סמ"ע על חושן משפט רלד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
שלא הראהו למומחה: רבותא קמ"ל דאע"פ דיכול להיות שיש בה מום מ"מ כיון דסתם בהמה בחזקת שאין בה מום וממילא אסורא מדאוריי' משא"כ בדיקת בהמה מטריפותי' דמספיקא עומדת בחזקת שאינה טריפה ואינה צריכה בדיקה אלא מדרבנן וכמ"ש מור"ם בהג"ה ס"ג מ"ה כ' הטור והמחבר אחר זה בס"ב ז"ל וכן השוחט פרה ומכרה ונודע שהיא טריפה פי' נטרפה בודאי ועוד דבכור שלא נבדק אע"פ שנתוודע אח"כ שהיה בו מום אפ"ה הוא אסור בהנא' מדרבנן כדאיתא במשנה פ' עד כמה וכתבו הטור בי"ד סי' ש"י כיון דהיה אסור בהנאה אין מנכה לו מן הדמים וכמ"ש בס"ס זה משא"כ בבהמה שלא נבדקה דאינה אסורה בהנאה וק"ל ועפ"ר:
יקבר ויחזיר כו': בפרישה כתבתי דר"ל דהלוקח יקברנו ולא יחזירנו להמוכר שיקברנו שלא האמינו לו ע"ז שמא ימכרנו לעכו"ם ויהנה ממנו והוא אסור בהנאה משא"כ במכר טריפה שבסעיף ב' דשם מותר בהנא' למכור הבשר לעכו"ם מ"ה מחזירין לו הבשר הנשאר ולא חיישי' שיאכלנו דהנחשד לאיסור קל דלפני עור כו' לא נחשד לאיסור חמור דיאכלנו וכמ"ש בי"ד סימן קי"ט וגם ליכא למיחש שמא יחזור וימכרנו לישראל כמו שעש' בראשונה להנאות ממון שהבשר כשר הוא ביוקר מהטריפה שהרי כל טבח שיצא מכשול כזה מתחת ידו מעבירין אותו ומכריזין עליו שלא יקנה ממנו שום דבר וכמ"ש הטור והמחבר בי"ד בס"ס י"ט ובס"ס ס"ד וקי"ט:
סעיף ב[עריכה]
יחשבו עם הטבח על דמי הטריפה ויחזיר כו': פי' יחשבו כמה קיבל בעד הבשר שמכר ויחזיקנו הלוקח בידו במקום המעות שנתן להטבח ומה שיחסר לו ימלא הטבח המותר:
סעיף ג[עריכה]
דבר שאיסורו מד"ס: דדוקא במכשול דאיסור דאורייתא קנסוהו ועוד דאין אכילת האוכל מחשב לו הנאה ואדרבה מצער הוא לו שעבר על איסור דאורייתא באכילתן אף שהיה שוגג משא"כ באכל איסור דרבנן וק"ל:
שהרי הבדיקה היא מדברי סופרים: דמדין תורה משנשחטה הבהמה בחזקת היתר עומדת והולכין אחר רוב בהמות שהן כשירות:
סעיף ד[עריכה]
כל איסורי הנאה כו': שהרי לא מפסיד להמוכר כלום במה שאכלה הלוקח או האכילה לכלבים כיון שאסור לו להנות ממנו מ"ה אין מנכה לו מהדמים שנתן לו בעד' ואף אם מכרה הלוקח לעכו"ם וקיבל דמים אם הוא דבר שתופס דמיו הרי אסורין ביד הלוקח ואפי' הוא דבר שאינו תופס דמיו כגון חמץ בפסח וערל' וכלאי כרם דתנן מכרן וקידש בדמיהם מקודשת (וחמץ של עוברי עבירה לאחר פסח מותר מפני שהן מחליפין) ה"מ לאחרים אבל המוכר בעצמו שהוא בעל דבר אסור למוכרו ואף אם מכרו קנסוהו דאסור להנות הוא בדמיהן כמבוא' בא"ח סי' ת"ן מ"ה צריך להחזיר לזה הלוקח כל דמיו: