סמ"ג לאו פ
לא תהיה קדשה מבנות ישראל, פשוטו של מקרא זו אשה הנבעלת לשם זנות בלא קידושין, כמו הקדשה שנכתב בעניין יהודא ותמר. אמנם אונקלוס תרגם בפ' תצא לא יהיה קדש בבני ישראל וגו' לא יסב בר ישראל אתתא אמתא לא תהיה קדשה וגו' ולא תהא בת ישראל איתתא לגבר עבד. הא למדת שרוצה לפ' לאוין אלו שלא ישא ישראל שפחה ולא תנשא בת ישראל לעבד.
עבד ושפחה נקראים אחד מן האומות שנמכר לישראל, שגופו קנוי לישראל, אבל הנמכרים לעכו"ם אינם נקראים עבד ושפחה, שאינם קונים גופן ואינם קנויין להם אלא למעשה ידיהם. כדאמר בגיטין [דף ל"ח] מהם תקנו עבד ואמה אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה לגופם אלא למעשה ידיהם.
עבד עברי מותר בשפחה כדאמרינן בקידושין [ד' ט"ז] אם אדוניו יתן לו אשה מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית. וממזר מותר בשפחה כדתנן שם [ד' ס"ט ולקמן מל"ת קי"ז] רבי טרפון אומר יכולין ממזרים ליטהר, כיצד? ממזר נושא שפחה הוולד עבד שחררו הוולד בן חורין. ומסקינן דלר' טרפון מותר לכתחלה לעשות כן. ואמר רב יהודא אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון והטעם דכתיב לא יהי' קדש יצא ממזר שכבר הוא קדש.