סמ"ג עשה ריד
מצות עשה שיקריב אשם מי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא, עד שיודע לו ויביא חטאתו, וזהו הנקרא אשם תלוי. שנאמר בפרשת ויקרא "ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו אשם הוא אשם אשם לה׳". [הכי אי׳ בכריתות דף י״א וי״ז] העניין הזה מדבר במי שבא ספק כרת לידו, כגון חלב ושומן לפניו כסבור שניהם היתר ואכל אחד מהם, אמרו לו אחת של חלב היתה שם, הר״ז מביא אשם תלוי. ומגין עליו כל זמן שלא יודע לו שודאי חטא ואם יודע לו לאחר זמן מביא חטאת.
"ולא ידע ואשם ונשא עונו". תניא בת״כ [שם פרק כ׳] ר׳ יוסי הגלילי אומר הרי ענש הכתוב את מי שלא ידע, על אחת כמה וכמה שיענוש את מי שידע. רבי יוסי אומר אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים צא ולמד מאדם הקדמוני שלא נצטווה אלא במצות לא תעשה ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו עליו ועל תולדותיו וכי איזו מדה מרובה מדה טובה או מדת פירענות הוי אומר זו מדה טובה. החושך עצמו מן הפיגולין ומן הנותרות והמתענה ביום הכיפורים על אחת כמה וכמה שזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות. רבי עקיבא אומר על פי שנים עדים או שלשה עדים אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט לך הכתוב שלשה? אלא בא שלישי להחמיר עליו מפני שנטפל לעוברי עבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר טוב למטפל לעושה מצוה כעושה מצוה רבי אלעזר בן עזריה אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך וגו׳ למען יברכך הכתוב קבע ברכה למי שבאת מצוה על ידו בלא ידיעה אמור מעתה היתה לו סלע צרורה בכנפו ונפלה ממנו ומצאה עני ונתפרנס בה הכתוב קבע לו ברכה. [שם]
"בערכך לאשם" בערך האמור למעלה בכסף שקלים [שם פ׳ כ״א] "שגג והוא לא ידע", הא אם ידע לאחר זמן לא נתכפר לו באשם עד שיביא חטאת. הא למה זה דומה? לעגלה ערופה שנתערפה ואחר כך נמצא הרוצח, הרי זה יהרג. [מפ׳ רש״י שם] "אשם הוא אשם אשם", הראשון כולו קמץ שהוא שם דבר והשני חציו קמץ וחציו פתח שהוא לשון פעל. ודרשו בת״כ [פרשה כ״א] להביא אשם שפחה לכסף שקלים יכול שאני מרבה אשם נזיר ואשם מצורע ת״ל הוא אבל בפי׳ רבינו שלמה כתב להביא אשם שפחה שהוא איל בן שתי שנים ואין כך הגירסא שם ועוד איל כתיב בו בפירוש שסתמו בן שתי שנים.
כל עבירה שחייבין על שגגתה חטאת חייבין על ספקה אשם תלוי. כמו ששנינו בפ׳ קמא דכריתות [דף ב׳] שלשים ושש כריתות וכו', על אלו חייבין על זדונם כרת ועל שגגתן חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי. גרסינן במסכת כריתות בפרק ספק אכל [דף י״ז] אמר רב יהודא אמר רב היו לפניו שתי חתיכות, אחת של שומן ואחת של חלב, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל, חייב אשם תלוי. כדמפרש שם רב נחמן [בדף י״ח] מפני שיש שם איסור ודאי קבוע, אבל חתיכה אחת ספק של חלב וספק של שומן ואכלה, פטור, שאין שם איסור ודאי קבוע. ואף על פי שמצינו [שם] שרבי אלעזר חולק על זה, קסבר שאין הלכה כרב אלעזר אלא כחכמים שחולקין עליו.
שנינו במשנה בפרק ספק אכל [דף י״ז] כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת, כך על לא הודע שלהן אינו מביא אלא אשם תלוי אחד. ואם היתה לו ידיעה בינתיים, כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת, כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. כשם שאם אכל חלב ודם ופיגול ונותר בהעלם אחת, חייב על כל אחת ואחת, כך על לא הודע שלהן מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.