם המפורש. אבל לא בגבולין. ובעת שיגיע שליח צבור לעבודה כשיאמר רצה. כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרין ממקומן והולכים ועולין לדוכן ועומדין שם. פניהם כלפי ההיכל עד שיגיע שליח ציבור לולך נאה להודות. ומיד אם הם שנים קורין אותם כהנים ואם הוא אחד אינו נקרא. אלא מעצמו הוא הופך פניו אל העם. ונראה לי שמן הדין לא היה צריך להקרות ליחיד. שהרי מה ששליח ציבור מקרא להם מאמור להם נפקא ומיהו עמא דבר להקרות אף ליחיד ועוד נראה לי שאם היחיד אינו נושא כפיו. אף כשאומר לו אינו עובר בעשה דכתיב להם לשון רבים (ר"פ א) עוד מסקינן התם אמר רב חסדא אין המקרא רשאי לקרות כהני' עד שיכלה אמן מפי הצבור שעונין אמן אחר לך נאה להודות ואין הכהני' רשאין להתחי' בברכה עד שיכל' הדבו' מפי המקר' ואין הצבו' עונין אמן עד שתכל' ברכה מפי הכהנים. ואין המקרא רשאי להתחיל ברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבו'. ואמרינן בפרק אין עומדין אין שליח צבור רשאי לענות אמן אחר הכהני' כשאר העם. שמא תטרף דעתו ולא ידע אי זו ברכה יקרא אם פסוק שני או שלישי ומסיים בה ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא כפיו. ואם מובטח לו שלאחר שישא את כפיו שיחזור לתפילתו רשאי (ש"ע כיון שאין שם כהן אלא הוא וכיצד יעשה יעקור רגליו בעבודה ויאמר עד ולך נאה להודות ויעלה לדוכן ויקרא לו אחר ומסיים החזן שים שלום ואם יש כהנים אחרים יעמוד ישראל אצל החזן הכהן: ויקרא כהנים ויקרא אותם והחזן עומד וישתק) ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור שים שלום ואין רשאין לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזירו פניהם מן הציבור ומתקנת ר' יוחנן בפרק אלו נאמרין שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהם אלא עומדין יחפין. בשעה שהכהן עולה לדוכן מפרש במסכת סוטה כשהוא עוקר רגליו לעלות אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלימה ולא יהיה בה מכשול ועון. מעתה ועד עולם. וקודם שיחזור פניו לברך את העם מברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמך ישראל באהבה וכשמחזיר פניו מן הצבור אחר שהשלי' אומר עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו כמה שהבטחתנו בתורת' השקיפה ממעון קדשך וגומר וכל החזרות שהכהנים מחזירים פניהם אל הצבור בין בתחלה בין בסוף לא יהיו אלא דרך ימין ואמרינן בירושלמי דברכות עיר שכולה כהנים נושאין כפיהן ומברכין ישר' שבשא' מקומו' והנשי' והטף עונין אמן ששה דברי' מונעי' נ"כ. וסימן מעשיט"ל. פי' מומין עבירה. שנים יין טומאת ידים לשון. מומין מפירש בפ"ג דמגלה מי שיש לו מומין בפניו ובידיו וברגליו לא ישא כפיו מפני שהעולם מסתכלין בו. וכן סומא באחת מעיניו אלא אם כן דש בעירו. עבירה פי' מי שהרג את הנפש אף שוגג לא ישא כפיו שנאמ' (ישעיהו א', ט"ו) בפרישכם כפיכ' וגו' ידיכם דמים מלאו. אבל מומר שעשה תשובה פסק רבינו גרשום בתשוב' שישא כפיו שנים. מי שלא נתמלא זקנו לא ישא את כפיו בפני עצמו אבל עם אחרים יכול לישא את כפיו כשהוא בן שלש עשרה שנה. יין מי ששתה רביעית יין בבת אחת אינו נושא כפיו (ש"ע ויותר מרביעית אפי' שתאו בכמה פעמי' ושיעור רביעית מפורש בערבי פסחי' אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע: ואותן אצבעת בגודל. וטומא' ידים שצריך נטילת ידים קודם שנאמ' שאו ידיכ' קודש וברכו את ה'. לשון דאמר ר' יוסי במסכ' מגילה בני חיפה ובני בית שאן לא ישאו כפיה' מפני שקורין לעיינין אלפין. ולאלפין עיינין אמר רבי יהושע עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה. אלא אם כן יש שם אונס אבל מלפנים ומן הצדדין אפי' מחיצ' של אינ' מפסק'. כל כהן המברך מתברך שנ' (בראשית י"ב, ג') ואברכה מברכיך. ובשלש' פרקים בשנה ביום הכפורי' בתעניות. ובמעמדות. כהנים נושאין כפיהם שלש פעמים ביום שחרית ומוסף ונעילה. אבל במנחה של יום הכפורי' אין נושאין כפיה'. משו' דמחליף בשאר מנחות: מתפללין בעוד היום גדול. ומהאי טעמא לא יאמר ש"ץ אלהינו ואלהי אבותינו במנחה של יום כפורים. אבל במנחה של שאר תענית אומר לפי שסמוך לחשיכ' מתפללין והוי כנעילה ולא חיישינן לשכרות. ובשאר ימים אין נושאין כפיהם במנחה משום שכרות כרבי יוסי. ואל יאמר אדם מה איכפת לן בברכה של כהן פלוני הדיוט הוא. לפי שהקב"ה מתאוה לברכה של כהני' שנאמ' ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם:
שלמו העשיין התלוין בפה. ואלו הלאוין.
מפרשים
[עריכה]הגהות רבינו פרץ
[עריכה]ואין ש"צ אומר אלהינו אלא המקרא אותה אומר מיד כהנים אחר שסיים ולך נאה להודות כך פי' ד"ת ואמנם פר"י בתוספ' דברכות דדוקא לדידהו שלא היו אומרים כלל אלהינו ואלהי אבתינו ברכנו בברכה אבל עכשיו שהחזן רגיל לאומרו בכל התפילו' בציבור בשחרית ובמוסף הלכך גם כשהכהנים עומדים לדוכן נכון לאומר' עד כהנים. וגם מהאי טעמא יוכל החזן להקרות לכהנים יברכך וכו' ולא הוי הפסק' מהאי טעמא וגם כך נהגו ברוב מקומות.