סמ"ע על חושן משפט עו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט עו |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

אחד שלוה משנים כו'. עד"ר דשם כתבתי דדינים הללו נלמדו משנים שהפקידו הנזכר בגמרא וכתבו הטור והמחבר לקמן בסי' ש' ואע"ג דהטור כתב שם דדוקא כשהפקידו זה שלא בפני זה חייב ליתן מדינ' לשניהן כשתבעו כל א' ואפי' לא תבעו חייב בבא לצאת ידי שמים אבל כשהפקידו בבת א' אפי' בלא שטר אפי' תבע ליה אינו חייב אלא בבא לצאת י"ש ובלא תבעו פטור אפי' לצי"ש וכ"כ שם המחב' בהפקידו לו בכרך א' והיינו דהפקידו לו שניהן זה בפני זה דקרי להו הגמרא כרך א' וכמ"ש בדריש' שאני הכא בהלואה דכיון שהודיעוהו ללוה בשעה שהלוהו שלזה מנה ולזה מאתים והלואה להוצאה נתנה ה"ל לדקדק שהרי לכך הודיעוהו משא"כ בפקדון דאף אם הודיעוהו בשעה שהפקידו בידו יכול הנפקד לומר לא דקדקתי דפקדון לאו להוצא' נתנה וסברתי מה שכל א' מניח יחזור ויטול ושלא מדעתי נתערבו הכריכות ועד"ר:

אחר שישבע כל אחד כו'. ולא אמרינן בזה דה"ל הלוה מחוייב שבועה שמודה מקצת שחייב לכל א' ואינו יכול לישבע שאינו חייב להן עוד ק' בתביעתן וישלם דמ"מ כיון דודאי אינו חייב לכל א' עוד ק' אלא לא' מהן ויכול לישבע ע"ז ומנה השניה ישלם חנם לאחד מהן בפשיעתו מ"ה תקנו חז"ל שלא יטלו שום א' מהן יותר ממנה כ"א בשבועה ועפ"ר שכתבתי עוד טעם אחר:

אבל אם היה מלו' בשטר כו' עד והודיעוהו ר"ל אע"ג דהודיעוהו וכו' אפ"ה השאר יהא מונח דאלו לא הודיעוהו פשיטא ואפי' בלא שטר נמי הוה פטור כשהלוה זה בפני זה וכמ"ש לעיל וק"ל:

ויש מי שאומר דבמלוה ע"פ כו'. לא מצאתי בתו' ואשר"י וטור מי שחולק בזה אלא כולהו ס"ל דבכה"ג דשניהן הלווהו לו והודיעוהו דצריך ליתן לכל א' ר' בבא לצאת י"ש ודוקא כשלא הלוהו אלא א' ולא תבעי ליה הוא דפליגי כמ"ש הט"ו אחר זה בסעיף ג' ומטעם שאכתוב שם ויש לומר משום דלא מצינו למי שכתב בזה דצריך ליתן לכל א' כדי לצאת ידי שמים בזה כ"א זה לכך כתב יש מי שאומר וכעין זה כתבתי לעיל כמה פעמים:


סעיף ג[עריכה]

פטור אף מידי שמים. הטעם כיון דלא תבעו ש"מ דהמלוה עצמו לא דקדק ואין הלוה מדקדק כשרוא' שהמלו' עצמו אינו מדקדק ול"ד להלווהו שניהן ולא תבעו דכתב המחבר לפני זה דחייב בבא לצי"ש דשאני התם דיכולין כל א' מהמלוי' לומר שמענו מהלו' שיודע שכל א' הלוה וסברנו שיחזור לכל א' את אשר הלוהו משא"כ בהלוה לו א' מהן דכיון דהאמת שאינו יודע איזה הלוה אינן יכולין לומר שמענו ממנו שיודע כו' ועפ"ר: