סמ"ג לאו קצה
הזהירה תורה בפרשת משפטים שלא להרוג אם המחייבים רבו על המזכין באיש אחד, עד שיהא יתר שניים. [ריש פרק אחד דיני ממונות דף ל"ב] ועוד אזהרה שאם ידבר מופלא שבדיינים בדיני נפשות, שאסור לנטות מדבריו. לפיכך מתחילין [שם] בדיני נפשות מן הצד, לקטנים שבהן שואלים תחילה שיאמרו דעתן. שנאמר "לא תהיה אחרי רבים לרעות", לחייב מיתה, בשביל שירבו המחייבין על המזכין "ולא תענה על רב לנטות" מדבריו. ולפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כן [שם דף ל"ו].
(המשך במצוה קצ"ו)