סמ"ג עשה קמה
כתוב בפר׳ בא ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו. ונאמר בפ׳ קרח ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה. [בבכורות דף י״ג] ומצות פדייה קודמת למצות עריפה. ופטר חמור אינו נוהג אלא בזכרים כמו ששנינו בבכורות [דף ט׳] ובגמ׳ דורשו מדכתיב הזכרים לה׳. ושתי מצות עשה הן.
עוד שנינו שם [דף י״ב] אין פודים לא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא במי שנאמר בשה. בד״א בפחות משויו של פטר חמור אבל בשויו פודהו בכל דבר כמו שאומר שם [בדף י״א] שלא יהא פדיונו חמור מן ההקדש שלא אמרה תורה להחמיר עליו אלא להקל עליו, [שם] רב נחמיה בריה דרב יוסף פריק ליה בשלקי בשויו פי׳ עשבים שלוקים. אמר רב נחמן [שם] הלכה כדברי חכמים שדורשים שם [בד״י] תפדה מיד שאינו צריך שלשים יום תפדה בכל שהו וכמה אמר רב יוסף אפי׳ פטרוזא בר זוזא כלומר יכול לפדותו אפילו בשה כחוש שאינו שוה אלא דינר ומ״מ אע״פ שמן התורה יכול לפדותו בכל שהו תקנו חכמים שיהא השה שוה שקל בינונית כדאי בבכורות [דף י״א] ר׳ יהודא נשיאה הוה ליה פטר חמור שדריה לקמיה דרבי טרפון אמר כמה בעינא למיתב לכהן אמר ליה הרי אמרו עין יפה בסלע עין רעה בשקל שהוא חצי סלע בינוני ברגיא ואמר רב [שם] הילכתא ברגיא וכמה רגיא שלשה זוזים דרגיל להכא ורגיל להכא.
[בקידושין דף ל״ז] פטר חמור נוהג בין בארץ בין בח״ל שהרי מצות חובת הגוף היא ותנן [שם דף ל״ו] כל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בח״ל. בשעת פדיונו מברך שתים, על פדיון פטר חמור ושהחיינו כבכור אדם, שהרי הוקשו יחד כאשר יתבאר בסמוך. שנינו במסכת בכורות [דף ד׳] הכהנים והלוים פטורין והטעם מפרש בגמרא [שם] דכתיב אך פדה תפדה את בכור אדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה, כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה. והני כהנים ולויים הואיל ואינם בבכור אדם מק״ו שפטרו את ישראל במדבר אינם בבכור בהמה טמאה.
הלכה כחכמים שאומרים בברייתא [דף ב׳] כל שיד גוי באמצע פטורה מן הבכורה דאמר רבא [שם דף ג׳] לית דחש לה לרבי יהודא דאמר שותפות גוי חייבת בבכורה וגם שנינו [שם דף ב׳] סתם משנה הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אע״פ שאין רשאי פטור מן הבכורה שנאמר כל בכור בישראל ולא באחרים. וכמה יהיה לו שותפות באם או בבכור? נחלקו שם [בדף נ׳] רב הונא אומר אפילו אזנו, ור״ח אמר דבר שעושה אותו נבילה, ורבה אמר דבר שעושה אותו טריפה, והלכה כרב הונא שהרי ר״י הולך שם בשיטתו שאומר אפילו מום קל, כלומר כל שאילו יחתוך חלק הגוי והיה בעל מום, הרי זה פטור מן הבכורה. וכן רב מרי סובר כרב הונא כאשר יתבאר. [שם]
רב מרי בר רחל הוה מקני איזניהו לגוים ואסר להו בגיזה ועבודה ויהב להו לכהנים וכלו חיותיה דרב מרי משום דמפקע להו מקדושתיהו ואפילו מקדושת כהן ואע״פ שהיה אוסרן בגיזה ועבודה בחולין גמורין היה נוהג קדושה פירוש רב מרי היה אומר לגוי משוך פרה זו לקנות אזן עוברה וזהו כמו המקנה דקל לפירותיו שקונה אפי׳ למ״ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכלו בהמותיו מפני העונש [מבואר לעיל בהלכות מקח וממכר] עוד אומר שם [בדף ד׳] ל״א שכלו בהמותיו מפני שאין הכל יודעין להקנות קניין גמור כרב מרי ואין יודעין החילוק שיש בין אזני עוברי פרתי אני מוכר לך דהוי כמו מוכר פירות דקל דלא קנה או בין מוכר פרתי לאזן עוברה ויבא לידי תקלה ואומר רבינו יצחק [בתוס׳ שם דף ג׳] כי דווקא רב מרי נענש מפני שהיה יכול לעשות בעניין אחר כדאמרינן בפרק כיצד מערימין [דף כ״ד] שמותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם ובעניין זה לא הייתה הפקעה ולא תקלה אבל אנו שאין אנו בקיאין לעשות דבר זה אין אנו נענשין אם אנו עושין כרב מרי. [בבכורות דף ט׳]
פטר חמור פודהו בשה בין זכר בין נקבה בין תם בין בעל מום. [שם] ואסור בהנאה עד שיפדה ואם מכרו קודם פדיון דמיו אסורין. [בדף י״ב וי״ג] ואם מת קודם פדיון או שערפו, הרי זה יקבר מפני שהוא אסור בהנאה אף אחר עריפה הואיל ולא נפדה. [בדף י״ג]