סמ"ע על חושן משפט רסה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
אבל אם היה עוסק במלאכה כו'. עד לא יאמר תן לי דינר כו': לשון המחבר בכאן הוא מגומגם דה"ל להקדים ולכתוב דאם עוסק במלאכה אינו מחיוב להניח מלאכתו ולהשיב בחנם ומטעם שנתבאר בר"ס שלפני זה דאפס לא יהיה בך אביון כתיב ואחר זה ה"ל לכתוב ומיהו א"צ ליתן לו כל שכרו ואף א"ת שהמחבר פשט ליה זה ממ"ש בסי' שקודם זה מ"מ לא ה"ל לכתוב דין זה בלשון אבל אם כו' אלא אם היה עוסק כו' וברמב"ם פי"ב דאבידה דין ד' שהעתיק דין זה משם מסודר בע"א וא"ש וע"ש:
כפועל בטל שיבטל מאותה מלאכה שהיה כו': כן פי' נמי הרמב"ם והמחבר כפועל בטל הנזכר גבי ריבית בשני שותפין בי"ד ר"ס קע"ז ונמצא דלפ"ז אינו נוטל שכר על ההשבה כלל אלא כמה הי' רוצה פועל זה לבטל ממלאכתו שעוסק בה ולישב בטל לגמרי אבל הטור והוא הי"א שהביא מור"ם ז"ל ס"ל כיון דמצות השב' אינו מוטלת אפועל צריכין לשלם לו ג"כ שכר ההשבה ואע"פ שלענין ריבית ר"ס קע"ז פי' הטור כפועל בטל בענין אחר והיינו כמה רוצה ליטול אדם הבטל לגמרי לעסוק בעסק שותפות ההוא כתבתי טעמו שם ובפרישה דשאני לענין ריבית דניחא ליה להשותף המקבל עיסקא בזה כיון שמקבל חצי הריוח אלא שיש בו איסור ריבית מ"ה אמרו שסגי בהכי משא"כ בפועל זה דלא ניחא ליה ליבטל ממלאכתו ע"ש:
כדי שכר מלאכתו: דכיון דאין לפועל הפסד אף שיש לו טירחא יותר בהשבה מהעסק במלאכתו ע"ז מצווה ועומד לקיים מצות השבת אבידה ואסור לו ליטול שכר עליה:
אלא כפועל בטל לגמרי: היינו כפי' פועל בטל דהמחבר בריש סעיף זה כמה היה נוטל פועל כזה להיות יושב בטל לגמרי וכ"כ בהדיא בטור בס"ס זה ועד"ר שם כתבתי טעם למה אמרו בזה דה"ל להתנות ולא התנה דאין נוטל שכרו על ההשבה כלל אלא על בטילתו ממלאכתו ובסי' שלפני זה ס"ג בירד מעצמו והציל את של חבירו והניח שלו להיות נשטף אמרו איפכא דנוטל שכר על השבת חמור חבירו ואינו נוטל שכר פסידת חמורו וכתבתי דהוא מן הטעם דמן הדין לא היה לו לזה ליתן שום דבר כיון דבעל האבידה היה שם ולא התנ' עמי יכול בעל האבידה להתנצל ולומר אם לא ירדת מעצמך להציל אני הייתי יורד להציל חמור שלי אלא שחז"ל אמדו דעת הבריות דמסתמא ניחא ליה לבעל האבידה שכל מי שיקדים להציל ממונו בכזה יתנו לו שכר וכיון דאינו מן הדין אלא מאומדן דעת מ"ה אין נותנין לו לעולם אלא המיעוט וכאן מיירי כששכר הפסד הביטול הוא מועט או שוה לשכר ההשבה ובסימן שלפני זה ס"ג דשם נשטף חמור המציל שכר הפסידו הוא יותר משכר ההשבה מ"ה נותנים לו הפחות ע"ש ודו"ק:
שיטול מה שיפסיד בביטול מלאכתו: כי לא ניחא ליה להיות פועל בטל כי צריך לפרנס בני ביתו לטרוח ולקבל עליה שכר הרבה:
הרי זה נוטל: פירוש הרשות בידו ליטול וחייב שכנגדו ליתן לו ואין בו עבירה שמקבל שכר ההשבה דלא חייבתו התורה במקו' פסידא וכנ"ל אלא שמסתמא אמרו חז"ל דניחא לי' לאדם בבציר משכירתו ולהיות בטל והרי זה גילה דעתו דלא ניחא ליה בזה:
ואפילו פסקו לו יותר מן הראוי: כן הוא נמי לשון הטור ושם כתבתי והוכחתי דר"ל יותר ממה שראוי לאדם אחר דנוטל פחות מדמי מלאכתו כדי ליישב בטל ומטעם שכתבתי לפני זה אבל אם פסקו לו יותר מדמי מלאכתו ודאי א"צ ליתנו לו כי יאמר לו משטה הייתי בך אפילו לדבר הרשות וכ"ש בזה שמצות השבה עליו לקיימו ע"ש:
ואם אין שם בעלים כו': ול"ד למ"ש מור"ם בסי' שלפני זה בס"ס ג' והוא מדברי הרא"ש והטור דאם אין הבעלים שם אע"פ שלא התנו כאלו התנו דמי דשאני הכא דמסתמ' ניחא ליה לאדם במנוחה ממלאכתו הכביד' ולעסוק בהשבה זו ולקבל פחות מדמו מלאכתו וזה הפועל דמיירי ביה כאן הטור והמחבר דלא ניחא ליה במנוחה אלא בטירחא ובהרבות שכר כדי מלאכתו ואם ישיב בלא תנאי לא יאמין לו בעל אבידה בזה אלא יאמרו שהוא מסתם בני אדם ולא יתנו לו אלא כפועל בטל מ"ה נתנו לו רשות לעסוק במלאכתו ולהניח ההשבה שאינו מוטלת עליו בכה"ג משא"כ לעיל כששטף נהר חמורו וחמור חבירו והניח את שלו והציל את של חבירו דהכל יודעין דהטירחא אחד להצלת חמור חבירו כמו בהצלת חמור שלו ומסתמא ופשוט הוא שניחא לאדם להציל את שלו משל חבירו אם לא שעשה בשביל השכר שחבירו ישלם לו עכ"פ דמי חמור שלו והותר משום הכי אמרו שם דהוה ליה כאלו התנה עמו וצריך לשלם לו כל דמי חמורו אם לא שחבירו היה שם והיה יכול להתנות עמו ולא התנה עיין שם ודו"ק: