סוד ישרים (ליינר)/שבת חול המועד סוכות/כח
ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וגו'. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצלה"ה שקודם החטא כאשר אמר השי"ת למ"ר כי ילך מלאכי לפניך וגו' לא ביקש מ"ר כלום כי מלאכי איתא בזוה"ק (חיי קלא) שרומז על מלאך הברית שהוא מלאך מט"ט והוא כענין מאמרם ז"ל (ירושלמי ר"ה פא) שמות המלאכים עלו מבבל וכו' היינו כי אחר מקדש ראשון התחיל בבבל האור להתלבש בתורה שבע"פ ומפאת זאת ההתלבשות נתהווה לכל מלאך שם בפני עצמו. כי באמת מצד עצמות האור אין שום פירוד כלל בין המלאכים כי אם אור אחד אור כללי וכפי המדה שהשתמש השי"ת בזה האור כך נקרא שמו כאשר השתמש באור החסד נקרא מיכאל ובמדת הגבורה נקרא זה האור בעצמו גבריאל. וזהו נמי דאיתא בתקוני זוה"ק (תיקון נ"ז צא) על מלאך מט"ט שנקרא מלאך הברית האי מלאך אתקרי בששים רבוא שמהן דמלאכיא וכו' היינו כי מלאך הברית מורה על אור כללי בלי שום לבוש לכך נקרא בכל ששים רבוא שמהן כי כפי השימוש שלו בכל פעם כך הוא השם שלו כי כל שם מורה על כלי פעולה מיוחדת ועיקר כח הפעולה מכל שם ומלאך וספירה הוא רק במקום שמכירים בבהירות עצום דלית לה מגרמיה שום כח לפעול זולת מה שפעל בה השי"ת באותו המקום הוא כל הכח מהשם והספירה והמלאך כדאי' בזוה"ק (פנחס רנז:) שם אל סהיד על מארי דכלא דלית יכולת לכל שם והויה ודרגא כש"כ לשאר בריין פחות מניה הה"ד (דניאל ד) כלא חשיבין וכו', היינו שעל ידי שמכיר היטב שכל הכחות כלא חשיבין רק השי"ת לבדו הוא הפועל הכל מפאת זאת ההכרה יש בזה השם כח ותקיפות לפעול כל החסדים. כי לא בהיפך אתוון אל. לישנא דתקיפא כדאי' בגמ' (יבמות כא) וכן איתא שם בזוה"ק על שם אדני בהיפך אתוון דינא וכו' וזה המלאך הברית שנקרא כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא כמבואר שם בתקוני זוה"ק וזה מורה שיש בו הכרה כללית מכל הבריאה דלית להו מגרמיה שום כח לפעול רק מה שמקבלת מהשי"ת. ממילא נקרא זה המלאך בכל ששים רבוא שמהן. ולזה היה מרע"ה שפיר בנייחא מהנהגת זה המלאך כי בהנהגתו אין שום לבוש שיהיה מסתיר את אורו ית'. משא"כ אחר החטא אזי התחיל האור לבוא כ"כ בהתלבשות עד שנאמר שם השמר מפניו אל תמר בו כי שמי בקרבו. ומזה הלשון כי שמי בקרבו משמע שכמוס וצפון האור בקרב לבושים כ"כ עד שאינו ניכר שוב כי אם גוון לבוש החיצון לכן ביקש מרע"ה ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני וגו' כלומר שאינני יכול להיות בנייחא משליחות כזאת שעצם האור נעלם וכמוס בקרב הלבושים וכמו שביארו ז"ל במדרש אם למלאך את מוסרנו הלא הוא מן הכת שאינם חוטאים היינו כי מצד המלאך אי אפשר כלל שיהיה נשאר גבי האדם שום חיים כאשר נכשל ח"ו באיזה חטא כי המלאכים אינם יודעין אלא מה דאתמסר לון למנדע כדאיתא בזוה"ק (וירא קא:) ולזה איתא בזוהר חדש גבי נפילת אפים שזה החיים שמחזיר השי"ת להאדם אחר המסירת נפש של נפילת אפים לא ידע שום מלאך בר קב"ה בלחודוי לזה ביקש מ"ר ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וגו' והשיב לו השי"ת פני ילכו והניחותי לך וכמו שבאר בזה אזמו"ר הגה"ק זצלה"ה (בס' מי השלוח הק') כשיעבור פנים של זעם כי בעת שהקדושה היא בפנים של זעם אז יש לעומת הקדושה גם בההפך פנים של זעם המסתיר את האור וכשנתעלה מהקדושה הפנים של זעם נתבטל ממילא גם מההיפך הפנים של זעם. אזי יהיה והניחותי לך היינו שתהיה בנייחא כלומר שתכיר אז מפורש למפרע את החיבור מהשי"ת שהיה לישראל גם בעת ההוה של ההסתר: ויאמר הראני נא את כבודך וגו' ומדייק בירושלמי וכי שייך כבוד גבי השי"ת וכי נצרך ח"ו לכבוד מבריותיו. אמנם ענין כבוד גבי השי"ת הוא זה הרצון שהציב שישראל יהיה כבוד מלכותו ועל זה איתא בתקוני זוה"ק (הקדמה דף ה.) ואית כבוד נברא ואית כבוד נאצל וכו' ועל זה ביקש מ"ר הראני נא את כבודך היינו שביקש לידע תכלית העומק מזה הכבוד כלומר עד היכן מגיע זה החיבור שיש לכביכול ית' עם פעולת ישראל. והשיב לו השי"ת כי לא יראני האדם וחי היינו שא"א לשום נברא שידע בבירור עומק החיבור שיש לו עם השי"ת איך ששופע בו השי"ת חיים בכל רגע ורגע כי אם היה רואה זאת מפורש היה נתבטל כל קיום הוייתו כי כל קיום הויית אדם הוא רק מפאת זה שצמצם השי"ת את אורו ואם יתגלה זה האור מפורש גם לעיני אדם לא היה יתכן הויית אדם רק וראית את אחורי ופני לא יראו היינו כי וראית את אחורי מתרגמינן ותחזי ית בתרי כלומר ברגע שאחריה תוכל שפיר להכיר את החיבור שהיה אצלך מלפנים ברגע הקודמת אבל פני היינו בשעת ההוה אי אפשר לראות. כי לא יראני האדם וחי. ויאמר ה' הנה מקום אתי היינו כמאמרם ז"ל למה מכניס שמו של הקב"ה מקום מפני שהוא מקומו של עולם ואין עולם מקומו וזה הוא הנה מקום אתי היינו לא שהחיבור נמשך מפאת הפירוד שמקודם אלא שהמקום אתי כלומר שהפירוד שמקודם וגם החיבור שמכיר האדם אח"כ הכל הוא בידו ית'. ושמתיך בנקרת הצור וצור מורה על המקור והשורש. כענין הכתוב הביטו אל צור חוצבתם ועל זה נאמר ושמתיך וגו' היינו שזאת הוא רק בידו ית' להעמידך אצל שורש המקור: