סידור בית יעקב (עמדין)/שער היסוד

ויפתח שער היסוד, לחודש אייר. הוא יסוד מוסד להתחלת היותנו לעם סגולה מכמה פנים: א שבו נתן לנו את השבת. ב בו ירד לנו המן. ג ונתנה לנו הבאר. ד באחד בו נצטוו ונמנו ישראל בשנה השנית ליציאת מצרים. ה בו נצטוו על פסח שני. ו בוח התחיל בניין בית הבחירה, שנאמר: "יסד בית ה' בחודש זיו" (ונראה שראש חודש הוה, כי לא בא הכתוב לסתום). ומסתמא בו נשלם גם כן, ככתוב: "ויבנהו ז' שנים". ומה ששאל אחד אותי: "בירח בול כלה", עיין לעיל ריש שער המים. ז וכן עשו עולי הגולה. בט' בו החלו כו', ויסדו הבונים. לפיכך זה שמו הנאה לו:

(א) מזלו שור. שבטו שמעון:
(ב) כשחל בשבת, אין אומרים אב הרחמים. הוא לעולם חסר:
[(ג) מולדו בשנה זו, ב' ט' תט"ו):]
(ד) בא' בו, ב' דראש חודש. אינו חל אלא בבגה"ז. בערב שלפניו סופרין טז:
(ה) היכי דנהיגי לישא ולהסתפר בו, הוי מנהגא:
(ו) סדר ראש חודש. עיין לעיל במבוי א' דשער המפקד:
(ז) ב' אייר סופרין יז:
(ח) ג' אייר סופרין יח:
(ט) ד' אייר סופרין יט:
(י) ה' אייר (בשנה זו הוא שבת. קורין תזריע ומצורע. מפטירין וארבעה אנשים. ומברכין המתענין בה"ב). סופרין כ:

תענית בה"ב

עניין התענית בה"ב, הוא לכפר מה שחטא ביו"ט משמחת לבו. והעיקר שיהא לבו נשבר על ידי הצום. ויכוין לתקן חטא של מבזה המועדות. ויבקש מה' סליחה וכפרה. וישער מה שהיה אוכל ביום זה ויתנו לעניים בערב. וכשאירע מילה מצוה לאכול ואינו צריך התרה:

סְלַח לָנוּ אָבִינוּ. כִּי בְּרוֹב אִוַּלְתֵּנוּ שָׁגִינוּ. מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי רַבּוּ עֲוֹנֵינוּ:

אומר אל ארך אפים אתה עד ולחטאתינו ונחלתנו ואחר כך אומר זה:

סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קוֹרְאֶיךָ:

הוֹשִׁיעָה יהוה כִּי גָּמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם: לוּלֵי יהוה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם: אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:

הושיעה. (תלים יב): גמר. כלה חסיד מהעולם ללמד עלי זכות. ואפסו וכלו אנשי אמונה. וידברו עלי כזב: לולי (שם קכד):
אומר כרחם אב עד ועל עמך ואחר כך אומר זה. וחתום יצחק הקטן ברבי מאיר חזק

אלהינו ואלהי אבותינו

סדר חודש אייר

(יא) ז׳ בו מתחילין לדרוש בהלכות עצרת, וסופרין כ״א:
(יב) ז׳ בו יום טוב מגילת תענית. חנוכת שור ירושלים שפרצוה מלכי יוונים:
(יג) ובשנה זו הוא יום תענית יחידים הבריאים. ונוהגין לומר סליחות כשיש י׳ שמתענין. וקורין ויחל. ואינו דוחה פרשת השבוע בשחר. אגרא דתעניתא צדקתא:
(יד) סופרין כב:
(טו) ח׳ בו סופרין כג:
(טז) ט׳ בו סופרין כד:
(יז) י׳ בו (שנה זו תענית של בה״ב) יוס מיתת צדיק עלי הכהן. סופרין כה:
(יח) י״א בו סופרין כו:
(יט) י״ב בו סופרין כז:
(כ) י״ג בו סופרין כח:
(כא) י״ד בו (בשנה זו הוא תענית בה״ב) הוא יום טוב של דבריהם. נכיסת פיסחא זעירא. ראוי שלא לומר בו תחנון על כל פנים. וטעם פסח ב׳ שהוקבע באייר גילו לי מן השמים, לפי שבו כלתה חררה שהוציאו ממצרים (לכן הלינו בט״ו שעדיין סעדו בו סעודה א׳ ממנו בערב, ובבוקר פסק). לפיכך עד כאן נמשך גם יציאת מצרים ואכילת מצה. ולכן בפסח שני מצה וחמץ עמו בבית כמו שהיה בפעם ראשון. הרי דבר ברור לפניך במה שלא אמר אדם דבר מעולם. מלבד שיש לומר עוד, לפי שניסן ראוי להיות אדר בשנת העיבור. אבל לזה יקשה שנת העיבור עצמה:
(כב) סופרין כט:
(כג) ט״ו בו סופרין ל׳:
(כד) ט״ז בו סופרין לא:
(כה) י״ז בו התחיל מבול לירד לדברי ר׳ יהושע סופרין לב. במנחה אין נפילת אפיים:
(כז) י״ח בו סופרין לג:
(כז) עכשיו המנהג פשוט שעושין יום זה יום טוב (נראה לי מפני שכולו דין^[1], כמו בית דין שראו כולן לחובה, וקל להבין) מדבריהם. אין אומרים בו תחנון ומרבין בו שמחה. מסתפרין (כשחל ביום ראשון מסתפרין ביום ו׳). ונושאין בו:

שיר ושבחה לכבוד רשב"י ביום ל"ג לעומר. חתום אני אליהו סדבון:

איום נכבד יום זה ונורא. שמחה וששון ליהודים ואורה. בו נכנס לפרדסו כתר התורה. קודש קדשים הוא לה':
נעמו אמרותיו האלהי התנא. מלא רוח אלהים בחכמה ובתבונה. ויביט נפלאות מתורת האמונה. רוח דעת ויראת ה':
ישישו יגילו רעי ואחי. פי רנה אמלא אערוך שבחי. בשמחת הצדיק רבי שמעון בן יוחאי. כי בחר ה':
אדון עוזנו מגן בעדנו. מלא חסדים משחת גואלנו. צמח צדיק מושל יראת אלהינו. מי ימלל גבורות ה':
לקח הטוב ניתן לו למקחו. בבואו למערת הצורים למבטחו. שם נגלו אליו האלהים בברחו. ביום הציל אותו ה':
ישמחו מרומים ותגל האדמה. בתפארת אדם ואיש המלחמה. מלא מאור הנוצץ בזוהר החמה. קדוש כמלאך ה':
היום חמדת הימים יקרו לנצח נצחים אותו תשמרו. אכלו דודים וריעים שתו ושכרו. ושמחתם לפני ה':
ושלחו מנות לאין נכון לו. איש רעהו יעזור אשר כגילו. ביום הזה כי רב הודו ומהללו. תצא תורה ודבר ה':
סוד ה' לחברו הביע. צדיק יסוחדי עולם הגיד והודיע. כמעין המתגבר ממעל לרקיע. ומלאה הארץ דעה את ה':

1. ספירת הוד שבהוד, שהוא מצד הדין