סמ"ג לאו ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · לאו · ט · >>


מצות לאו ט - לא לרגל (לא לרכל)

שלא לרגל בחבירו, שנאמר לא תלך רכיל בעמך. ואע"פ שאין לוקין על לאו זה, עון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל, לכך נסמך לו לא תעמוד על דם רעך וכתיב הולכי רכיל היו בך למען שפוך דם צא ולמד מה אירע לדואג האדומי. איזהו רכיל? המגלה לחברו דברים שדיבר ממנו אדם בסתר. ותניא בסנהדרין (דף לא.) מנין לדיין שלא יאמר אני מזכה וחבריי מחייבין אבל מה אעשה שחברי רבו עלי? לכך נאמר לא תלך רכיל בעמך.

ויש עון אחר שהוא גדול מזה והוא בכלל לאו זה והוא המספר בגנות חבירו, אע"פ שיאמר אמת. וכל שכן האומר שקר ומוציא שם רע על חבירו. ועיקרי הלכות לשון הרע מפרש בפ' יש בערכין (דף טו.). ותניא (שם) אמר ר' אליעזר בן פרטא בוא וראה כמה גדול כחה של לשון הרע מנלן ממרגלים ומה המוציא שם רע על העצים ועל האבנים כך המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה.

ואמרינן בירושלמי דפאה ובתוספתא דפאה על שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעה"ב ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם. וכן בפרק יש בערכין אומר שבע"ז הוא אומר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ובגילוי עריות אומר איך אעשה הרעה הגדולה הזאת ובשפיכות דמים כתיב גדול עוני מנשוא ובלשון הרע כתיב לשון מדברת גדולות ללמדך שהוא כנגד כולם. וכן יש במדר' ובירושלמי דפאה שבימי אחאב היו נוצחין המלחמות מפני שלא היה בהן לשון הרע שלא הלשינו על עובדיה שההיה את הנביאים ובסוף ימי שאול שהיה בהם לה"ר היו נופלין אע"פ שלא היו עובדי עכו"ם כמו שהיו בימי אחאב.

גרסינן בערכין (דף טו:) כל המספר לה"ר כאלו כופר בעיקר שנ' אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו ועוד אמרו ג' לה"ר הורגתן האומרו המקבלו ואותו שאמרוהו עליו והמקבלו נענש יותר מן האמרו. ואמרינן עוד בפ' יש בערכין היכי דמי לישנא בישא כגון דאמרי היכא איכא נורא בי פלניא דשכיחי בישרא וכורי פי' אפי' זה לה"ר ויש דברים שהן אבק לה"ר כגון שיאמר שתקו מן פלוני איני רוצה להודיע מה שאני יודע ממנו וכן כל כיוצא בזה ואמר בפרק גט פשוט (דף קסד:) תני רב דימי לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו שמתוך טובתו בא לידי רעתו פי' אל יספר בטובתו בפני שונאיו וע"ז אמר שלמה מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו אבל בפני אוהביו מותר כדתניא (אבות פ"ב מ"ח) חמשה תלמידים היו לו לר' יוחנן בן זכאי הוא היה מונה שבחן. גרסינן ביומא פר"ק (דף ד:) אמר ר' מוסיא מניין לאומר לחבירו דבר שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך ואמור ת"ל מאהל מועד לאמור לאו אמור בדברים הללו אלא א"כ נתן לורשות.

גרסינן בפר"ק דגיטין (דף ז.) דשלח ר' אלעזר למר עוקבא אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אע"פ שרשע לנגדי ומצערני אשמרה לפי מחסום אלא השכם והערב לבית המדרש והם כלים מאליהם עוד גרסינן בפ' יש בערכין אמר רבא כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא וכתב רבינו משה (פ"ז מהל' דעות) והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר ואם האומר הדבר הזהיר שלא לאמרו אפי' אמרו בפני רבים יש בו לה"ר כדאמר בפ' זה בורר בסנהדרין (דף לא.) דההוא תלמידא דגלי מילתא דמתאמרא בבי מדרשא בתר עשרין ותרתין שנין ואפקיה ר' אמי מבי מדרשא ואמר דין גלי רזיא.