סמ"ע על חושן משפט רסא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט רסא |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

מצא חמור כו':    בטור כתב עוד וז"ל כגון טלית בצד גדר והמחבר השמיטו וסמך אמ"ש בסי' שלפני זה בריש סעיף י':

ביום אין זה אבידה:    בטור כתב ז"ל אפילו כמה ימים זה אח"ז מפני שניכר שאין זה אבידה אלא דרך בני אדם להניח ולעשות כן בכוונה וכן נראה מדעת המחבר שהוא כלשון הרמב"ם פט"ו מגזיל' ולא כרשב"ם [כרשב"א] שכתב המ"מ בשמו שגם באלו בג' ימים זה אחר זה הוה אבידה:

ה"ג בלילה או אם רואה חמור וכליו כו':    ה"ז אבידה ופיר' חמור וכליו הפוכין כגון אוכף ומרדעת שרגילין להיות חגור על החמור ומצא שאינן מונחין עליו כדרכן:

בפנות היום:    כן הוא לשון הרמב"ם שם פט"ו וז"ל כשיפנה הלילה לקרות היום והיינו בהשכמה ולשון הגמרא בקדמיתא ובחשכתא ולשון הטור הוא בבוקר השכם והיא היא:

ובנשף:    ר"ל או בנשף וכן בטור ור"ל או סמוך לפנות ערב:

שלשה ימים זה אחר זה:    לשון הגמרא עד ג' ימים אימר אתרמוי' אתרמי ונפקא טפי לא:


סעיף ב[עריכה]

משום אבידת קרקע:    שמקלקל הכרם ונפקא לן מדכתיב כל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע וכמ"ש המחבר בס"ס רנ"ט:

של עכו"ם א"צ להחזיר:    בגמרא איתא בהדיא דאם היתה רצה בין הכרמי' שאז יש לחשוש שמתקלקלת רגליה דרך ריצתה בקוצי' ובשרשי אילנות דמצויי' בכרם דבזה גם בשל עכו"ם חייב להחזיר משום אבידת בהמת ישראל גם ברמב"ם כתבו בקיצור שם בפט"ו דין ב' ע"ש והטור והמחבר השמיטוהו ועד"ר כתבתי קצת טעם על השמיטתן אותו:


סעיף ג[עריכה]

אם עומדת ברשות הרבי' כו':    דכיון שעומדת ברשות הרבי' נראה שהיא מותעה ובודאי תברח משם:


סעיף ד[עריכה]

ואע"פ שאסור לרואה דבר זה כו':    נראה דדוקא נקט רואה דבר זה שרואה שהשליכו בידים אבל אם מצא כיס מונח בר"ה חייב להחזיר כיון דיש בו סימן אימר דנפל מבעליו ולא נתייאש ממנו אם לא במקום דרוב עכו"ם וכדלעיל בסי' רנ"ט והטע' דאסור לרואה ליטול לעצמו דס"ל להרמב"ם דאף אם זה אינו חושש לשמור ממונו מ"מ מה להן לאחרי' לקחתו ולא קראו בגמרא אבידה מדעת אלא לענין שאין המוציא חייב להחזירו לו או להכריזו וכמ"ש ג"כ דעת הרמב"ם באשפה העשויה לפנות בס"ס שלפני זה והטור חולק בשניהן וס"ל דדברי' הללו מ"ה קראן הגמ' אבידה מדעת משום דה"ל כאלו הפקירן וכל הקודם ליטלו זכה בהן וזה שמסיק מור"ם ז"ל וכתב וי"א כו':