סמ"ג עשה קצב
מצוות קצא, קצב:
הזהירה תורה להדליק אש בכל יום על המזבח וכן הזהירה תורה לעשות תרומת הדשן בכל יום שנא׳ בפ׳ צו "זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על מזבח ושמו אצל המזבח ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא, ג).
"זאת תורת העולה" דרשינן בזבחים [דף פ״ד] ריבה תורה אחת לכל העולים שאם עלו לא ירדו אע״פ שהן פסולין ולבד שיהא פיסולן אחר ששחטו ונתקדשו בקדושת כלי. יכול אף הרובע והנרבע שהן פסולין בקדש לא ירדו ת״ל היא למעט. [מפירש״י ות״כ פ׳ צו פ״ב] "מדו" היא הכתנת ומה ת״ל מדו שתהא כמדתו. ותניא ביומא [דף י״ב] מה ת״ל "ילבש"? להביא מצנפת ואבנט להרמה דברי ר׳ יהודא. "על בשרו" שלא יהא דבר חוצץ. "והרים את הדשן" שנינו בתמיד [דף כ״ו] מי שרוצה לתרום את המזבח משכים וטובל עד שלא יבא הממונה, ולא כל העיתים שוות, פעמים שהוא בא מקרות הגבר או סמוך לו בין מלפניו או מלאחריו. והממונה בא והם פתחו לו, אמר להם מי שטבל יבא ויפיס, והפיסו וזכה מי שזכה.
וביומא [דף כ״ז] תניא מי שזכה לתרום הדשן יזכה בסדור המערכה ובשני גזרי עצים [בפ״ק דתמיד] מי שזכה לתרום את המזבח הוא יתרום את המזבח. אומר לו הזהר שלא תגע בכלי עד שתתקדש ידיך ורגליך מן הכיור והרי המחתה נתונה במקצוע בין כבש למזבח במערבו של כבש. ואין אדם נכנס עמו ולא נר בידו אלא מהלך לאור המערכה, לא היו רואין אותו ולא היו שומעין את קולו עד ששומעין את קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. והם אומרים הגיע עת, קידש ידיו ורגליו מן הכיור, נטל מחתת הכסף, עלה לראש המזבח ופנה הגחלים אילך ואילך וחתה מן המאוכלות הפנימיות וירד. פירש רבי׳ חיים כ״ג אבי אמי דאאיברי העולה המאוכלין עומד שנאמר והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה וגו׳. ביומא [דף כ״ד] תניא נאמר כאן והרים ונאמר להלן והרים, מה להלן בקומצו אף כאן בקומצו. ופי׳ רבי׳ שלמה כלו׳ לא יפחות מאומד מלא הקומץ ואם רצה להוסיף יוסיף, אבל אין לומר כמשמעו שיקמוץ רמץ גחלים רותחין בידו. [בדף כ״ח דלעיל] לאחר שירד הגיע לרצפה והפך פניו לצפון, הלך למזרחו של כבש כעשר אמות, צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים, מקום שנותנין מוראת העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה. [שם ריש פ״ב] ראוהו אחיו הכהנים שירד והם רצו ובאו ומהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור, נטלו את המגרפות ואת הצינורות ועלו לראש המזבח והאברים והפדרין שלא נתאכלו מבערב מסנקין אותן לצידי המזבח אם אין הצדדין מחזיקין סודרין אותן בסובב או על גבי הכבש, [שם ועניין הפסכתר בפ״ה דף ל״ג ומביאו לקמן] החלו מעלין באפר על גבי תל דשן עגולה כתפוח שהיה על המזבח וגורפין מאותו התל בפסכתר והוא כלי גדול מחזיק לתך ומורידין אותו למטה וברגלים היו מניחין כל התל על המזבח מפני שהוא נוי למזבח. ומעולם לא נתעצל כהן מלהוציא את הדשן. תניא בת״כ [פ״ב דלעיל] ומביאה ביומא [דף כ״ג] ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים מקיש בגדים שלובש להוציא את הדשן לבגדים שפשט מה להלן בגדי קדש אף כאן בגדי קדש א״כ מה ת״ל אחרים פחותים מן הראשונים.
[בתמיד דף כ״ט] החלו מעלין בגוזרין לסדר את המערכה כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן אבל באלו היו רגילין בענפים של תאנים ושל אגוז ושל עץ שמן. סידר המערכה גדולה מזרחה וחזיתה מזרחה כמין חלון פתוח למזרח מאי טעמא [בגמ׳ שם דף נ׳] רב הונא ורב חסדא חד אמר כדי שתהא הרוח מנשבת בו וחד אמר שיהו מציתין את האליתין משם הם זנבות עצים קטנים וריוח היה בין הגזרין שהיו מציתין גם משם את האליתין. [בדף כ״ט] אח״כ בררו מדיר העצים עצי תאינה יפים לסדר המערכה שנייה של קטרת מכנגד קרן מערבית דרומית משוכה מן הקרן כלפי צפון ד״א ובה כמין ה׳ סאין גחלים ובשבת עושין בה כמין שמנת סאין גחלים מפני שעליה מקטירין בכל שבת שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. [שם] האיברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב מחזירין אותן למערכה הציתו שני מערכות באש וירדו ובאו ללשכת הגזית. אמרי׳ ביומא [דף כ״ו] שמצוה לעלות בשני גיזרין של עץ תמיד של שחר יתר על עצי המערכה שנ׳ ובער עליה הכהן עצים ואומר שם [דף ל״ג] שמערכה שנייה של קטרת קודמת לסידור שני גזרי עצים שעל המערכה הגדולה שנ׳ עליה ולא על חברתה מכלל דאיתא לחברתה וסידור שני גזרי עצים קודמין לדישון מזבח הפנימי שהואיל והתחיל במערכות גומר וכן מוסיפין שני גיזרין עם תמיד של בין הערבים שנאמר וערכו העצים על האש כך אומר שם רבי שמעון בן יוחי [בדף כ״ו דלעיל] שבתמיד של בין הערבים הכתוב מדבר שאם אינו עניין לתמיד של שחר שנאמר ובער עליה הכהן עצים תנהו עניין לתמיד של בין הערבים מעלין אותן שני כהנים כל אחד ואחד עץ יחידי בידו שנא׳ וערכו הרי כאן שנים אבל של שחר בכהן אחד שנ׳ ובער. והגיזורין פי׳ רבי׳ שלמה שהם שני בקעיות עצים ארוכות כמידת רוחב המערכה ונותנו ממעל לעצי המערכה. עוד אומר שם ביומא [דף מ״ה] שיש בפרשה שלש יקידות למניין המערכות שהיתה עוד שם מערכה שלישית לקיום האש כך אומר ר׳ יוסי ונחלקו שם על עניין זה רבי מאיר אומר ארבע ורבי יהודא אומר שתים.
נחזור לסדר משנת התמיד [בפ״ג דף ל׳] אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט ומי זורק כו׳ ומפ׳ בירושלמי נשמיענו מן הדין מי שזכה בכף אומר לזה שעל ימינו זכה עמי במחתה וכן בכאן מי שזכה בשחיטת התמיד י״ב אחיו הכהנים העומדים על ימינו נמשכין עמו. כיצד? השני שהוא עומד על ימינו הוא מקבל את דם התמיד והוא זורק, והשלישי הסמוך לשני מדשן מזבח הפנימי, והרביעי שבצדו מדשן המנורה ומטיב את הנרות, והחמשי מעלה ראש התמיד ורגלו לכבש, הששי מעלה שתי הידי׳, והשביעי מעלה העוקץ והרגל, והשמיני מעלה החזה והגרה, והתשיעי מעלה שתי הדפנות, והעשירי מעלה הקרביים, והי״א מעלה סלת הנסכים, והשנים עשר מעלה החביתין, והי״ג מעלה היין של נסכים. והפיסו וזכה מי שזכה. [דף ל׳ דלעיל] אמר להם צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה, שהיה אחד צופה על הגג להגיד כשיאיר המזרח עד שיכולין לראות חברון משם, ומפ׳ בירושלמי [דיומא] שכדי להזכיר זכות אבות מזכירין חברון. [בדף ל׳ דלעיל] אח״כ אמר להם צאו והביאו טלה מלשכת טלאים, והרי לשכת טלאים היתה במקצוע צפונית מערבית של בית המוקד, וארבע לשכות היו שם: אחת לשכת הטלאים, ואחת לשכת החותמות וחותמות אלו ביארנו עניינם במצות הנסכים, [סי׳ קפ״ג] ואחת לשכת בית המוקד, ואחת לשכה שעושין בה לחם הפנים. ולמעלה בבניין הבית במדות [בפ״ק דף ל״ד ובפ״ק דיומא דף ט״ו רמי להו אהדדי ומשני] אינם מבוארים כמו בכאן. בשבת [דף י״ט] פי׳ רבינו שלמה שבבית המוקד גדול הי׳ אש לחמם רגלי הכהנים מפני שהיו הולכין יחפים ע״ג הרצפה ובלשכת בית המוקד קטן יש לפרש שהי׳ שם אש להביא משם אש למערכה כשהיתה כבויה על ידי גשמים או ע״י דבר אחר.
שנינו בפ׳ אין בערכין [דף י״ג] אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים ארבעה ימים קודם שחיטה כמו שדרש שם שהתמיד טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטתו [כדף ל׳ דלעיל] נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם כל כלי שרת הצריכין להם והשקו את התמיד מים בכוס של זהב כדי שיהא נוח להפשיט עורו אע״פ שמבוק׳ מבערב מבקרין אותו לאור האבוקות [שם] מי שזכה בשחיטת התמיד מושכו לבית המטבחיים שהיה בצפון המזבח, מי שזכו באיבריו הולכין אחריו ובית המטבחיים היה לצפונו של מזבח ועליו הי׳ שמנה עמודים ננסין ורביעין של ארז על גביהן ואונקליות של ברזל קבועין בהן לתלות בהן כשהן מפשיטין על השלחנות [שם] ושוהין שם עד שפותחין שער ההיכל הגדול ובשעת פתיחת השער שוחטין את התמיד [שם] ואח״כ נכנסין להיכל שני הכהנים, האחד שזכה בדישון המזבח הפנימי והשני שזכה בדישון המנורה, והמדשן את המזבח מדשנו בשעה שהשוחט שוחט את התמיד, ואחר כך זורק את הדם זה שקבל, ואחר שזורקין את הדם מטיב זה שבהיכל חמש נרות, ויוצאין שניהם מן ההיכל, אליבא דרבנן דאבא שאול בפ״ק דיומא. [דף י״ד] ובפ״ג [דף ל״ד] מעמיד סתם משנה כמותן אע״פ שיכול להעמידה כאבא שאול. ולאביי דמסדר מערכה משמיה דגמ׳ אליבא דאבא שאול בפ״ג דיומא [דף ל״ג] אומר הטבת חמש נרות קודם לדם התמיד ואחר כך הטבת שתי נרות ואחר כך הקטרת [בריש פ״ד דתמיד ד״ל והטעם שכתב בגמרא שם דף ל״א] לא היו כופתין את הטלה מפני חוקי המינין אלא מעקידין אותו עקדת יד ורגל כיצחק בן אברהם ומי שזכו באיבריו אוחזין בו כך. היתה עקידתו ראשו לדרום ופניו למערב והשוחט עומד במזרח פניו למערב. אחר הטבת חמש נרות מפשיטין ומנתחין בבית המטבחים וכל אחד מעלה אבר שזכה בו לכבש [שם דף ל״א] ונותנין האיברים מחצי הכבש ולמטה במערבו מלחום.
וירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרוא את שמע [שם ריש פ״ה דף ל״ב] אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והיא אהבה רבה או יוצר אור כך מפרש בברכות [דף י״א] והם ברכו וקראו עשרת הדברות שמע והיה אם שמע אמת ויציב רצה ושים שלום ובשבת מוסיפין ברכה אחת והיא [שם דף י״ב] שיאמרו אנשי משמר היוצא לאנשי משמר הנכנס מי ששיכן שמו בבית הזה ישכן ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות [בדף ל״ב דלעיל] ואחר כך אומר הממונה לכל אנשי בית אב של אותו היום חדשים לקטרת שלא הקטירו מעולם באו והפיסו מי שזכה בכף אומר לזה שעל ימינו זכה עמי במחתה כדאי׳ בירו׳ [פ״ב דיומא] ואחר כך אומר להם הממונה [בדף ל״ב דלעיל] חדשים וגם ישנים בואו והפיסו מי מעלה איברים מן הכבש למזבח אחר שהפיסו וזכה מי שזכה שאר הכהנים מוסרין אותן לחזנים ומפשיטין אותן את בגדי הקדש ולא היו מניחין עליהם אלא המכנסיים בלבד עד שלובשין בגדי חול וחוזרין ופושטין את המכנסיים של קדש כך מפרש לה רב ששת בפ׳ שני [דף כ״ד] ומחזירין החזנים את הכלים לחלונות שהיו שם וכתוב עליהן מבחוץ שם הכלים שבתוכם [בדף ל״ב דלעיל] מי שזכה בקטרת היה נוטל את הכף והכף דומה לתרקב של זהב מחזיק שלשה קבין והבזך בתוכו מלא וגדוש וכסוי היה לו מלמעלה [שם דף ל״ג] מי שזכה במחתה נוטל מחתת הכסף ועולה לראש המזבח החיצון ופינה הגחלים אילך ואילך וחתה מן הגחלים המאוכלות הפנימיות וירד ועירן לתוך של זהב נתפזר ממנה כקב גחלים היה מכבדן לאמת המים שבעזרה ובשבת היו כופין עליהם פסכתר ופסכתר היה כלי גדול מחזיק לתך ושתי שרשרות היו בה אחת שהוא מושך בה ויורד ואחת שאוחז בה מלמעלה בשביל שלא תתגלגל ושלשה דברים היתה משמשת כופין אותה על גבי גחלים ועל גבי השרץ בשבת ומורידין בה את הדשן מעל גבי המזבח [שם] הגיעו בין האולם ולמזבח נטל אחד את המגרפה וזורקה בין האולם ולמזבח אין אדם שומע קול חבירו בירושלם מקול המגריפה ושלשה דברים היתה משמשת כהן שהיה שומע קולה יודע שאחיו הכהנים נכנסין להשתחוות והוא רץ ובא בן לוי שהיה שומע את קולה יודע שאחיו הלוים נכנסין לדבר בשיר והוא רץ ובא וראש המעמד כשהיה שומע קולה הי׳ מעמיד את הטמאים בשערי המזרח מפ׳
בפרק כיצד צולין [דף פ״ב] מפני החשד שידעו הכל שעדיין לא הביאו כפרתן [שם ריש פ״ו דתמיד] החלו עולין במעלות האולם מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין לפניהם מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס ונטל את הכלי שבו הדישון והשתחוה ויצא מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקים מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנה היה מדליק את המנורה בין הערבים כדדרשינן בת״כ [פרשת אמור ספי״ז] ובמסכת שבת [דף כ״ב וכן במנחות דף פ״ו] להעלות נר תמיד שיהא נר מערבי תדיר שממנה יהא מתחיל ובה יהא מסיים ומשנה זו כמאן דאמר [בפרק שתי הלחם דף צ״ח] קני מנורה מערב ומזרח היו מונחים מצא מערבי שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה נטל הכלי שבו דישון המנורה וכוז הי׳ שמו ממעלה השנייה והשתחוה ויצא [בדף ל״ג דלעיל] מי שזכה במחתה צבר את הגחלים ע״ג המזבח ורדדן בשולי המחתה והשתחוה ויצא [שם] מי שזכה בקטרת נוטל הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו נתפזר ממנו לתוכו ונותנו לו בחפניו ומלמדין אותו הזהר שלא תתחיל מפניך שלא תכוה אלא ברחוק מפזר אבק הקטרת ומתקרב לצד עצמו לא הי׳ המקטיר מקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר ואם הי׳ כ״ג אומר לו בקול רם אישי כ״ג הקטר בקול רם כדי שישמעו העם ויפרשו מן ההיכל ומבין האולם ולמזבח ולא היה שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטרת [בפרק ד׳ דיומא דף מ״ד] וכן בשעת שיכנס בדם החטאת הנעשה בפנים פורשין הכל מבין האולם ולמזבח עד שיצא שנאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש וגו׳ בניין אב לכל כפרה שבמקדש שלא יהיה שם אדם אחר שפרשו העם הקטיר והשתחוה ויצא במס׳ יומא [דף י״ד] משמע שהטבת שתי נרות לא היתה עד אחר הקטרת אליבא דרבנן דאבא שאול ואחר כך נכנס זה שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות ויוצא זה שהקטיר עם מדשן המנורה ומה שמפסיקין בהטבה דורש רבי יוחנן ביומא [דף ל״ג] בבקר בבקר בהטיבו את הנרות חלק ההטבה לשנים כלו׳ מקצתן יקדמו לעבודה אחת ומקצתן יקדמו לעבודה אחרת והואיל והתחיל עושה כל הנרות חוץ משתים שאין הטבה בפחות משתים שנ׳ הנרות.
נחזור לסדר המשנה [פ״ז דתמיד דף ל״ג כל הסוגיא עד סוף] בזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות שלשה אוחזין בו אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול שהי׳ יוצא הגביה לו את הפרוכת והשתחוה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו פי׳ ההשתחואות בכלל העבודה הם ודורשם מן המקראות בתורת כהנים. ובאו ועמדו על מעלות האולם עמדו הראשוני׳ לדרום אחיהם הכהני׳ וחמשה כלים בידם הטני ביד אחד והוא הכלי שבו דישון מזבח הפנימי והכוז שבו דישון המנורה ביד אחר והמחתה ביד אחר והבזך ביד אחר וכף וכיסוי ביד אחר ברכו העם ברכה אחת והיא ברכת הכהנים ביחד אבל במדינה אומרין אותה שלשה ברכות במקדש אומרים השם ככתבו ובמדינה בכינוי כאשר ביארנו בהלכות ברכת כהנים [סי׳ ב׳] אע״פ שהמשנה סתמה הסדר למדנו מתוך המקראות וההלכות שבמסכת יומא [דף ל״ג ול״ד כל הסוגיא עד סוף] שאלו העומדין על מעלות האולם לא היו נושאין את כפיהם עד שהעלה מי שזכה באיברי׳ את האיברי׳ מן הכבש למזבח ואחר העלאת האיברים היו נושאין את כפיהם שנאמר וירד מעשות החטאת והעולה וגו׳ וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם [בת״כ פ׳ שמיני מפורש שזה מקרא מסורס ובמגילה מפרש בענין אחר ע״ש]. ות״ר בפ׳ תמיד נשחט [דף נ״ט] אין לך דבר שקודם לאיברי תמיד של שחר אלא קטרת בלבד שנ׳ בבקר בבקר, ואין לך דבר שמתעכב אחר איברי תמיד של בין הערבי׳ אלא קטרת ונרות ופסח ומחוסר כפרה בערבי פסחים שטובל ואוכל פסחו לערב. ואחר ברכת כהנים מעלין הסלת לנסכים שנאמר עולה ומנחה ואחר הסלת מקטיר החביתין שגם הם מנחה ואחר החביתין מעלין את היין לניסוך שזהו גמר זבח התמיד שנאמר זבח ונסכים.
נחזור לסדר המשנה [פ״ז דלעיל] כשנתנו לו יין לניסוך הסגן עומד על הקרן והסודרין בידו ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות בידם תקעו והריעו ותקעו ובאו ועמדו אצל הבקי להשמיע קול בצלצל אחד מימינו ואחד משמאלו שחה לנסך הניף הסגן בסודרים והקיש הלה בצלצל ודברו הלוים בשיר הגיעו לפרק כלומר לסוף המזמור או המליצה תקעו והשתחוו כל העם בעזרה על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחואה ואין פוחתין שם מתשע תקיעות על התמיד וזהו סדר עבודת התמיד בבית אלהינו שיבנה במהרה בימינו [שם ובר״ה דף ל״א] השיר שהלוי׳ היו אומרי׳ בבית המקדש ביום הראשון היו אומרי׳ לה׳ הארץ ומלאה תבל ויושבי בה. בשני היו אומרים גדול ה׳ ומהולל מאד. בשלישי היו אומרי׳ אלהי׳ נצב בעדת אל ברביעי היו אומרים אל נקמות ה׳ בחמישי היו או׳ הרנינו לאלקי׳ עוזינו בששי היו אומרים ה׳ מלך גאות לבש וגו׳. בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת [שם] ובמס׳ ר״ה מפרש שבמוספי שבת היו אומרים שירת האזינו וחולקין אותה לו׳ פרקים הזי״ו ל״ך כדרך שקורין אותה ו׳ בבה״כ ואומרים פרק אחד בכל שבת גמרו השירה בששה שבתות חוזרין לראש במנחה של שבת אומרים אז ישיר משה, [שם דף ל׳] במוסף ר״ה היו אומרים הרנינו לאלהים עוזינו ואם חל להיות בחמישי אומרים הסירותי מסבל שכמו במנחה של ר״ה אומרים קול ה׳ יחיל מדבר ר״ח שחל להיות בשבת שירה של ר״ח דוחה שירת שבת כדי לפרסמו שהיום ר״ח וכן ישנו בירושלמי דסוכה.
גרסינן ביומא [דף כ״ו] א״ר יוחנן כל כהן שזכה בעבודה מן העבודות שחרית יזכה בה בין הערבים חוץ מן הקטרת שמפייסין בה פיוס אחר [שם] ואמרינן מעולם לא שנה אדם בהם וכמשפט תמיד הבקר כך היה תמיד של בין הערבים לבד מסדור המערכות ותרומת הדשן והפייסות שלא היו כי אם בשחרית בלבד ועוד מחלק שם במשנה בפ״ג [דף ל״א] שקטרת של בין הערבי׳ היתה קרבה בין איברי׳ למנחת נסכים [בגמ׳ שם דף ל״ד] שנ׳ במנחת הבקר וכנסכו שהיתה אחר הקטרת ולא כאיברי בקר ודווקא לכתחילה קאמר שהרי איברי׳ הקטירן כל הלילה [כמבואר לעיל מ״ע קפ״ג] ואחר הנסכים מדליק הנרות [ביומא דף ט״ו ובזבחים דף י״ב] שנא׳ מערב ועד בקר אין לך עבודה שכשרה מערב ועד בקר אלא זו בלבד כלו׳ אין לך עבודה כשרה אחר זו [בסוכה דף נ״ו] בשבת שיש שם תמידין ומוספין ושני בזיכי לבונה כיצד הם עושין מפיסין בשחר אנשי בית אב של משמר היוצא ומקריבין תמיד של שחרית ושני כבשי עולה של מוספין וכל שזכה בעבודה מעבודת תמיד של שחר הוא זוכה בשני כבשי מוסף ומקטירין שני בזיכי לבונה אחר המוספין קודם ניסוך יין של מוספין לר׳ ישמעאל בפסחים [דף נ״ח] ואמר אביי דמסתברא כמותו, [ביומא דף כ״ו] והמשמר האחר שיכנס בשבת מפייסין פייסות אחרות לתמיד של בין הערבים ואלו ואלו חולקין בלחם הפנים ואוכלין אותו אחר הקטרת הבזיכין כדאי׳ במנחות [דף צ״ט] ובסוכה [דף נ״ו] בכל שבתות השנה נוטל משמר היוצא שש חלות ומשמר הנכנס שש חלות אליבא דרבנן ובזמן שיהי׳ י״ט אחר השבת משלש רגלים וכן בשבת שבתוך החג חולקין כל המשמרות בשוה בלחם הפנים כמו ששנינו בסוכה [דף נ״ו]
כיצד היו הפייסות כל כהני בתי אבות של יום נכנסין ללשכת הגזית והממונה שעל הפייסות עמהם והם עומדים בהקפה והממונה נוטל מצנפת מעל הראש של א׳ מהם ומחזירה והוא האיש שמתחילין למנות ממנו ומסכימין על מנין שמונין מאה או אלף או כל מנין שיסכימו עליו והממונה אומר להם הצביעו כדאי׳ ביומא [דף כ״ב וב״ה] והן מוציאין אצבעותיהן אחת או שתים ואם הוציא אצבע שלישי עם האצבעות מונין לו אחת ואין מוציאין גודל במקדש מפני הרמאין שגודליהן קצר ונוח להוציאו ולכסותו והמוציא גודל אין מונין אותו לו ומתחיל הממונה למנות מן האיש הידוע שהסיר מצנפתו תחילה ומונה על אצבעותיו וחוזר חלילה עד שישלימו המנין שהסכימו והאיש שנשלם המנין אצל אצבעו הוא שזכה בפייס ומה שמונין האצבעו׳ ולא באנשי׳ לפי שאסור למנות את ישראל אלא ע״י דבר אחר שנ׳ ויפקדם בטלאים.
מ״ע להקטיר קטרת בהיכל בכל יום על מזבח הזהב שנא׳ בפרשת תצוה והקטיר עליה הכהן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבי׳ יקטירנה קטרת תמיד לפני ה׳ לדורותיכם [בכריתות דף ו׳ ובמשנה פ״ד דיומא] משקל מנה היה מקטיר עליו בכל יום חציו ערבית וחציו שחרית [מפרשיי פי׳ חומש שם] ובהטיבו לשון ניקוי הבזיכין של מנורה מן דשן הפתילות שנשרפו בלילה ונרות הם לוצ״ש בלע״ז וכן כל נרות האמורות במנורה חוץ מן הנרות שנאמ׳ שם העלאה שהוא לשון הדלקה ובהעלות כשידליקם לעלות להבתן. וכבר בארנו עניין הקטרת במצות מעשה הקטרת (לעיל במ״ע קס״ז) ומעשה הקטרת והקטרתו מ״ע אחת היא כמו שמנינו מעשה שמן המשחה ומשיחתו במצות עשה אחת [לעיל במ״ע קס״ו]: