סמ"ק/פד

<< · סמ"ק · פד · >>

רמב"ם הלכות סנהדרין פי"א. סמ"ג עשין הלכות נזיקין סי' ע דף קמז ולאוין סי' קצא. ^{(הג' א)}

שלא להכות חבירו דכתיב (דברים כ') ארבעים יכנו לא יוסיף ^{(הג' ב)} ובכלל זה מכה אביו ואמו: ואמרו חכמים שאם התרו בו משום מלקות ^{(הג' ג)} שלוקה היכא דבהכאה זו אין בה חיוב תשלומין של שוה פרוטה אבל אם יש בה תשלומין של ש"פ ^{(הג' ד)} משלם ואינו לוקה ^{(הג' ה)} ואם מלקהו ^{(הג' ו)} לשם מוסר אינו לוקה ^{(הג' ז)} וכן אם הרגו אינו נהרג אחרי ^{(הג' ח)} שעושה לשם מצוה ולא נתכוין להורגו כ"א ליסרו:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/פד

פד

שלא להכות חבירו כו' כן אמרינן באלו נערות בכתובות ובסנהדרין בפ' ד' מיתות דהמכה חבירו עובר בל"ת דלא יוסיף וכן כתב הרמב"ם בסה"מ שלו מצוה ש' ובחיבורו והסמ"ג בלאוון ועשין:

ובכלל זה מכה אביו ואמו. פי' דעונש כתיב בהו ומכה אביו ואמו מות יומת ואזהרה מיוחדת לא כתיב בהו וזה הוא כלל בתורה דלכל עונש צריך אזהרה ולמדו במכילתא אזהרה מהלאו דלא יוסיף ואביו בכלל. וכמו שאמרו שם והרי דברי' ק"ו מה אם מי שמצוה להכותו הרי הוא מוזהר שלא להכותו אביו ואמו שאינו מצוה להכותם אינו דין שיהא מוזה' שלא להכותם וכן מביא זה בש"ס בפ' הנחנקין (סנהדרין ד' פ"ה) וע"ש והביאו זה הרמב"ם בסה"מ ובחיבורו והסמ"ג בלאוין רי"ט ומיהו מיתה אין חייב במכה אביו ואמו עד שיעשה בהן חבורה וכמו ששנינו בפ' הנחנקין אבל מלקות חייב אם לא עשה חבורה כמו בשאר כל אדם וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות ממרים ומהסמ"ג לאוין רי"ט וע"ש:

שלוקה. משום הלאו דלא יוסיף ועיין בתוספ' פ' הנחנקין (סנהדרין דף פה:)

משלם ואינו לוקה. כן מסקינן באלו נערות דבפירוש רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין מכן ינתן בו דהוי דבר הניתן מיד ליד והיינו ממון וכיון שרבתה תורה לתשלומין שוב אין בו מלקות דכדי רשעתו כתיב משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום ב' רשעות כלומר היכא דאיכא מלקות וממון כגון המכה אביו ואמו ולא עשה בהן חבורה ויש בה שוה פרוטה משלם ואינו לוקה אבל אם עשה בהן חבורה פטור מלשלם משום דק"ל בדרבה מיני' ופטור שהרי חייב מיתה וחייבי מיתה וממון לעולם פטורין מממון מולא יהי אסון ועיין רמב"ם ותוספו' וכן תנן במתניתן בפר' החובל בפ"ק וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות חובל ומזיק אלא דהביא שם המקרא דמשלם ואינו לוקה מהא דרק שבתו יתן ולא מכן ינתן בו דמייתי הש"ס בפ' אלו נערות משום דשם באלו נערות מסיק רבא מהאי קרא וע"ש ובהחובל בתוספ' ואין להאריך בזה החיבור:

ואם מלקהו לשם מוסר כו'. שם במכות בפ' אלו הן הגולין יצא אב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד דאינו גולין וה"ה לענין מכה דאינו לוקה וגם אינו משלם כיון דברשות קעביד וכן משמע בהמניח גבי נרצע שכלו ימיו ובהנחנקין דף פ"ה גבי ואמר רב חסדא במסרבין בו לצאת וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות עבדים והסמ"ג כתב בלאוין סימן קצ"ט לענין מלקות דאינו לוקה כרבינו:

לשם מוסר. וכמו דתני במתניתן שהבאתי ושם בפ' אלו הן הגולין מפרש בש"ס גבי אב היכי דמי מיסרו דאף במלמדו אומנות הצריכה לו לפרנסת ביתו דגם היא מצוה ללמד את בנו וכדאמרנן בפ"ק דקדושין דפטור ולאפוקי אם מלמדו אומנות אחרת שא"צ לה וכן כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות רוצח ועיין שם:

וכן אם הרגו. פי' בשוגג וכמו שכתב רבינו ולא נתכוין להרגו דבמתכוין להרגו ודאי דנהרג עליו ואפי' רשע בעל עבירות שחייב מיתה בב"ד ההורגו קודם שנגמר דינו נהרג עליו וכמו שמשמע בש"ס בכמה מקומות בסנהדרין ובמכות והלשון שכתב רבינו אינו נהרג עליו הוא אינו מדוקדק דהוי ליה למינקט אינו גולה וכן כתב הרמב"ם להדיא בפי' דמתניתין דיצא האב כו' שנוי' לענין גלות וכן כתבה בחיבורו בפ"ה מהלכות רוצח לענין גלות וכן גבי שליח ב"ד קתני לה. במכות בפ' אלו הן הלוקין הוסיף לו רצועה אחת ה"ז גולה על ידו מכלל דרישא דמתניתן דקתני ומת תח"י פטור הוא מגלות משום דברשות קעביד וילפינן מיער דכתיב גבי גלות וכי יבוא את רעהו ביע' ודרשינן מה יער רשות דסמיך לי' לחטוב עצים אף כל רשות יצא דבר מצוה כגון האב את בנו והרב את תלמידו והשליח ב"ד אבל לגבי מזיד לא משכחת לה לעולם ובודאי אם הכה האב או הרב בדב' שיכול להמית בו ע"פ אומד בית דין כמו ברוצח נהרג עליו והשוגג הוא היכא שלא הי' בהכאה כדי להמית ואע"פ כן מת דומיא דהוסיף לו רצועה אחת דשליח ב"ד דקתני ה"ז גולה ומשו' דהוי שוגג דלא אסיק אדעתי' דשליח ב"ד שימות ברצועה אחת אבל אם מת תחת ידו במלקות שהכהו כפי האומד ב"ד פטור מגלות משום דמצוה קעביד והאומד ב"ד הוא לעול' עד שימות וכמו דתנן שם במכות ובדוכתי טובא ועיין בפ"ק בפ' המניח (בבא קמא דף לב:) וברמב"ם בפ' י"ו מהלכות סנהדרין שכתב המשנה כצורתה והיכא שאין בהכאה כדי להמית ולא נתכוון להרגו ואעפ"כ מת אפי' באחר שהכה שלא ברשות אינו נהרג אלא גולה דהוי שוגג ולא נתכוין להרגו דומיא דאב ורב ושליח ב"ד שפטורין מהגלות ואפשר שכונת רבינו במה שכתב אינו נהרג הוא שאין גואל הדם יכול להרגו כמו בשאר ההורג בין בזדון ובין בשוגג היכא שלא ברח הרוצח לעיר מקל' ומשו"ה כתב רבינו דאינו נהרג ולא כתב אינו גולה כמו לשון הש"ס והרמב"ם דרבינו רוצה לכתוב מה שנוהג בזמן הזה ודין זה דגואל הדם יכול להרוג הרוצח נראה דנוהג בזמן הזה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' ו' מהלכות רוצח ולזה כתב רבינו דבמלקיהו לשם מוסר אינו נהרג מגואל הדם כיון שהוא פטור מגלות ע"ש דין התלמוד ועיין מכל זה בסנהדרין ובמכות ובב"ק בהחובל ובהמניח ועוד בכמה מקומות מפוזרין מהש"ס ובהרמב"ם הלכות רוצח והל' חובל ומזיק הל' סנהדרין והל' ממרים ושארי הראשוני' קצרו בזה כיון שבעונותינו בטלו הסנהדרין ואין נוהג דין ד' מיתות רק הגאונים כתבו בקיצור מה לעשות בחייבי מיתות בזמן הזה לענש' עונש חמור ולקונסם כפי ראות עיני הב"ד אבל לא מיתה ומלקות ממש שאין לנו סמוכים ועיין הרמב"ם ז"ל הלכות סנהדרין ובתשובת הר"ל בן חביב:

שעושה לשם מצוה. כדפרישית גבי אב לבנו וכן הרב לתלמידו וכן שליח ב"ד המכה ברשות ב"ד או המסרב לבא לב"ד ומכהו כן כתב הרמב"ם ז"ל שם ועיין השגות וכן אפי' בן המכה את אביו אם האב הוא מחויב מלקות אינו חייב מיתה ולא מלקות ואפי' מכהו שלא ברשות ב"ד כיון שעבר עבירה של תורה ועומד ברשעו בלא תשובה הרי הוא פטור על הכאתו ועל קללתו כדאמרינן בהנחנקין משום וכתיב ונשיא בעמך לא תאו' בעוש' מעש' עמך דוקא לאפוקי אם הוא רשע וכן איתא ביבמות בפ' כיצד אשת אחיו גבי מתניתין דקתני מי שיש לו בן אפי' ממזר כו' וחייב על הכאתו ועל קללתו ומקשה שם הש"ס איקרי כאן ונשיא בעמך כו' ומשום דמקשינן הכאה לקלל' כדמסקינן בפ' הנחנקין דהכי סבירא לי' לתנא דמתניתין דמקשינן הכאה לקללה וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג ומ"מ לכתחילה אסור לבן להכות אביו ולקללו אע"פ שהו' רשע גמו' וכדמסקינן שם בהנחנקין לכל אין הבן נעשה שליח להכות ולקלל אביו פי' ואפילו ברשות ב"ד ואפי' לא עשה תשובה כן פי' הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דאינו עשה תשובה חייב אפילו מיתה על הכאתו וקללתו וכדאמרינן בהנחנקין וביבמות ועיין בטוי"ד סימן רמ"א ורמ"ב ובב"י שם ובב"ח ולהכות אדם אחר נראה דאם הוא רשע גמור פטור מן המלקות וכדאמרינן בהנחנקין בסוגיא דאין הבן נעשה שליח כו' גבי היוצא ליהרג ובא אחר והכהו וקיללו פטו' דהוי בעי הש"ס לתרץ הברייתא אליבי' דרב ששת דפטור משום ונשיא בעמך וזה כיון שעשה עבירה שחייב עליה מיתה ולא עשה תשובם עדיין הוי אינו עושה מעשה עמך ופטור כל מי שהכהו ואע"ג דבמסקנא לא קאי האי טעמא אלא דפטו' משום מקויים שבעמך מ"מ לא משום האי טעמא הדר ביה הש"ס וכן אמרינן שם דמקשינן הכאה לקללה אפי' לגבי אחר לענין חיוב מלקו' וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכו' חובל ומזיק כל המכה אדם כשר מישראל כו' ה"ז עובר בלא תעשה ובודאי דנתכוין לזה ומהסוגיא דהנחקין שהבאתי וכן מסתבר דהא עיקר קרא דדרשינן מיני' לגבי אביו ואמו שפטור ממיתה באינו עושה מעשה עמך הוא מונשיא בעמך לא תאור וזהו לגבי מלקות אף שבפרק אחרון מהלכות סנהדרין לא הזכיר שם הרמב"ם גבי קללה אדם כשר י"ל שסמך על מה שכתב גבי הכאה וכן הסמ"ג כתב בלאוין ר"ט גבי קללת אחר דבעינן עושה מעשה עמך אבל בהכאה שיש בה שוה פרוטה נרא' מדברי הפוסקי' דחייב אפי' באינו עושה מעשה עמך אם לא היכא שמכהו לאפרושי מאיסורא וכמו שמביא הש"ס בפ' המניח גבי עבד נרצע דפטור הרב אם חבל בו ומוקי שם שמסר לו שפחה כנעני' וכן הביא דין זה הרמב"ם בפ"ג מהלכ' עבדים ומשמע שם דלענין שטור מד' דברי מתנייא הברייתא וכדמייתי שם קרא דלא תקחו כופר אבל המכה לרשע שלא להפרישו מהאיסור וחבל בו אם יש בהכאה ש"פ חייב דאע"פ שהוא רשע מה לו לזה לממונו כיון שהתורה זכתה לו הממון ולא שייך כאן לא והי' ממונו חביב יותר מגופו מכמה טעמים וכן משמע בההיא דיבמות שהבאתי דמקשה שם איקרי כאן ונשיא בעמך כו' דמשמע לי' להש"ס דפטור אף ממלקות היכא דלא עשה האב תשובה דאל"כ לוקי מתניתין במלקות ואפשר לדחות דמשום דקתני שם ובנו הוא לכל דבר משמע דחייב עליו כמו בשאר כל אדם ויש עוד ראיות ואין להאריך כאן יותר ועיין בתשובת הרמב"ם ובב"י ובב"ח ועיין במרדכי מיבמות פ' כיצד: