סידור/נוסח מרוקו/השכמת הבוקר
דיני לקום באשמורת ונטילת ידים
[עריכה]א. מיד כשנעור משנתו יאמר מודה אני לפניך וכו'. (וא"צ נט"י וי"א שצריך):
ב. מיד יטול ידיו כראוי ואע"פ שאינו רוצה לקום יטול ידיו. (ברכי יוסף סימן א'). ולא יטול ממשרתת גויה ולא מישראלית נדה כי הוא בא לדחות הסט"א ודבקתו הרעה. (אחרונים):
ג. ילבש כראוי וטוב שיקום מעומד וקימת חצות מכניע יצה"ר. (שם):
ו. לא ילך ד"א בלי נט"י והוא דבר חמור מאד. ואם כלי הרחיצה רחוקים ילך פחות פחות מד"א:
ה. מי הנטילה אסור לברך ולקרות נגדם אלא ישפכם או יכסם:
ו. על נט"י - אם היה נעור כל הלילה לא יברך על נט"י. (בר"י סמ"ו):
ז. אשר יצר - אם לא עשה צרכיו לא יברך בבקר. ואם עשה ועבר זמן מה ולא בירך שוב לא יברך. (שם ס"ו):
ח. שתה סם המשלשל יברך בכל פעם. (שם ס"ז):
ט. הטיל מים ונמלך והטיל פעם אחרת לא יברך רק פ"א [=פעם אחת] (שם):
י. הטיל ונמלך והטיל ונסתפק אם בירך לא יברך. (שם. ומחב"ר וכן הסכים ה"ה בשל"ץ דף מ"ה ע"ג):
יא. תכף יברך כל הברכות מברכת ענ"י [=על נטילת ידים] עד ואני אברכם. (האר"י ז"ל):
יב. וזה אחר שלבש כראוי, ובעוד שלובש לא יהיה לובש ומברך כי אין לעשות דבר קל בעודו מברך כמ"ש ז"ל:
יג. אם הוא לילה יאמר וידוי וסדר תיקון חצות להאר"י ז"ל. וזמן חצות י"ב שעות אחר חצי היום. (בר"י ס"א):
יד. אם אינו יכול לעמוד עד אור הבקר וישן שינת עראי לא יסיר מלבושיו שלא יכנס בספק לברך הברכות פעם אחרת.
טו. חיוב לקום באשמורת הוא בכ"מ [=בכל מקום] ולכל אדם. (מחב"ר ס"א):
טז. יכול לשתות קאפ"י בלי סוקא"ר באשמורת ואפילו אם האיר היום קודם תפלה. (א"א [=אמר אברהם] עיין להרב עיקרי הד"ט שהתיר לשתותה עם סוקא"ר יע"ש בחלק א"ח ס"א):
מקור
[עריכה]https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=21925#p=44&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr=
מקור ראשוני: חיד"א "קשר גודל"; "חסד לאברהם" (אנקווה, ליוורנו תר"ה).
דיני ברכות של שחר
[עריכה]א. אלהי נשמה שנתת יברך תכף אחר אשר יצר. (האר"י זלה"ה):
ב. אין למחות ביד הנוהגים שלא לסומכה. (ה"ה בשלמי צבור שם):
ג. א"ל [=אין לומר] טהורה "היא", רק טהורה, אתה בראתה וכו'. כן נהגתי מנעורי מטעם דעל הרוב חטאה ואיננה טהורה. ואחז"ר נדפס בשלמי בצבור. וראיתי להרב ז"ל דמ"ו שכתב לדלג תיבת היא מטעמים אחרים ולא כתב בפירוש טעם כעיקר ואכמ"ל:
ד. אם בירך מחיה המתים במקום אלהי נשמה שנתת יצא. (פר"ג [פרי חדש?] סמ"ו ?):
ה. מי שאיחר לבא לביהכ"נ והוכרח להתפלל יוצר ועמידה עם הצבור שאחר תפלה אומר ברכות השחר. לא יאמר ברכת אלהי נשמה שנתת שכבר יצא בברכת מחיה המתים. (שם סנ"ב):
ו. הנותן לשכוי - יש לברכה אחר חצות כשקם באשמורת - אף שלא שמע קול התרנגול - עם שאר הברכות, אף שלא נתחייב בהם. (מחב"ר סמ"ז. וכן מצאתי בס' הפרדס כ"י שהשיבו מן השמים לרבי יעקב ממרוי"ש שאפי' לא שמע תרנגול וכיוצא יברך):
ז. חרש מברך הנותן לשכוי. (אחרונים וכן עיקר. ודלא כמו"ק ומטה יהודה שכתבו איפכא):
ח. סומא לכולי עלמא יברך הנותן לשכוי. (אחרונים ופשוט):
ט. פוקח עורים - סומא נמי מבוך פוקח עורים. (שיורי ברכה סמ"ו וכן העלה ה"ה בשלמי צבור דף מ"ח ע"ב ע"ש):
י. היכא דבעי לומר פוקח עורים וטעה ואמר ואמר מלביש ערומים, ותוך כדי דיבור אמר פוקח עורים - יצא ידי עורים. (פנים מאירות ח"א סנ"ח. ונעלם מה"ה בשלמי בצור דף מ"ח ע"ב ואכמ"ל):
יא. זוקף כפופים - אם בירך זוקף כפופים קודם מתיר אסורים לא יברך מתיר אסורים. (ש"ע סמ"ו):
יב. הנותן ליעף כח צריך לאומרה אחר מלביש ערומים. (בר"י וש"ב סמ"ו):
יג. המכין מצעדי גבר ואח"כ שעשה לי כל צרכי כמ"ש בסדורים, וי"א כמ"ש בש"ע. (עיין במ"א ואחרונים סמ"ו).
יד. שעשה לי כל צרכי - אין לברך בט"ב וביוה"ך אף שלובש מנעל של לבדים, והאבל מברך אף אם הולך יחף. (כן נ"ל אחר שראיתי מ"ש ה"ה בשלמי צבור ד"נ עד דנ"ג עש"ב. וכן המנהג להולכים אחר עקבות האר"י זלה"ה):
טו. שלא עשני גוי - אם בירך שעשני ישראל במקום שלא עשוי גוי בדיעבד יצא, ולא יברך שלא עשני עבד. אמנם יאמר שלא עשני אשה. (ה"ה בשלמי צבור דנ"ד):
טז. שלא עשני אשה - אם בירך שלא עשני אשה תחילה יכול לברך אח"כ שלא עשני גוי ושלא עשני עבד. (בר"י סמ"ו וכן הסכים ה"ה בשלמי צבור שם):
יז. נשים מברכות שלא עשני גויה שלא עשני שפחה בשם ומלכות. (אחרונים בסי' מ"ו ודלא כהרב יעבץ בסידורו שכתב בלא שם ומלכות):
יח. גר לא יברך שלא עשני גוי. (בר"י סמ"ו):
יט. אם נסתפק אם בירך ברכת התורה לא יברך. (מחב"ר סימן מ"ז):
כ. גר יכול לברך אשר בחר בנו. (הרמב"ם באגרותיו):
כא. אם קראוהו לס"ת קודם שיברך ברכות התורה לא יחזור לברך ברכת התורה שכבר נפטר בברכות ס"ת. (סקל"ט):
כב. ברכת אשר קדשנו על דברי תורה והערב נא ב' ברכות הן ועכ"ז יאמר והערב. (האר"י זלה"ה):
כג. לא יקרא פסוק אפילו דרך תחינה קודם ברכת התורה. (סמ"ז)
כד. הנוהגים קודם כל מצוה לומר פסוק ויהי נועם לא יאמרוהו קודם ברכת התורה. (בר"י שם):
כה. הנוהגים לומר פ' וארשתיך לי באמונה וכו' אחר לבישת תפילין לא יאמרו אם לא ברכו ברכת התורה. (צפורן שמיר ס"ב):
כו. חייב אדם לברך ק' ברכות בכל יום להגן על צ"ח קללות שבמשנה תורה, וכתיב גם כל חולי וכל מכה הרי ק'. (רבינו הרב הרקח (ש)ש"ך. ונעלם מהרב פנים מאירות בס' כתנות אור פ' נצבים שכתבו מדעתו. וגם אני הדל הבאתיו משמו בקונט' פני דוד ובמח"ב סמ"ז. וגם ה"ה בשלמי צבור דמ"ב כתבו ממח"בר בשם כתנות אור ע"ש. והם דברי הרקח):
מקור
[עריכה]https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=21925#p=84&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr=
מקור ראשוני: חיד"א "קשר גודל"; "חסד לאברהם" (אנקווה, ליוורנו תר"ה).
מודה אני
[האיש אומר:מוֹדֶה / האשה אומרת:מוֹדָה] אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן,
שֶהֶחֱזַרְתָּ בִי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.
יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא לִבִּי נָכוֹן וּמָסוּר בְּיָדִי, וְלֹא אֶכְעֹס וְלֹא אַכְעִיסֶֶךָ.
ברכות השחר
[עריכה]כל הברכות הללו, מברך אפילו לא נתחייב בהן, כגון שניעור כל הלילה ולא פשט בגדיו ולא לבש אחרים. אלא שאם ניעור כל הלילה ולא נתחייב בהן, אינו מברך אלא אחר שיעלה עמוד השחר. אבל אם ישן בלילה ונתחייב בהן, יכול לברך מיד שנתחייב בהן, ובלבד שיהיה מחצות לילה ואילך. ואם ניעור כל הלילה ושמע קול תרנגול מחצות ואילך, יכול לברך "הנותן לשכוי בינה"; אבל על שמיעה שקודם חצות לא יברך, אלא ימתין עד אחר שיעלה עמוד השחר. ומנהג האר"י ז"ל לקרוא ברכות השחר בביתו לפני שהולך לבית הכנסת כדי שיוכל לומר את הפסוק וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ. (תהלים ה, ח), וכן בימי הסליחות לא יוכל לקרוא את המזמורים והפסוקים.
נטילת ידיים
[עריכה]לאחר שלבש בגד ימנע מלגעת בנקבי גופו (פה, אוזן וכדומה) וינטול ידיו. פעם ימין ופעם שמאל. שלוש פעמים. אם צריך לצרכיו ייטול ידיו ללא ברכה לסירוגין, יעשה צרכיו, ייטול ידיו, ואז לפני הניגוב יברך (לנוהגים כרמב"ם יש לברך לפני הנטילה). בצום תשעה באב וביום כיפורים נוטל ידיו על קשרי אצבעותיו בלבד.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וִצִוָּֽנוּ עַל נְטִילַת יָדָֽיִם:
ברכת אשר יצר
[עריכה]גם אם לא עשה צרכיו יברך[1] את ברכת אשר יצר. במידה ועשה צרכיו ייטול שוב ידיו ויברך על הנטילה שאחרי השירותים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה,
וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אוֹ אִם יִפָּתֵח אֶחָד מֵהֶם, אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:
יש לסמוך ברכת אלוהי נשמה זו לקודמתה:
ברכת נשמה
[עריכה]אֱלֹהַי! נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה.
אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עֲתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא.
כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְקִרְבִּי. מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁאַתָּה הוּא רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים. אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת. מוֹשֵׁל בְּכָל הַבִּרְיוֹת. חַי וְקַיָּם לָעַד.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים.
מתלבש, נועל נעליו, תחילה נעל ימין ואז שמאל וממשיך לברך את יתר הברכות:
ברכות הבוקר
[עריכה]בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. פּוֹקֵחַ עִוְרִים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַתִּיר אֲסוּרִים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. זוֹקֵף כְּפוּפִים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר:
בתשעה באב וביום הכיפורים, שבהם אסור לנעול נעלי עור, יש שמברכים כרגיל, יש שאין מברכים ברכה זו עד הערב, ויש שלא מברכים כלל:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד (אישה אומרת: שִׁפְחָה):
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה (אישה אומרת ויש הנוהגות לברך בלא שם ומלכות: בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:)בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁנָה מֵעֵינֵינוּ וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפֵּינוּ. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְתַדְבִּיקֵנוּ בְּמִצְוׂתֶיךָ. וְאַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי חֵטְא. וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה . וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן. וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְתַרְחִיקֵנוּ מִיֵּצֶר הָרָע. וְתַדְבִּיקֵנוּ בְּיֵצֶר הַטּוֹב . וּתְנֵנוּ לְאַהֲבָה לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ. וְגָמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל (והשומע עונה: אמן):
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּצִּילֵנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים. מֵאָדָם רָע,
ברכות התורה
[עריכה]ברכות אלו מברכים לפני לימוד תורה על פי הדין. ויכוון לפטור בזה את לימוד התורה של כל היום. ומי שישן בלילה, מברך בקומו מחצות הלילה ואילך. ואם ניעור כל הלילה, יש אומרים שמברך כשיאור היום, כמו כל ברכת השחר, ויש חולקים. ועל מנת לצאת ידי חובת כולם ראוי שישמע הברכות מאדם אחר ויכוון לצאת ידי חובה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה:
וְהַעֲרֵב נָא , יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ [לִשְׁמָהּ]. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר־בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן־לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה:
כדי להסמיך לימוד התורה לברכותיה, קוראים את הפסוקים הבאים:
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: (במדבר ו, כב)
- ^ יש עדות שנהגו בהן שאינו מברך אם לא עשה צרכיו.