סמ"ג לאו קצט
כתוב בפרשת תצא "פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה" (דברים כה, ג). ותניא בספרי [תצא וסיפא דברייתא בפר' אלו הן הלוקין דף כ"ב] אם הוסיף עובר בלאו. אין לי אלא בזמן שמוסיף על מניין הכתוב, על כל אומד שאמדוהו בית דין מניין? ת"ל לא יוסיף מ"מ. אין לי אלא מכה רבה, מכה מועטת מניין? ת"ל על אלה.
לפיכך אמר במכות [דף כ"ב] שאם הוסיף רצועה אחת על האומד ומת, הרי זה גולה. ואם לא מת, הרי עבר החזן על מצות לא תעשה. והוא הדין לכל מכה חבירו, שעובר בלא תעשה.
ומה אם זה שנתנה התורה רשות להכותו צוה הקב"ה שלא להכותו יתר על רשעו, קל וחומר לשאר בני אדם. לפיכך אמרינן בכתובות [דף ל"ג] שכל המכה את חבירו, אפילו הכאה שאין בה שוה פרוטה, לוקה. אבל אם יש בה שוה פרוטה, הואיל וחייב לשלם ממון שבפי' רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין אין אדם משלם ולוקה שנ' כדי רשעתו, משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. ואמרינן בפ' ד' מיתות [דף ל"ח כל הסוגיא] אמר רבי שמעון בן לקיש כל המגביה ידו על חבירו נקרא רשע, שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך. רב הונא אמר תקצץ ידו שנ' וזרוע רמה תשבר. רב הונא קץ ידא רבי אלעזר אומר אין לו תקנה אלא בקבורה שנ' איש זרוע לו הארץ.
והמכה לשם מוסר אינו עובר על בל תוסיף כמו ששנינו בפ' אלו הן הגולין [דף ח']. מה חטיבת עצים ביער רשות אף כל רשות יצא האב הרודה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין ונאמר בספר עזרא ואכה מהם אנשים ואמרטם וגו'.