לדלג לתוכן

סוד ישרים (ליינר)/שבת חול המועד סוכות/כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אלהים ה' עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק (תהלים קמ) איתא בירושלמי (יבמות פ' ט"ו הלכה ה) סכותה לראשי ביום נשק ביום שהקיץ נושק את החורף דבר אחר ביום נשק זה נשקו של גוג דבר אחר ביום ששני עולמות נושקין זה את זה העוה"ז יוצא ועוה"ב נכנס וכו': באור הענין כי בזה העולם הציב השם יתברך התחלפות הזמנים למען שיהיה הכרה להבריאה לקבל עול מלכות שמים והוא כענין שמצינו בזוה"ק (במדבר קכ.) ר' אלעזר שאיל לר"ש אבוי א"ל סימנא לזווגא דיחודא מנין א"ל ברי אף על גב דאוקימנא מלין לכל סטר וכו' סימנא דא נקוט בידך והכי הוא כעין סחרא דמדבחא דתנן ובא לו לקרן דרומית מזרחית וכו' והא ידעת רזא דקרן ודא הוא עול מלכותא קדישא וכו' היינו כי קרן זוית אין לה מצד עצמה שום תמונה וכל הגוון מתמונת הקרן נתהווה רק מפאת התקרבות שני צדדים נגדיים בלתי שטחיים כגון דרומית מזרחית וכדומה וזהו והא ידעת רזא דקרן ודא הוא עול מלכותא קדישא היינו שהתחברות שני קצוות נגדיים רומז לאדם הכרה שיש אחד למעלה המשולל מכל המדות שאצלו נתאחדו כל ההפכים וכן כשמגיע האדם לחילוף הזמנים ורואה נגדו חיבור משני קצוות שהם מהיפך להיפך כגון יום ולילה. קיץ וחורף. מזה יכול האדם להכיר באחדות השי"ת שמאחד כל ההפכים וזאת ההכרה הוא קבלת עול מלכות שמים. ועל זה התחלפות הזמנים התפלל דוד המלך סכותה לראשי ביום נשק היינו שינהיג השי"ת את האדם דרך חילוף הזמנים בגודל הדרגא למען שיהיה בכח האדם לפסוע ולילך אחריו כי אז צריכין לילך מאד בהדרגה לבל ילאה האדם ח"ו ויכול מסבת התחלפות להתבטל בינתים ח"ו. והעצה לזאת הוא מצות סוכה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי היינו שלא יהיה האדם משוקע בשום מדה מן המדות להיות נכנע תחתיו בקביעות. כי מה יעשה זה האדם בעת חילוף הזמן למדה ההיפך ממנה אזי יכול להגיע לו ח"ו מסבת זה התבטלות כי ענין זאת ההתחלפות שהציב השי"ת הוא כדאיתא בזוה"ק (וירא קט:) ר"א אומר והוא מסבות מתהפך הקב"ה מסבב סבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא ולבתר דחשיבו בני נשא דיתקיימון אינון עובדין קב"ה מהפך לון לאינון עובדין מכמה דהוה בקדמיתא וכו' היינו כשנדמה לו להאדם שכבר יש לו זאת הנהגה בקביעות גמור אזי מגביה השי"ת את אור רצונו מהלבוש של אותה הנהגה ולא נשאר ביד אדם כלום לכן צריכין לישב בסוכה בדירת ארעי ולצאת מדירת קבע למען שירגיל אדם א"ע לבלתי יהיה משוקע בקביעות בשום דבר שבעולם למען שיהיה לו בנקל להתמשך אחר רצונו ית' כפי מה שיהיה מנהיג עמו בכל התחלפות הזמנים ובכל ההפכים: והנה בזמן החורף אז מחזק השי"ת השרשים והיסודות גבי האדם. לזה בסוף החורף כאשר מתחלף מחורף לקיץ צריך האדם לאכול מצה שנקרא מיכלא דמהימנותא מיכלא דאסוותא. היינו שמרגיל את האדם לבלתי יקבל רק מה שמבורר מאד וממילא יהיה אחר כך בקיץ שהוא זמן הצמיחה כל הענפים שיצמחו נמי מבוררים היטב: ובסוף הקיץ כשנחלף לחורף שהוא זמן חיזוק היסודות של הבריאה אז נותן השי"ת עצה להאדם שיהיו נשמרים אצלו גם הענפים שצמחו כבר בקיץ שילך עמהם לסוכה היינו שיכיר האדם היטב שלא קיבל אותם עדיין אל ביתו ורשותו לגמרי אלא שמונחים עדיין ברשותו ית' ובזאת הכרה תהיה שמורה בחורף הבא גם להענפים שהיה לו מהקיץ וכן הציב השי"ת בכל חילוף הזמנים וכן בכל עת שנתחלף משער לשער ומצורה לצורה שיהיה אז מצוה מיוחדת כגון בשעת זריעה יש מצוה לא תזרע וגו' ובשעת המרוח יש מצות תרומות ומעשרות ומשנתגלגל העיסה יש מצות חלה וזה הכל הם עצות כי המצוה משמר את האדם ונותן לו כח להתמשך אחר רצונו ית' בכל מיני התחלפות כענין דאיתא בזוה"ק (בראשית מח.) ובעינא לזמנא לההיא סוכה דאתפרסת עלנא ולמשרא עמנא ולמהוי מגינא עלנא כאמא דשריא על בנין וכו' וכמו שאנו מתפללין בכל שבת הפורס סוכת שלום עלינו וגו' ועל זה נאמר סכותה לראשי ביום נשק: