סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/עו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ויעלהו לעולה וגו'. איתא במדרש רבה (וירא נו) כשאמרתי לך קח נא את בנך לא אמרתי שחטהו אלא והעלהו אסיקתיה וקיימת דברי אחתיניה. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה אשר זה הפירוש אסיקתיה אחתיה נתהווה אחר מעשה עקידה אבל מקודם היה הפירוש העלהו שחטהו אלא שדבריו ית' חיים וקיימים ונשתנים כפי העת והזמן ואין שום שינוי ח"ו בדבריו אלא שהפירוש מדבריו נשתנו כפי העת והזמן וכיון שנצטוה להעלות את יצחק לעולה תמימה ועולה היא כלה לגבוה למעלה מתפיסת הבריאה לכן כל עוד שהיה נמצא אצל אאע"ה שום נגיעה אפילו כחוט השערה ליצחק בנו לבלתי יעלה אותו בכל לבו ונפשו להעקדה לא היה נקרא עדיין עולה תמימה רק באופן שישחטהו ממש אמנם אחר שבירר אאע"ה א"ע ונסתלק ממנו כל מין נגיעה שיתכן להיות מאב לבן יחידו עד שלא נשאר בלבו שום נטיה לחיי יצחק אפילו כחוט השערה ומסר אותו בכל לבו ונפש חפצה כדי לקיים רצונו ית' כדאיתא בזוה"ק (בא לד.) והאלהים נסה את אברהם דאברהם איהו בידיה אקריב לבריה יחידאי דיליה לגבי קב"ה ואיוב לא יהיב כלום וכו' היינו שאאע"ה העלה את יצחק בנו להעקדה ברצון לבבו ובכל נפשו בלי שום הכרח כלל אזי נתעלה ממילא יצחק אבינו לעולה תמימה ולהיות למעלה מתפיסת הבריאה אף בלעדי שישחטהו ושוב נתהווה הפירוש אסיקתיה אחתיה: