סמ"ג עשה ריג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · סמ"ג · עשה · ריג · >>

הלכות קרבן שגגות
מצות עשה שיקריב (א) היחיד קרבן חטאת על שגגתו כשעשה עבירה שחייבין על זדונה כרת שנא׳ בפרשת ויקרא ואם נפש א׳ תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצות ה׳ אשר לא תעשינה ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא את קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט את החטאת במקום העולה ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמי׳ והקטיר הכהן המזבח לריח ניחח לה׳ וכפר עליו הכהן ונסלח לו ואם כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה וסמך ידו וגו׳ ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב הכשב מעל זבח השלמים [בת״כ שם] פיר׳ לרבות האליה בכבש אמרו רבותינו במס׳ כריתות [פ״ק דף ג׳] שאין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת ועל דבר שיש בו מעשה וגרסינן במס׳ הוריות [דף ח׳] ובפרק כלל גדול [דת ס״ח] מתני ליה ר׳ יהושע לבריה תורה א׳ יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה ונכרתה הוקשה כל התורה לע״ז מה ע״ז דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת בכריתות [דף ב׳] מונה שלשים ושש כריתות ומסיק בסוף על אלו חייבין על שגגתן חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד דברי ר׳ מאיר וח״א אף המגדף מפני שאין בו מעשה ונ׳ בעשותה פרט למגדף שאין בו מעשה כשתגיע לתמצית חשבון כריתות העריות כאשר בארנו אותה בהלכות עריות [בסמל״ת ממל״ת פ״ט ואילך] ולתמצית שאר העבירות שחייבים עליהם כרת תמצאם שתים וארבעים עבירות שמביאין על שגגתן חטאת קבועה ואלו הן: א הבא על אמו. ב הבא על אם אשתו. ג הבא על אם אמה. ד הבא על אם אביה. ה הבא על בתו. ו הבא על בת בתו. ז הבא על בת בנו. ח הבא על בת אשתו. ט הבא על בת בתו. י הבא על בת בנה. יא הבא על אחותו. יב הבא על אחות אביו. יג הבא על אחות אמו. יד הבא על אחות אשתו. טו הבא על אשת אביו. טז הבא על אשת אחי אביו. יז הבא על אשת בנו. יח הבא על אשת אחיו. יט הבא על אשת איש. כ הבא על הנדה. כא השוכב עם הזכר. כב הבא על אביו. כג הבא על אחי אביו. כד השוכב עם בהמה. כה האשה שהביאה בהמה עליה. עד כאן כריתות שבעריות.

ואלו הן כריתות משאר עבירות: א. העובד ע״ז במעשה. ב. הנותן מזרעו למולך. ג. בעל אוב. ד. בעל ידעוני לדברי ר״ע [בכריתות ד״ג] במעשה זוטא. ה. המחלל את השבת. ו. העושה מלאכה ביוה״כ. ז. האוכל והשותה ביוה״כ. ח. האוכל חמץ בפסח. ט. האוכל חלב. י. האוכל דם. יא. האוכל נותר. יב. האוכל פיגול. יג. השוחט קדשי׳ חוץ לעזרה. יד. המעלה קרבן חוץ לעזרה. טו. המפטם את הקטרת. טז. המפטם שמן המשחה. יז. הסך בשמן המשחה.

הרי בין הכל שתים וארבעי׳ ורבינו משה [בהלכות שגגות] מנה שלש וארבעים שמונה בעריות אחותו מאנוסת אביו ואחותו שהיא בת אשת אביו לשתים ות״ר ביבמות [דף כ״ב] הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו חייב שתים אחת משום אחותו ואחת משום בת אשת אביו. על כל אלו שמנינו מביא על שגגתו כשבה או שעירה. ואם הוא מלך מביא שעיר עזים לחטאת שנ׳ אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה׳ אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו לה׳ שעיר עזים זכר תמים וסמך את ידו וכפר עליו מחטאתו אשר חטא ונסלח לו. ותניא בת״כ [ויקרא ספ״ו] ואשם למד שמביא אשם תלוי אם לא הודע אליו. ואם הוא כהן משיח מביא פר בן בקר לחטאת והוא נשרף שנאמ׳ בפרשת ויקרא נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה ואם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה׳ לחטאת והביא את הפר אל אהל מועד לפני ה׳ וסמך את ידו על ראש הפר ושחט את הפר לפני ה׳ ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא אותו אל אהל מועד וטבל הכהן את אצבעו בדם והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה׳ את פני פרוכת הקדש ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמי׳ לפני ה׳ אשר באהל מועד ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ואת כל חלב החטאת ירים ממנו את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהם אשר על הכתלים ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה כאשר יורם משור זבח השלמים והקטירה הכהן על מזבח העולה ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו ופרשו והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אותו על העצים באש על שפך הדשן ישרף [מפרש״י כל הסוגיא ות״כ שם דיבור שני פ״א] פירוש מאחת מהנה ממקצת אחת מהן [בשבת דף ק״ג] כגון הכותב בשבת שם משמעון ונח מנחור דן מדניאל. אם הכהן המשיח וגו׳ [בת״כ דלעיל] מדרשו אינו חייב אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה כמו שנאמר לאשמת העם ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו. ופשוטו לפי אגדה כשכהן גדול חוטא אשמת העם היא שהם תלוים בו לכפר עליהם והוא נעשה מקולקל. [בת״כ פ״ג] פר יכול זקן ת״ל בן אי בן יכול קטן ת״ל פר הא כיצד זה בן שלש אל אהל מועד למשכן ובית עולמים להיכל [שם] את פני פרוכת הקדש כנגד בית קדושתה מכוון כנגד בית הבדים ולא היו נוגעין דמים בפרוכת ואם נגעו נגעו, [בזבחים כ״ה] ואת כל הד׳ שירי הד׳ [בת״כ פ״ד] כאשר יורם באותן האימורין המפורשין בשור זבח השלמים וכי מה פירש בשור זבח השלמים שלא פי׳ כאן ולימד מכאן בזבחים [דף כ׳] שאין למדין למד מן הלמד בקדשים שאם לא נכתב בפירוש לא היה יכול ללמד פר כהן משיח על פר העלם דבר דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש. [בת״כ פ״ה] מחוץ למחנה חוץ לג׳ מחנות ובבית עולמים חוץ לעיר כמו שפירשו רבותינו ביומא [דף ס״ח] ובסנהדרין [דף מ״ב] אל שפך הדשן מקום ששופכין שם הדשן המסולק מן המזבח כמו שנאמ׳ והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה על שפך הדשן ישרף שאין ת״ל אלא ללמד שאפי׳ אין שם דשן [בפסחים דף ע״ה]. שנינו בהוריות [דף ט׳] בד״א בשאר עבירות אבל בשגנת ע״ז בין הדיוט בין מלך בין כהן משיח מביא עז בת שנתה לחטאת שנ׳ בקרבן עבודה זרה בפ׳ שלח לך ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת, [שם ד״ח] ובין בע״ז ובין בשאר עבירות אין חילוק בין יחיד ששגג לרבי׳ ששגגו שכל אחד וא׳ מביא הקרבן שאמרנו שנ׳ תורה אחת יהי׳ לכם לעושה בשגגה ומה שציבור מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת זהו ברוב ישראל ששגגו ועשו על פי הוראת ב״ד כדאמרי׳ בהוריות [ד״ה], [בכריתות דף נ׳] והמבטל מילה וקרבן פסח אע״פ שיש בהן כרת אין בהן חטאת לפי שהן מצות עשה ואין חטאת בא אלא על לא תעשה שנא׳ אשר לא תעשינה. אין קרוי שגגה לעניין קרבן אם היתה לו ידיעה כלל לא בתחילה ולא בסוף עד שתגמר העבירה כדתנן בפרק הזורק [דף ק״ב]. בכל חייבי חטאות שגגת קרבן לא שמה שגגה שאם אמר יודע אני שעבירה זו בכרת אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן אם לאו הר״ז פטור מן הקרבן מפני שזה נחשב מזיד אבל אם אומר יודע אני שעבירה זו בלא תעשה אבל איני יודע אם חייבין עליה כרת הרי זה שגגה לעניין קרבן כדמוכח בפרק כלל גדול במסכת שבת [דף ס״ט] והוא הדין אומר מותר. שנינו במסכת כריתות [דף י״ט]. חלב ונותר לפניו ואכל את אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל אשתו נדה ואחותו עמה בבית ושגג באחת מהן ואינו יודע באיזה מהם שגג שבת ויום הכיפורים ועשה מלאכה ואינו יודע אם בשבת עשה אם ביום הכיפורים עשה רבי אלעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר ובגמ׳ [שם כל הסוגיא] תניא אמר ליה רבי יהושע הרי הוא אומר אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא. ואומר שם רבי אלעזר האי בה מאי עביד ליה מיבעי ליה פרט למתעסק בשבת כגון שנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר ולרבא קרוי מתעסק אף נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר כאשר יתבאר לפני׳ [בסוף המצוה]. ומביא שם הא דאמר רב נחמן אמר שמואל המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה והמתעסק בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה ופירוש נתכון להגביה את התלוש ונמצא שהיה מחובר וחתכו אבל אין לפרש נתכוון להגביה תלוש זה וחתך מחובר אחר שאפי׳ נתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר פטור דתניא בכריתות [דף כ׳] היו לפניו שתי נרות דולקות נתכוון לכבות זו וכיבה את זו פטור. שנינו שם [דף י״א] אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר״מ מחייב חטאת וחכמים פוטרי׳ א״ר מאיר ק״ו אם הביאוהו ב׳ לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי פטור פי׳ שיש לנו להאמינו במה שמתרץ דבריו אם יאמר מה שאמרתי שלא אכלתי רצוני הי׳ לומר לא אכלתי שוגג אלא מזיד ולא להשי׳ עצמו רשע אומר כך אלא לעשות תשובה שלא להביא חולין בעזרה. אבל אם שתק מסקינן שם שאפי׳ אמרה לו אשה אחת אכלת חלב ושתק חייב להביא חטאת דת״ר [שם] או הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים יכול אפילו אין מכחישן ת״ל או הודע אליו מ״מ במאי עסקינן אלימא בתרין תרין ואין מכחישן קרא בעיא אלא לאו בחד וקתני כי אין מכחישן מחייב ש״מ. גרסינן בכריתות [דף ב׳] ל״ו כריתות בתורה ואמרינן בגמרא [שם] מניינם למה לי א״ר יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת תו הא דתנן [בשבת דף ע״ג] אבות מלאכות ארבעים חסר אחת מניינא למה לי א״ר יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת ובכריתות [דף ט״ו] למדנו מן המשנה שהבא על עריות הרבה בהעלם אחת אע״פ שכולן משם אחד הואיל והן גופין מחולקין חייב על כל אחת ואחת כיצד הרי שבעל חמש נדות או שבא על חמש אחיותיו בהעלם אחת חייב על כל גוף וגוף [שם וכן משמע בכריתות די״ז וי״ח] הידיעות מחלקות לשגגות כיצד מי שבא על הערוה בשגגה ואח״כ נודע לו וחזר ושגג בה עצמה חייב על כל בעילה ובעילה אבל אם לא נודע לו בנתים אע״פ שהיה בין בעילה לבעילה ימים הרבה הכל שגגה אחת היא ואינו חייב אלא חטאת אחת הואיל ואין כאן אלא גוף אחד. הבא על אשתו שלא בשעת ווסתה וראתה דם בשעת תשמיש הרי אלו פטורין מקרבן חטאת כדאי׳ בשבועו׳ [דף י״ז וי״ח] שזה כאנוס הוא ואינו שוגג שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואילו בדק ודקדק יפה לא הי׳ בא לידי כך אבל זה מה היה לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת ווסתה בעל אין זה אלא אונס. אמר אביי בשבועות [שם] מי שעבר ובעל סמוך לווסתה על דעת שתקדם ביאתו לראיית הדם והרגישה האשה שנטמאה בשעת התשמיש ואמרה לו נטמאתי אסור לו לפרוש כשהוא מתקשה ואם לא ידע שאסור לפרוש מיד ופי׳ חייב שתי חטאות א׳ על כניסתו שהרי בעל נדה ואחת על יציאתו שיציאתו הנייה לו כביאתו בד״א כשידע שאסור לבעול בשעת הווסת והי׳ סבור שתקדום בעילתו לראייתה ולא ידע שאסור לפרוש מיד שנמצאו לו שתי העלמות בשתי ביאות אבל אם לא ידע שאסור לבעול בשעת הווסת ולא ידע שאסור לפרוש מיד אע״פ שפירש מיד כשהוא מתקשה אינו חייב אלא חטאת אחת מפני שכניסתו ויציאתו שהן כשתי בעילות בשגגה אחת הן ובהעלם אחת עשה הכל. שנינו בכריתות [דף י״ג] יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד׳ חטאות ואשם אחד טמא שאכל את החלב והוא נותר מן המוקדשים בי״ה ומפ׳ בגמ׳ [שם דף י״ד] טהור מעיקרא לא אסור אלא בחלב הוה ליה טמא מגו דמיתסר בחתיכות טהורות איתסר נמי עלויה חלב וכגון זה קורא איסור כולל בכל התלמוד שכולל דברי׳ המותרי׳ עם דברים האסורין וחלב מעיקרא לא אסור אלא באכילה אקדשיה מגו דאיתוסף ביה איסור הנאה מפני ההקדש איתוסף נמי ביה איסור אכילה מפני ההקדש. ואכתי להדיוט הוא דאסור אבל לגבוה שרי הוה לי׳ נותר מגו דאיתוסף ביה איסורא לגבי גבוה איתוסף נמי איסורא לגבי הדיוט חל עליה יה״כ מגו דאיתוסף ביה איסורא לגבי חולין איתוסף ביה נמי איסורא לגבי גבוה וכגון אלו קרוין איסור מוסיף בכל התלמוד מלבד יוה״כ שהוא כולל חלב עם החולין. העושה מלאכה בי״ה שחל להיות בשבת חייב שתי חטאות מפני ששני האיסורין באין כאחד וכגון זה קרוי איסור בת אחת בכל התלמוד ואע״פ שאין איסור חל על איסור בענין זה חל אם הי׳ איסור מוסיף או איסור כולל כאשר בארנו. ובענייני׳ אלה אומר לשם שעל ביאה אחת חייב כמה חטאות עוד שנינו שם [בדף י״א] אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת. אכל חלב ודם פיגול ונותר בהעלם אחד חייב על כל אחד ואחד. אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית בתוך כדי אכילת פרס ממין א׳ חייב משני מינין פטור. אמרינן בפ׳ ד׳ מיתות [דף ס״ב וס״ג] שהמשתחווה לע״ז וזיבח וקיטר וניסך בהעלם אחת חייב ד׳ חטאות וכן אם פער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס בהעלם אחד חייב שתים ובלבד שהזיד בע״ז ושגג בעבודות שלא ידע שהן אסורות אבל הזיד בעבודות ושגג בע״ז אינו חייב אלא חטאת אחת. שנינו בשבת [דף ס״ז ובגמ׳ דף ע׳] כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ושכח שנצטוו ישראל על השבת או שנשבה בין הגוים כשהוא קטן אע״פ שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת שהכל שגגה אחת היא והוא הדין שחייב חטאת אחת על כל חלב שאכל וחטאת אחת על כל דם שאכל וכן כל כיוצא בעבירות אלו. וכל היודע עיקר שבת אבל שכח שהיום שבת אע״פ שעשה בו מלאכות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת על כל היום כולו. וכל היודע שהיום שבת ושגג במלאכות ולא ידע שהמלאכות אלו אסורות או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבין עליהן כרת ועשה מלאכות הרבה חייב חטאת על כל אחת ואחת. שכח שהיום שבת ושגג אף במלאכות שלא ידע שהמלאכות אלו אסורות אינו חייב אלא חטאת אחת. העושה אב ותולדה שלו אינו חייב אלא אחת. ועל שני אבות או על שני תולדות מתחייב שתים וכך מפ׳ בב״ק [דף ב׳] במתעסק שאמרנו למעלה שפטור בשבת אומר רבא בשבת [דף ע״ב] שהמכוון לחתוך התלוש וחתך את המחובר אע״פ שמתכוון לחתיכה הואיל ולא עשה מחשבתו פטור מן החטאת שזה כמתעסק ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת: