סמ"ק/סח
רמב"ם הלכות עכו"ם פ"ז והלכות איסורי מאכלות פי"א סמ"ג לאוין סי' מה וקמח טור י"ד סי' קכג וקלט
שלא להנות מתקרובת עבודת עכו"ם וכן (הג' א) מיין נסך (מתנסך לעכו"ם ואלילים) דכתיב (דברים י"ג, י"ח) לא ידבק בידך מאומה מן החרם ויש לדקדק (הג' ב) איך נהנין מן נרות שמקריבין לאלילים: אך יש לומר שמבטלין אותם (הג' ג) בכיבוי (הג' ד) ומ"מ אם תקרובת אלילים ועכו"ם אינה בטילה קשה. ויש לומר דאינה כתקרובת אלא שמביאין אותן (הג' ה) בתורת דורון לעבדי ומשרתי האלילים (ר"פ א):
מפרשים
[עריכה]הגהות רבינו פרץ
[עריכה]ואפי' הוי תקרובת מכל מקום (הג' א) אינה כעין פנים ונ"ע בענין המחתות וככרות והנרות וחתיכות של שעוה ושאר כלי עובדי עכו"ם ואלילים (ש"ע סי' קנ"ט עיין שם היתר כל דבר לפי מה שהוא)
הגהות חדשות
[עריכה]סח
[עריכה]מיין נסך. שנתנסך לע"ז לפנינו דהוי תקרובת ע"ז:
איך נהנין מן הנרות כו'. פירש אם מכרן או משכנן הנכרי לישראל דאנן קי"ל כרבנן דרבי שם במתניתין דף נג דסברי אם מכרן או משכנן לישראל דלא הוי ביטול בע"ז. וה"ה לנוי ומשמשי ע"ז. וכמו שכתבו שם התוספ' והרא"ש. וכן הביא הסמ"ג:
בכיבוי. דכיון שכיבן אינו רוצה עוד להדליקן בפני ע"ז אלא לצורכו נטלן לשון הסמ"ג וכך הם דברי התוספו' שם והרא"ש ז"ל כתב שם וכיון שכיבן הנכרי לצורך עצמו ומכרן או נתנן לישראל או משכנן אין לך ביטול גדול מזה. עכ"ל ומשמע מדבריו ז"ל דהכיבוי לצורך עצמו לחוד לא הוי ביטול אלא דבעינן תרתי שיכבן וגם מה שמוכרן לישראל. ונ"מ דאם נטלן הישראל מעצמו או שנאבדו מן העכו"ם לאחר הכיבוי ומצאן ישראל דאסור ואפשר לפרש כן גם דברי התוספ' והסמ"ג וכן ראוי להחמיר בשל תורה:
ומכ"מ אם תקרובת כצ"ל. אם תקרובת אלילים וע"ז הן ואינה בטילה וכן הוא שם לשון התוספ'. והרא"ש שהביאו בשם רש"י ז"ל שמסתפק על הנרות אי הוי נוי ע"ז או תקרובת. וכפי שכתוב בסיפרי רבינו שלפנינו משמע שהספק הוא על הדין דתקרובת ע"ז אם בטילה. וזהו טעות דהא מפורש בש"ס דתקרובת אין לה ביטול עולמית משום דאיתקש למת. שם דף נ. ובדוכתי טובא בפשיטות. וצריך להגיה כפי שכתבתי:
בתורת דורן כו'. התוספ' והרא"ש כתבו לזה ההיתר שמביאן בתורת דורן. על ככרות שמביאן העכו"ם ולא על הנרות שהמה בודאי מובאין או לנוי ע"ז או לתקרובת. והיה נראה שהיה בכאן ט"ס וחיסרון תיבת ככרות בדברי רבינו. וצ"ל ויש לדקדק איך נהנין מן הככרות והנרות וכמו שכתבו התוספ' והרא"ש ז"ל. אבל לא משמע כן מדברי הגה"ה:
אינה כעין פנים. פירש ובש"ס שם אמרינן דבעינן בתקרובת שיהיו כעין פנים דברים שקריבין על המזבח. וכן הביאו שם התוספ' היתר זה על חתיכות שעוה שנותנים לע"ז. ורבינו שלא כתב זה הטעם להיתר גבי נרות אפשר דמדמה לה להא דאמרינן שם בש"ס. ע"ז שעובדין אותה במקל ושיבר מקל לפניה דנאסר. ועיין שם בתוספ'. ובמה שכתבו שם על הא דבענין זריקה המשתברת: