סמ"ע על חושן משפט שסז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]אע"פ שכפר בו כו': פי' ול"ת כיון שכפר בו נתייאש הנגזל ולא יתבענו עוד וכדמסיק המחבר כשכבר נשבע:
אינו חייב לרדוף כו': ג"ז מפני תקנת השבים הוא ועפ"ר:
ויודיע אותם: ז"ל הטור אלא יודיענו לומר לי כך וכך גזלתיך בא וקחנו עכ"ל דלכאורה משמע מל' הטור דצריך לשלוח להודיעו במקום שהוא שם שכך וכך גזלתיו אלא שאין צריך לטפל בשליחות הגזילה שם ולקבל עליו אחריות הדרך אבל בל' הרמב"ם מוכח דלא סבירא ליה הכי אלא שיהא בידו עד שיבואו מעצמן ומור"ם שהוסיף לכתוב ויודיע אותם כוונתו שבבואם לעיר הגזלן אזי הגזלן מודיע אותם שכך וכך גזלם ושיטלם מידו כי הוא יתן להן וק"ל:
אבל אם נשבע כו': דכתיב לאשר הוא לו יתננו ובנשבע לשקר מיירי כדכתיב שם בפרש' ביום אשמתו דהיינו שמביא קרבן אשם על שבועתו מיהו אי לאו מפני תקנת השבים מן הראוי היה להתחייב הגזלן להביא אחריו למקום שהוא שם אפי' לא נשבע מאחר שמצינו שקפיד עליו קרא:
סעיף ה
[עריכה]ולא יתן לא לבנו כו': בפרישה כתבתי דנ"ל דגם ברישא בלא נשבע אסור לתנו לבנו כו' אלא אורחא דמילתא נקט דכל שלא נשבע דא"צ לשלח הגזילה למקום שהנגזל שם מסתמא מחזיקו בידו עד שיבא וק"ל:
אם עשו הב"ד שליח בעדים כו': ג"ז מפני תקנת השבים הקילו עליו שלא יצטרך הרבה בהוצאת הדרך כן פירש"י ויהי' ביד שליח ב"ד עד שיבא הנגזל ויקחנו מידו והגזלן פטור מהאחריות מיד שמסרו לשליח ב"ד ועפ"ר:
סעיף ג
[עריכה]אלא יבא הנגזל ויטול השאר: כן הוא ל' הרמב"ם ור"ל אף שהוא פחות מש"פ בתורת השבה הוא כיון דמתחל' גזל יותר מש"פ ולא החזיר כולו אלא שאינו מחויב להוציא עליה הוצאה בהשבתה ועוד דגם פחות מש"פ איסור גזל יש בו כמ"ש הטור והמחבר בר"ס שנ"ט אלא שאין הב"ד נזקקין לפחות מש"פ להוציאו מידו וכן עיקר ועד"ר:
אין חוששין שמא תתייקר: ואם נתייקר כ' הטור בשם ר"י דא"צ להחזירו כיון שפעם א' לא היתה ש"פ ושהרמ"ה כ' שצריך להחזיר לו:
סעיף ה
[עריכה]הגוזל את אביו ונשבע לו: הב"י נסתפק אם דוקא נשבע לו קאמר כו' ובד"מ הכריע דדוקא נשבע לו קאמר וכתבתיהו בדרישה ע"ש:
עושה חשבון עם אחיו: פי' כיון שאין הגזילה עוד בעין בידו אין עליו אלא חוב לשלם לאחיו חלקם ודי לו בזה שעושה חשבון עמהם ואומר להם כך וכך הוא בידי ממון אבינו קחו חלקכם מידי או טלו כל א' מכם כסך זה מהירושה ממקום אחר יותר ממנו והמותר נחלק בשוה משא"כ כשהגזילה עדיין בעין בידו דאז צריך להוציא' בעין מידו לקיים תורת השב' וחוזר ונוטל כדי חלקו ממקום אחר וזהו שסיים וכ' ז"ל ועושה עמהן חשבון:
ומ"ש על הקרן: במשנה וברמב"ם פ"ח כ' על הקרן ועל החומש אלא מפני שאין חומש נוהג בזמן הזה מ"ה לא הזכירו הטור וגם המחבר החומש ועפ"ר:
לפיכך נותן הגזילה לאחיו כו' עד ואם אין לו אחים כו': ז"ל המשנה הגוזל את אביו ונשבע לו ומת ה"ז משלם הקרן והחומש לבניו ולאחיו ואם אינו רוצה או שאין לו לוה וב"ח באין ונפרעין ובגמ' אמר ר' יוסי ואפי' לארנקי של צדקה ע"כ והנה הרמב"ם והמחבר פירשו מ"ש שיחזרו לבניו ולאחיו ר"ל דהגזלן וס"ל דהמשנה ל"ד קתני מה שהקדים בניו לאחיו דאחיו דגזלן שהם יורשי הנגזל הן קודמין להשיב להן הגזילה ממה שישיבו הגזלן לבניו והתוס' ג"כ פירשו דבניו ואחיו אשל גזלן קאי אבל ס"ל דהמשנה דוקא קתני (פי' המשנה דקתני שמשלם לבניו ולאחיו מחלק הגזלן קאמר) דלענין חלקו של גזלן מהגזילה בניו דעצמו קרובים לשלו יותר מאביו דבניו מכח אבוה דאבוהן קאתי לירש חלק הגזלן מהגזילה ורש"י והרא"ש והטור ס"ל דבניו ואחיו דמתני' פי' בניו ואחיו של הנגזל וכאלו אמר שהגזלן ישיב לאחיו (שהן בניו של הנגזל) ולאחיו של הנגזל שהן אחי אבי הגזלן והן הי"א שכ' מור"ם בסמוך בס"ה ועמ"ש שם:
וי"א דאינו נוטל כלום: פי' הוא בעצמו לא יטול מהן אלא המלוה יטול אם הגזלן עני כדמסיק ועפ"ר ודרישה שם כתבתי טעם פלוגתתן:
ואם הוא עני ואין לו כו': כן פי' הטור ל' המשנה הנ"ל דקתני ואם אין לו כו' פי' דאין לו להגזלן לוותר אז יבא המלוה ונפרע מהאחין מדמי הגזילה כדי חלקו שקיבל ומ"ש לוה ר"ל לוה כדי שיעור שעלה על חלקו מדמי הגזילה ומחזיק דמי הלואה בידו והמלוה חוזר ונוטל מיד האחים כדי חלקו ושאר ב' חלקים ישארו ביד אחיו שהרי הוא חלקן וע"ד כן נתן הגזלן לידם אבל הרמב"ם והמחבר פי' מ"ש ואם אין לו כו' ר"ל שאין לו אחים ולא בנים אזי לוה מאחרים כדי כל הגזילה ומחזיק המעות לעצמו והב"ח בא ויפרע מידו ומוצא מידו כל הגזילה ויצא ידי השבה בזה הואיל והגזילה עכ"פ יצאה מתחת ידו וכ"ש אם כבר בחיי אביו נתחייב זה הגזלן ולאחרים שיוצא בזה במה שפורע לב"ח בהגזילה כיון שאין לו בנים ולא אחים ונלמד מדבריו דס"ל דא"צ להשיב הגזילה בעינה לשאר יורשיו זולת אחיו ובניו משא"כ לפי' הטור דלעולם צריך להשיב הגזילה או כדי דמי הגזילה ליורשי אביו הקרוב קרוב קודם אלא דמחולקים המה בזה דכשמחזיר הגזילה לאחי אביו וכ"ש להרחוקים יותר אז לוה הגזלן מהמלוה כדי כל הגזילה וחוזר המלוה ונפרע מאותן קרובים שהשיב להן הגזילה כיון שהוא לבדו היורש לאביו ולא אותן קרובין משא"כ כשיש לגזלן אחים שהן יורשים דאביו כמוהו דאינו לוה ונפרע אלא כדי חלקו וכנ"ל ועפר"ד שם ביארתי עוד טעם פלוגתתן באר היטב וממ"ש נתבאר שהתו' לא אזלי לדינא בשטת הרמב"ם אלא בשטת רש"י והרא"ש אלא שבפי' יחזירנו לבניו או לאחיו הוא דפי' ע"ד פי' הרמב"ם אבל לא מטעמו ודינו משום דס"ל דבניו קרובים יותר ליטול כפי חלק המגיע להגזלן מהגזילה יותר מאחיו וכנ"ל וכמ"ש הכל בדרישה בטוב טעם ע"ש ולא כהב"י וכ"מ וד"מ שכתבו דהתוס' ס"ל כהרמב"ם ע"ש שוב אמרו לי שבבדק הבית כתוב ג"כ שהתו' לא ס"ל כהרמב"ם ע"ש:
או לצדקה: גם לשטת הי"א שהן רש"י והרא"ש ס"ל דכשמחזיר לצדקה כדי לצאת ידי השבה והיינו כשאין יורש בנמצא ידוע להנגזל כ"א במרחקים (וכמ"ש הטור ועפ"ר) דאזי יכול ללות מאחר קודם שיתננו לצדקה ויחזור המלוה לגבות מהצדקה ע"ד שנתבאר לעיל ס"ס קי"ז וכל זה ביררתי בדרישה ופרישה ע"ש ודוק:
ויש חולקין: וס"ל דאם אין לגזלן בנים נותן לאחי אביו כן הוא בס"י ונוסח זה נראה דאינו נכון אלא ה"ג ואם אין לגזלן אחים נותן לאחי אביו והוא שטת רש"י ואשר"י וטור וכמ"ש לעיל בפי' המשנה דקתני בניו ואחיו דבניו ר"ל בניו של נגזל שהן אחיו של גזלן ואחיו ר"ל אחי אביו של גזלן שהן אחיו של נגזל וא"ל שמור"ם כ"כ לפי' התו' הנ"ל דס"ל דבניו של גזלן הן קודמין דא"כ הל"ל ואם אין לגזלן בנים יתנהו לאחיו של גזלן ולמה כ' דיתנהו לאחי אביו (אחיו) אלא מחוורתא כדכתיבנא ודוק:
סעיף ו
[עריכה]אע"פ שזכה בגזילה: דכיון דזקפו עמו במלוה נעשו נכסי הגר ונכסיהן הפקר לאחר מיתה וכל הקודם להחזיק בהן זכה:
חייב להוציא' מתחת ידו: פי' ליתנו לצדקה שבזמן הבית היה צריך ליתנו לכהנים שהן זכו בהן משלחן גבוה שנ' (בפ' נשא) האשם המושב לה' לכהן ובזמן הזה שאין קרבן אשם שעוסקים בו הכהנים ואין שייך שלחן גבוה מ"ה נותנו לארנקי של צדקה וחולקים ממנו לכל עניים בשוה: