סוד ישרים (ליינר)/שבת חול המועד סוכות/לא
ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וגו'. באר בזה אזמו"ר הגה"ק זצלה"ה אשר בכל התחלפות הזמנים עומד משה רבינו ומתפלל להשי"ת ואומר רבש"ע מה יעשו ישראל בזה הזמן החדש הבא לקראתם. והשי"ת משיב לו אשר אם ישמרו ישראל את הסדר מזאת הפ' שמר לך וגו' אזי יקנו את הגבולים שבין זמן לזמן וילכו לבטח דרכיהם. והענין הוא כי כל הכרת אדם הוא רק מפאת הגבולים שהם כדכתיב לך ה' הגדולה היינו שרואה חסדו ית' שהוא בגודל התפשטות. ואח"כ כשרואה האדם גם לך ה' הגבורה שהוא ההיפך ממדת החסד מכיר מזה שהשי"ת הוא משולל מכל גוון ומנושא מכל המדות. וממילא מכיר האדם לבלתי יאחז בשום מדה להיות משוקע בה בקביעות כי אם יאחז באיזה מדה בקביעות אזי מה יעשה כשינהג השי"ת אח"כ במדה זולתה אזי יתבטל כל אחיזתו כדאיתא בזוה"ק (וירא קט) והוא מסבות מתהפך. קב"ה מסבב סבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא ולבתר דחשיבו בני נשא דיתקיימון אינון עובדין קב"ה מהפך לון לאינון עובדין מכמה דהוה בקדמיתא וכו' נמצא שכל הכרת אדם באורו ית' הוא ע"י הגבולים כי מסבתם מכיר שהשי"ת הוא משולל מהם. אכן בהחלל וההפסק שבין גבול לגבול שם נכלה כל הבנת התפיסה ואין שם להאדם שום השגה איך יתאחד מדה אחת במדה זולתה ההפוכה הימנה ומקום כזה שתפיסת אדם הוא משולל השגה נראה להאדם כמו חלל והפסק. ובאמת מצד השי"ת שורה במקום כזה הנראה להפסק וחלל אור בהיר העליון ביותר הנקרא. הוא. שרומז על עלמא עלאה כדאיתא בזוה"ק (אדרא זוטא) ועל זה נאמר באשר חללים שם הוא היינו בזה המקום הנראה לאדם כמו חלל שם מנהיג השי"ת בבחינת. הוא. שרומז על למעלה הרבה מהתפיסה כי באמת אין בעולם שום מקום פנוי שלא ינהיג שם השי"ת כדאיתא בזוה"ק (בהר קט:) ואנת בכל ספירה ובין כל ספירה וספירה ובעובי דכל ספירה וספירה וכו' אכן יען שנראה מצד תפיסת אדם כחלל והפסק משום שאינו מכיר שם הנהגתו ית' ונראה כמו הפקר לזה צריכין אז לגודל שמירה כדאיתא בזוה"ק (ויקהל קצה:) בד' תקופין דשתא קלא אתער בד' סטרין דעלמא בההוא קלא אתערותא דסטרא אחרא אתער ביה וכו' וההוא אתערותא דסטרא אחרא עאל בין קלא לקלא ואתחשב נהורא בקלא דלתתא וכו' היינו כי בכל תקופה נתחלף גבול הזמן. ובזאת הרגע מהתחלפות הזמן נראה כמו חלל והפסק כי אינו מכיר בו האדם הנהגתו ית' ונדמה זאת הרגע כמו הפקר ח"ו ומפאת זה הדמיון בעצמו יש אז כח לסטרא אחרא ח"ו לשלוט. וזהו דאיתא שם בההוא קלא אתערותא דס"א אתער ביה וכו' והוא כענין שמצינו (פסחים) לא ישתה מים מנהרות לא בלילי רביעית ולא בלילי שבתות וכו' היינו כי מי נהרות נראה בזה העולם כדבר הפקר. ולילי רביעיות ולילי שבתות נראה נמי מצד תפיסת אדם כמו הפקר כמבואר במקומו לזה צריכין אז לגודל שמירה וככה הוא בכל התחלפות הזמנים. לזה בכל עת שמתחלף מזמן לזמן עומד משה רבינו ומתפלל שלא יגיע לישראל מסבת ההתחלפות שום היזק ח"ו. ובאמת נמשך מצד אורו של מ"ר בזה התחלפות הזמנים כל השמירה כי אורו של מ"ר הוא כדכתיב ואין עוד מלבדו וכמבואר על זה הפסוק במדרש רבה משה המליך את השי"ת אף בחללי דעלמא שנאמר אין עוד מלבדו היינו אף במקום הנראה לחלל ונדמה שיש בחירה חפשית גם שם הראה מ"ר השגחתו ית' שאין בעולם שום כח בלעדי הנהגת רצונו ית'. ועל זה מצינו גבי מ"ר שאמר הנה אנכי עומד בין ה' וביניכם היינו שעומד בין גבול לגבול בהמקום שנכלה שם תפיסת אדם ונראה כחלל שם מראה מ"ר. ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואין עוד אפילו בחללא דעלמא. ולכן היה חלקו שבת כי על שבת נאמר מחלליה מות יומת וכמבואר בזוה"ק (בהקדמה ו) מאן מחלליה מאן דעאל לגו חלל דעגולא ורבועא וכו' ומ"ר הוא חלקו שבת להורות שמצד אורו של מ"ר אין שום חלל כלל בעולם לכך בכל אלו המקומות הנראה מצד תפיסה הנמוכה לחלל והפקר ח"ו שם עומד מ"ר ומתפלל שלא יגיע ח"ו לישראל מסבת ההעלם שום הפסד. והשי"ת משיב לו שמר לך וגו' היינו שישמרו ישראל זה הסדר מזאת הפ' אזי יקנה כל הגבולים ומפאת זה יהיו נשמרים מכל הצדדים. ועל זה הענין מצינו נמי בירושלמי (יבמות פ' ט"ו ה"ה) שעל התחלפות גבולי הזמנים נאמר אלהים ה' עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק מאי ביום נשק ביום שנושקין הזמנים זו בזו קיץ יוצא וחורף נכנס ואז הוא עלול לסכנה ח"ו וכמו שרמזו ז"ל נמי בגמ' (שלהי יבמות) לא שמענו אלא בבא מן הקציר וכו' ולזה נאמר על אותו הזמן אלהים ה' וגו' היינו שם הויה בניקוד שם אלהים להורות שעיקר השמירה הוא באותו הזמן רק להסתכל בכל הלבושים להרצון משם הויה ית' המלובש בהם כי השם אלהים רומז על לבושים כדאיתא בזוה"ק (משפטים קח) כמה אלהים יסלקון אודנין וכו' והויה בניקוד שם אלהים רומז שיהיה ניכר השם הויה גם בהלבוש האחרון וזהו מדת יעקב אבינו שהוא מדת זעיר אנפין שמכיר מפורש החיבור מכל פרט לבוש עד השורש העליון ית' כי כל השמות כגון שם אל במדת החסד או צבאות בנצח והוד והפנימיות מהם השם הויה. אכן במדת זעיר אנפין הוא גם הלבוש שלו נמי שם הויה כמבואר בתקוני זוה"ק לכן בעת התחלפות הזמנים כאשר נושקין אהדדי הוא השמירה שם הויה בניקוד שם אלהים ולזה בכל עת שנתחלף מקיץ לחורף או מחורף לקיץ הציב השי"ת מצוה מיוחדת כי קיץ נגד חורף הוא כמו יום נגד לילה כי יום מורה על בהירות התפיסה שיש לו להאדם כח לפעול כדכתיב יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב וכן מצמיח השי"ת בקיץ כל הצמיחות לכן הציב אז השי"ת מצוה מאור פנימי שהוא אכילת מצה ופסח ומרור שמכניס אותם האדם בקרבו למען שיתחזק אצלו השרשים שיכיר היטב האור פנימי מכל הלבושים. ובעת המתחלף מקיץ לחורף אז נקרא ירח בול שנופלים בו כל הלבושים ואינו נשאר רק השורש בארץ אז הציב השי"ת מצות סוכה שהוא אור המקיף ובחינת צילא דמהימנותא למען שיכיר האדם אשר מאוד בהעלם יש להלבושים נמי מקום בהשורש: