סמ"ק/צא
רמב"ם הלכות נזירות פ"א סמ"ג לאוין רנו עשין סימן קכו.
שלא יעבור תער על ראש הנזיר דכתיב (במדבר שם) תער לא יעבור על ראשו (הג' א) ואף על פי שאסור לנזו' מכל מקום אם עבר ונזר (הג' ב) אסור בכולן ודרשו חכמים (הג' ג) ה"ה לכל המעבירין ואמרו (הג' ד) נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק (הג' ה) יש מפרשין משום דהוי מתכוין להשיר השיער או משום דהוי פסיק רישיה ולא ימות (הג' ו) ולא יחוף באדמ':
שלמו העשיין והלאוין התלוין בגוף בכל זמן. אחל הלאויין התלוין לזמן קבוע:
מפרשים[עריכה]
הגהות רבינו פרץ[עריכה]
הגהות חדשות[עריכה]
צא[עריכה]
ואף על פי שאסור לנזור. פי' בזמן הזה וכמו שכתב הראב"ד ז"ל בפ"ב מהלכות נזירות דעכשיו אין לנו טהרה ואף בא"י ומי שנדר בנזיר בזמן הזה הוי כמו נזיר בקבר ולדעת רוב הראשונים חייב בכל פעם שיחזור ויטמא את עצמו אם פירש מטומאתו הראשונה וכדלעיל וא"א לו עכשיו להזהר בכך שלא יטמא למת וגם בנדרים דף ד' אמרינן דנזיר בבית הקברות עובר משום בל תאחר דנזירות טהרה ויעמוד באיסור זה כל הימים ולכן אסור לנזור בכל מקום בזמן הזה ועיין שם בכ"מ:
אסור בכולן ובתגלחת וביין ולהטמא למתים והרמב"ם ז"ל כתב שם דאף הנודר בנזיר בזמן הזה בחוץ לארץ כופין אותו לעלות לארץ ישראל ולנהוג שם נזירות כדי שלא יתטמא משום טומאת ארץ העמים ואע"ג דגם בא"י לא יוכל ליטהר את עצמו דאין לנו עכשיו מי חטאת מיהו ינצל מטומאת ארץ העמים דמחוייב כל שעה להזהר ולפרוש כמה דאפשר וכמו שאמרו גבי נזיר בקבר דאם שהה שם לוקה וה"ה בכל הטומאו' אסור עכ"פ מדרבנן ואע"פ שאין מגלח על טומאת ארץ העמי' מ"מ אסור הוא לכתחילה וגם משום קנס פירש הרמב"ם ז"ל דמחוייב לעלות לא"י ע"פ דין התלמוד אבל הראב"ד ז"ל השיג עליו שם בזה וכתב דעכשיו שאין טהרה בא"י אין כופין אותו לעלות אם עבר ונזר ובסמ"ג כתב כדברי הרמב"ם ז"ל. וכן כתב הרמב"ם ז"ל שמי שנזר בזמן הזה הרי הוא נזיר לעולם כיון שאין בית שיוכל להביא קרבנותיו אבל נראה פשוט דגם עכשיו נזירות איתא בשאלה וכמו כל נדרים וכדמוכח במכו' גבי יש חורש תלם אחד דאף נזיר עולם ישנו בשאלה ופשוט בכמה מקומות בש"ס ואף לדעת הרמב"ם ז"ל דהנודר בנזיר בח"ל צריך לעלות לא"י לנהוג שם נזירות מ"מ יכול הוא להתיר אף כשהוא בח"ל ולא הוי כמו נדר על תנאי או לזמן דאינו מתיר עד שיחול הנדר דהא כאן חל תיכף הנזירות אלא דחייבו חכמים לעלות לא"י משום קנס אבל בנזירות שמשון מוכח בש"ס במכות דף כ"ב גבי יש חורש תלם אחד ובפ"ב מנזיר שם דף י"ד גבי בעיות דרבא דנזירת שמשון ליתא בשאלה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' נזירות דהנודר בנזירות שמשון אינו יכול להתיר נדרו וכן זה נוהג גם עכשיו כמבואר בכל תשובת חכמי ספרדים ונזיר שמשון מטמא למתים וכמו שמשון דמצינו שהיה מטמא למתים ואסור בתגלחת וביין לעולם מיהו כתב בתשובת מהר"מ מטראני דהבעל יכול להפר לאשתו אף בנזירות שמשון ואף דאינו בשאלה והדבר צ"ע וכן הניח הרב בעל משנה למלך הדבר הזה בצ"ע וגם מבואר בתשובת הרב הנזכר דהנדרי' שהמה מותרים מחמת תנאי שהתנה בתחילת השנה שיהו בטלין וכמו כל נדרי שאנו נוהגים לאמרו עכשיו על האופני' שמועיל וכפי שהביא רבינו למעלה בהלכות נדרים זה מהני נמי לגבי נזירות שמשון וזה הוא דבר שהדעת נוטה לזה גם פשוט בש"ס בריש נזיר דהנזיר אסור ביין מצוה ביין הרשות ומפרש שם דאם אמר שבועה שאשתה יין וחזר ואמר הריני נזיר דאסור לשתות יין ואין צריך לומר דאסור ביין קידוש והבדלה דאינו אלא מדרבנן על היין וכמו שכתבו התוספו' בשם ר"ת וכן כתב הרמב"ם והסמ"ג והרוצה לעמוד על עיקרי הדברים הללו יעיין בהרמב"ם והסמ"ג ואני כתבתי מה ששייך ונצרך להביא על דברי רבינו שכתב ואם עבר ונזר אסור בכולן:
ה"ה לכל המעבירין. מתניתין בפ"ו מנזיר נזיר שגלח בין בזוג ובין בתער או שסיפסף כל שהוא חייב וכן הוא שם בברייתא דף ל"ט דמרבינן לכל המעבירין ולאו דוקא תנוך וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות נזירות והסמ"ג מיהו כתבו שם הרמב"ם והסמ"ג דבעינן כעין תער דוקא וכדמשמע שם בסוגיא ואם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו לא הוי כעין תער ופטור ולדעת התוספ' כפי שפירשו שם משמע דאפילו אם אין בו במה שהניח כדי לכוף ראשו לעיקרו לא הוי כעין תער ומדברי הסמ"ג משמע כדברי התוספ' מיהו לדעת התוספ' שם דאף שלא כעין תער דאינו לוקה משום תער לא יעביר מ"מ עובר על מצות עשה דקדוש יהי' כו' ולא משמע כן מדברי הרמב"ם והסמ"ג אבל ודאי אפילו לדידהו אסור לכתחילה וכן מוכח שם בסוגיא וכן משמע שם דאף שער אחת לוקה עליה ואסור וכן כתבו הרמב"ם והסמ"ג דאם העביר השער בסם דאינו לוקה אבל ביטל מ"ע דקדוש יהיה:
נזיר חופף שם בנזיר דף מ"ב מתניתין כלשון רבינו ופירש הרמב"ם והסמ"ג חופף בידיו וחוכך בציפורניו על שערו ומיהו בשבת בפ' במה טומנין משמע דחופף היינו בנתר וחול ואפילו הכי מותר לרבי שמעון דאית ליה דבר שאינו מתכוין מותר בכל איסורי תורה וכן פי' התוספ' בנזיר וכן שם בפ' במה טומנין פירש רש"י והתוספ' כן וכדמוכח שם מהסוגיא מיהו בהגהות הרא"ש הביא שם בפ' במה טומנין דקשה הדבר להתיר בנתר וחול לענין שבת וא"כ פשיטא לגבי נזיר:
יש מפרשין משום דהוה מתכוין כו' כן מסיק שם הש"ס בנזיר דכל הסורק להסיר נימין המדולדלין מתכוין אבל רש"י ז"ל פירש שם בפ' במה טומנין דהוי משו' פסיק רישא ולא ימות דאסור אף לר' שמעון והביא רבינו גם דברו רש"י ז"ל ואף שרש"י ז"ל פירש דלא כהמסקנא דנזיר מ"מ בפ' המצניע דף פ"א משמע שם מהש"ס דפריך מינה לר' יוחנן כפירוש של רש"י דהוי' משום פסיק רישא וע"ש ולכך הביא רבינו ג"כ פי' של רש"י:
ולא יחוף באדמה. שם בנזיר מתניתין ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשיר את השיער ופוסק כן הרמב"ם והסמ"ג משו' דנראה דאין חולק בזה על ר' ישמעאל וכן משמע מדברי התוספות בפ' במה טומנין דמהכא משמע לי' להש"ס שם דרישא דמתניתן נזיר חוכף כו' דמיירי בנתר וחול ומשום דע"ז אמר ר' ישמעאל דדוקא נתר וחול הוא דשרי אבל לא אדמה מפני שמשיר את השיער ודאי וגם בגמרא שם בנזיר קבעי לה הש"ס אליבא דר"י ומשום זה פסקו כמותו ומשמע שם בש"ס ומדברי הרמב"ם והסמ"ג דאם איכא אדמה דידעינן בה דאינה משרת את השער מותר ולא גזרינן אטו אדמה המשרת את השער ודאי ועיין שם: