סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/פג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וגו'. במדרש פתח על זה הה"ד נתתה ליראיך נס להתנוסס וגו' ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שזה שנאמר והאלהים נסה את אברהם היינו שהגביה אותו לדרגא העליונה ביותר ועל זה נאמר נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה היינו שאין נותן השי"ת חנם כי אם ליראיך היינו לזה האדם שבחן השי"ת את לבבו כי השי"ת הוא בוחן לבבות ויודע בו שעתיד אח"כ לברר א"ע לאותו האדם מאמין השי"ת נמי מקודם ליתן לו הארה העליונה גם קודם בירורו כמו שמצינו שהאיר השי"ת לישראל במצרים גם קודם ברורי עבודתם כי ידע שאח"כ יבררו א"ע בכל העבודות כמו שנאמר שם בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וגו' וכן היה כאן גבי אאע"ה שהאיר לו השי"ת מתחלה כי ידע שיברר א"ע אח"כ בכל מיני עבודות ועיקר הבירור של אאע"ה היה יצחק אבינו כי היה מברר עצמו בכל פרט ופרט כדאיתא עליו במדרש (שיר) יצחק שנא את הניר היינו שלא רצה לסמוך עצמו מפרט אחד על פרט אחר אלא שחפץ לראות מפורש רצונו ית' בכל פרט ופרט ולזה מצינו קודם לידת יצחק היה לאאע"ה כשלון בזה שאמר לו ישמעאל יחיה לפניך כי אין אדם עומד על ד"ת אלא אם כן נכשל בהם אבל אחר שעמד על ד"ת היינו כשנולד יצחק אז ראה מפורש שעיקר המכוון הוא רק יצחק אבינו אז שלח תיכף מעל פניו כל אותן שהיו שלא לרצון ועל זה איתא בזוה"ק (בא לד.) האי דאיוב לאו נסיתא איהו דקב"ה כנסיתא וכו' דאברהם איהו בידיה אקריב לבריה יחידאה דיליה לגבי קב"ה ואיוב לא יהיב כלום וכו' ולא יהיב חולקא לסטרא אחרא וכו' היינו כי אברהם אבינו תיכף כשנתודע לו שעיקר המכוון מרצונו ית' הוא יצחק אז כל אותן שהיו שלא לרצון שלחם מעל פניו והגמר מכל הבירורין של אברהם אבינו היה בשעת העקדה כי עיקר לידת יצחק נחשב משעת העקדה כי אז נתברר לידתו שאין בזאת הלידה שום דופי לזה אינם נחשבין כלל כל אותן השנים שקודם העקדה יען שכל ההולדות בזה העולם הולכים דרך עילה ועלול דכר ונוקבא לזה אי אפשר שיהיו מבוררים כ"כ מחוצפא כלפי שמיא אכן ע"י העקדה בירר אברהם אבינו את עצמו אשר כל מה שנמצא גבי האדם מחמת טבע הבריאה אהבה מאב לבן זאת הכל מסר לגמרי להשי"ת עד שלא נשאר מצד אאע"ה גבי יצחק שום חיים בזה העולם וממילא נתברר אח"כ שכל חיי יצחק אבינו הוא רק מרצונו ית' שאמר אל תשלח ידך אל הנער לזה מתחיל עיקר הלידה של יצחק אבינו רק משעת העקדה ולא מקודם עד היכן שמה דאיתא בזוה"ק (לך) כד נשמתין נפקין דכר ונוקבא כחדא נפקין וכו' זאת נחשב נמי גבי יצחק לא משעת הלידה אלא משעת העקדה כדאיתא במדרש מה' יצא הדבר מהיכן יצא מהר המוריה יצא וכו' הרי שמהר המוריה התחיל הזווג שלו ומשם נחשב גם הלידה שלו לזה נאמר תיכף אחר העקדה הלידה של רבקה: