סמ"ע על חושן משפט תכג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
אע"פ שלא נתכוין כו': דכתיב בפרשת משפטים וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה דמדכתיב וכי ינצו אנשים למדונו דלא נתכוין להאשה ומדכתיב ולא יהיה אסון פי' בהאשה הנוגפת למדונו דבזה דוקא יהיה עליו חיוב תשלומין הוולדות הא אם יהיה בה אסון מיתה פטור מדמי וולדות דקם להו בדרבה מיניה וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס זה ע"ש ומדכתיב בעל האשה למדונו שזכתה התורה דמי הולדות לבעלה:
ונזק וצער של האשה: עיין בא"ה סי' פ"ג שם כ' הטור והמחבר דהנזק והפגם הוא שלו ושלה ולק"מ דשם קאי אנזק דקטיעת ידה או אבר שמחסרה ממלאכתה מ"ה יש לו חלק בו דהא מכח זה נתבטלה ממלאכתו משא"כ כאן דמיירי מכחישת גופה דאין לו חסרון ממלאכתו כ"א שבת בעודה בחליות' ואותה משלם להבעל ועפ"ר:
וכמה היא יפה משילדה: פי' אם היא ילדה בלא הכאה אלא שהיא ריקנית בלא ולד ומשום דלפעמים אשה מפלת ג"כ מעצמה בלי נגיפה והכאה מ"ה אין עליו לשלם כל דמי הולד אלא בכמה אדם קונה אשה הרה ביוקר כדי שאם תלד יהיה הולד שלו דאין נותן בה כ"כ דמים דשמא תפיל ולא תשארה בידו אלא ריקנית וק"ל והיינו פחת דמי הולדות דזכתה לו התורה אבל מה שנכחש גופה מחמת כאב הכאתה זהו מקרי נזק ועליו כ' הטור והמחבר דהוא של האשה:
וכן בשבת וריפוי: והריפוי נותן לרופא והשבת לבעל משום דמעשה ידיה הוא שלו וכ"כ בטור עוד כ' שם דהבושת אם הוא בסתר לו חלק א' ולה שני חלקים ואם הוא בגלוי לה חלק א' ולו שני חלקים ולא ידעתי למה השמיטו המחבר. ופי' סתר ובגלוי בדבר זה נראה דר"ל דההכאה היה בסתר שלא היו רואין בדבר או בגלוי במקום רואין ועפ"ר מ"ש עוד בזה וגם עיין בטור א"ע סי' פ"ג דכ' שם בדין ריפוי אם אמדוהו לרפאותו בה' ימים ועבדה לה סמא חריפא ונתרפאת בג' ימים דהוא בכלל צער והוא שלה:
דמי יולדות לאשה: פי' ולא ליורשיו משום דאין אדם מוריש ליורשיו דבר שלא בא לעולם דבחייו עדיין לא נגפה והן שלה כיון דכתיב בתורה ויצאה ילדיה ולא כתיב הילדים ללמדינו ששמה נקרא על ילדיה היכא דאין לאב זכייה בהן:
דהוא של יורשיו: דכיון דזיכתה התורה להיות דמי הולדות שלו נחשבו הולדות כשהן במעי אמן של הבעל וכשמת שם יורשיו נקראין עליהן ועומדים במקומו גם בזה:
סעיף ב[עריכה]
מת הגר פטור: פי' ואינם נותנים ליורשיו דאין יורשי הגר יורשים אותו וכמ"ש הטור והמחבר לעיל בסי' רע"ה:
זכתה היא בדמי כו': דומיא דאשה ישראלית שנגפה אחר מיתת הבעל דפסק המחבר לעיל דנותנין לאשה דמי הוולדות ולא ליורשיו:
דהוא פטור: ג"כ הוא מטעם דס"ל לי"א הנ"ל באשה דעלמא דאין האשה זכה בהן כ"א יורשיו ובגר דאין יורשיו יורשין אותו ממילא פטור הנוגף:
סעיף ג[עריכה]
הרי דמי הולדות שלה: דכיון דאין הקדושין תופסין בשפחה ועכו"ם משום ישראל לא קרינן ביה בעל האשה ואין לישראל זה שנתעברה ממנו זכייה בהולדות ואף שהוא חי בשעת נגיפה (ול"ד לישראל שנתעברה מישראל בזנות דקי"ל דדמי הולדות הוא של הבועל דשם בני קידושין נינהו וכ"כ המ"מ שם) ומ"ה הדמים הן שלה משום דס"ל דזכתה התורה לה היכא דאין להבעל בהן זכייה כנ"ל:
וי"א דאם בעלה קיים הרי הן של בעל: פי' כשנתעברה מישראל וכנ"ל וטעמם דמדמי זה לישראל המזנה עם ישראלית:
ואם לאו הוא פטור: י"א הללו ג"כ לטעמם הנ"ל אזלי דאין לאשה שום זכייה בדמי וולדותי':
סעיף ד[עריכה]
שנאמר ולא יהיה אסון כו': ה"ג יענש לח חילק הכתוב בין שוגג למזיד בדבר שיש בו מיתת ב"ד לפוטרו מהתשלומין בד"א כו' וכן ברמב"ם שם:
כשנתכוין לאשה כו': אף ע"ג דקרא איירי בשנים שמריבין ומכוין להכות לחברו ונגף האשה שלא בכוונה וכמ"ש בר"ס זה מ"מ הדיוק דלמדנו מולא יהיה אסון הא אם יהיה אסון פטור מדמי ולדות משום דקם ליה בדרבה מיניה זה (לא) שייך כשלא נתכוין להאשה דס"ל דאין צד מיתה בכה"ג אבל כשנתכוין להאשה אע"פ שהיה שוגג במיתתה למדנו מקרא כל שאם מזיד היה חייב מיתה אפילו אם היה שוגג באותה מיתה ג"כ פטור מממון וכמו שכ' הטור והמחבר בריש סי' שאחר זה:
כדבר שאין בו מיתת בית דין: כן הוא ג"כ ל' הרמב"ם שם בפ"ד דהל' חובל ואע"ג דסבירא ליה להרמב"ם דאין מיתת בית דין בנתכוין להרוג את זה והרג את זה וכמו שכתוב שם מכל מקום כ' כדבר בכ"ף הדמיון משום דבהרג שוגג ג"כ אין מיתת בין דין ואפי' הכי אמרי' דפטור מדמי וולדות כיון דאיכא צד מיתת בית דין אם היה מזיד וה"נ ג"כ בלא נתכוון להקמ"ל דבכזה אמרינן כאלו אין כאן צד מיתת בית דין כלל: