סמ"ע על חושן משפט מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט מז |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

שהוא אמנה או פרוע כו':    עיין בע"ש שכתב לתרץ למה לא יהא נאמן במיגו דאי בעי הוה מחיל ליה משום שאין בדעתו למחול ולהפסיד חובו שלא היה יכול לחזור ולגבותו לעולם כיון שמחלו משא"כ כשטוען אמנה או פרוע אינו מפסיד חובו דיודע בהלוה דאינו גזלן לכפור במה שלוה לו עכ"ל ואני אומר אף דכתבו הרא"ש ותו' לחד שנוייא כן לא קי"ל הכי אלא כשינוי' בתרא וכמ"ש הטור וגם המחבר סי' פ"ו סעיף ה' בהדי' דאינו יכול למוחלו להלוה מיהו שם כתבתי וחלקתי דה"מ כשהגיע זמן הפרעון של מלוה שהלוה לו אבל אם עדיין לא הגיע זמנו אפשר דיכול למוחלו אבל הטור והמחבר איירי כאן בהגיע זמנו מדחלקו בס"ס זה בין אם אמר כן בשעה שתבעו מלוה שלו או לא משמע דמיירי עכ"פ שהגיע זמנו וק"ל:

וכתוב בו נאמנות כו':    אבל אם אין בו נאמנות נאמן אף במקום שחב לאחרי' כיון שאינו יכול לגבות בו אלא בשבועה והרי אומר שהוא פרוע (כ"כ בטור) וישבע לב"א דפרוע הוא בטוען אין לי כמ"ש בס"ו (בסי' ס"ו):

והוחזק השטר כו':    פירוש נתקיים בבית דין וכן כתב בסי' מ"ו וסל"ו:

אינו נאמן כו':    הרא"ש בתשובה כלל ע"ט סי' י"א כתב דאם אומר על שטרות שבידו שטרות אלו מיוחדי' ללוי שהלוה לי מעות אין ביחודו כלום וכן אם נמצא בידו מעות אינו יכול לו' של לוי נינהו שהלוה אותן לי בעינ' דמלוה להוצא' נתנה [פי' אפילו הן עדיין בעין דינן כאלו הוציאן לענין שאין קונין בהן קרקע כמ"ש בסי' ר"ד ובסי' ס' סי"ו ע"ש] ונחשב כשלו אבל אם נמצא בידו עיסק' ופרקמטי' נאמן לו' של פלו' הוא מעסק שנתן לי [כשידוע שיש לו עסקא מאחרי' כן הוא בתשוב' שם וכ"כ מור"ם לקמן סי' נ"ט ס"ס א' ע"ש] במיגו דאי בעי היו נותנ' לו עכ"ל והביאו הב"י והד"מ בסי' זה בס"ס א' ונראה דדוק' בשאומר על מעות שבידו שפלו' לוה לו הוא דאין שומעין לו מטעם הנ"ל אבל כשאומר מעות שבידו הן של פלוני שהפקידן בידי וידוע שהיה לו פקדון מאחרי' נאמן במיגו דאי בעי הוי נותנ' לו דומי' דפרקמטי' הנ"ל וראי' לזה ממ"ש הטור והמחבר בא"ע סי' ע"ה (וע"ל סי' ס"ב וס"ס נ"ה) דאם אשה אומרת אממון שנמצ' תחת ידה דשל פלו' הוא אפילו הבעל עומד וצווח שלי הוא נאמנת במיגו דאם היתה רוצה היתה נותנ' לו ומיירי שם אפילו באם ידוע שממון זה תחת ידה ע"ש ודוק' להוצי' מיד המלו' כ' הט"ו לקמן סי' צ"ט ס"ג דאינו נאמן כיון דכבר מוחזק בידו ועוד ראי' לזה ממ"ש המרדכי ס"פ נערה שנתפתתה שנאמן הבעל לומר שלקח בגדי' הללו לשם אשתו ולהפסיד הב"ח שלו. ומיהו י"ל דשאני התם דיש קצת הוכחה לדבריו כיון דהבגדי' הם מיוחדים לאשתו מיהו נראה ברור דנאמן בכל הני מכח מיגו דאי בעי הוה נותנם לו וכמ"ש ודו"ק:

אפילו אם מפסיד גם לעצמו כו':    עד אינו נאמן פי' בסך שהוא חייב לאחרים עכ"פ אינו נאמן ובהמותר דינו כמ"ש אחר זה דרואים אם כשבא ב"ח לגבות מזה השטר אמר כו' וק"ל:

ה"ג:    אבל (אם) מעצמו בלא תביעת ב"ח והשאר נמחק:


סעיף ב[עריכה]

אם אמר המלוה זה השטר כו':    כל סעיף זה כתב הטור בס"ס פ"ד וגם המחבר חזר וכתבו שם ע"ש: