סימן סיבה והבדלה/נספח
נספח - פסוקי התורה העוסקים בסימנים
1) בפרשת שמיני - ויקרא יא
1. בהמה
א - וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אלהם.
- ב - דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ.
- ג - כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו.
- ד - אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם.
- ה - ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם.
- ו - ואת הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם.
- ז - ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם.
- ח - מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם.
2. דגים
ט - את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו.
- י - וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם.
- יא - ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו.
- יב - כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם.
3. עופות
- יג - ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם את הנשר ואת הפרס ואת העזניה.
- יד - ואת הדאה ואת האיה למינה.
- טו - את כל ערב למינו.
- טז - ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו.
- יז - ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף.
- יח - ואת התנשמת ואת הקאת ואת הרחם.
- יט - ואת החסידה האנפה למינה ואת הדוכיפת ואת העטלף.
- כ - כל שרץ העוף ההלך על ארבע שקץ הוא לכם.
4. חגבים
כא - אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע אשר לא לו כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ.
- כב - את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו ואת החרגל למינהו ואת החגב למינהו.
- כג - וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם.
5. טומאת נבילה
כד - ולאלה תטמאו כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב.
- כה - וכל הנשא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב.
- כו - לכל הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם כל הנגע בהם יטמא.
- כז - וכל הולך על כפיו בכל החיה ההלכת על ארבע טמאים הם לכם כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב.
- כח - והנשא את נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב טמאים המה לכם.
6. שרצים [טומאה ואיסור אכילה]
כט - וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו.
- ל - והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת.
- לא - אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנגע בהם במתם יטמא עד הערב.
- לב - וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר.
- לג - וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו.
- לד - מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא.
- לה - וכל אשר יפל מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם.
- לו - אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא.
- לז - וכי יפל מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא.
- לח - וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם. ס
- לט - וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד הערב.
- מ - והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב והנשא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב.
- מא - וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל.
- מב - כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם.
- מג - אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם.
7. כללי
מד - כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ.
- מה - כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני.
- מו - זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השרצת על הארץ.
- מז - להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל.
2) בפרשת קדושים - ויקרא כ
כד - ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אתה ארץ זבת חלב ודבש אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים.
כה - והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא.
כו - והייתם לי קדשים כי קדוש אני ה' ואבדל אתכם מן העמים להיות לי.
3) בפרשת ראה - דברים יד
1. כללי
ג - לא תאכל כל תועבה.
2. בהמה
ד - זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים.
ה - איל וצבי ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר.
ו - וכל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו.
ז - אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם.
ח - ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא הוא לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו.
3. דגים
ט - את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו.
י - וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו טמא הוא לכם.
4. ציפורים
יא - כל צפור טהרה תאכלו.
יב - וזה אשר לא תאכלו מהם הנשר והפרס והעזניה.
יג - והראה ואת האיה והדיה למינה.
יד - ואת כל ערב למינו.
טו - ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו.
טז - את הכוס ואת הינשוף והתנשמת.
יז - והקאת ואת הרחמה ואת השלך.
יח - והחסידה והאנפה למינה והדוכיפת והעטלף.
יט - וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו.
כ - כל עוף טהור תאכלו.