סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/מד
איתא בגמ' (ר"ה) אמרו לפני מלכיות בר"ה כדי שתמליכוני עליכם וכו', והוא כדאי' (בספרי) המליכהו תחלה ואח"כ בקש מלפניו, היינו כפי מה שהאדם ממליך עליו את השי"ת ברצון גבול תפיסתו כך עומד השי"ת נגדו נמי ברצון. וזהו שתקנו חז"ל לומר במלכיות עלינו לשבח כי זה השבח תיקן יהושע בכניסתו לארץ כי גבי דור המדבר שהוא דורו של משה שנקראו דור דעה שהיו מוקפים בענני כבוד כדכתיב ועננך עומד עליהם שהלכו תמיד בגודל בהירות ולא היה אצלם שום הסתרה רק בהירות עצום לזה לא היה שייך אצלם זה השבח אכן דורו של יהושע שהיו באי הארץ שנסתר אצלם האור בלבושי מעשה המצות ונקטן הבהירות בלבושי עוה"ז בחרישה ובזריעה והיו צריכין להכיר הנהגת מלכות שמים בעומק הסתעפות כל הלבושים לזה תיקן יהושע זה השבח ואמר עלינו לשבח וכמו שביאר בזה רב האי גאון ז"ל שמלת עלינו הוא כענין מאמרם ז"ל מאן דאמר עלי כמאן דטעין אכתפיה דמי, היינו שישראל מקבלים עליהם להעמיק בכל לבושי עוה"ז ולהכיר בהם כבוד מלכות שמים וזהו רק בהתחלה מאן דאמר עלי כמאן דטעין אכתפיה דמי אבל אח"כ מכירין ישראל אשר באמת נושא הארון את נושאיו וכן הוא באמת כל המצות שהמה נושאין את נושאיהם אכן על הגוון נראה שהאדם נושא אותם כדכתיב בכתף ישאו אבל אח"כ רואים מפורש שהם נושאים את נושאיהם ואין שום משא בכתף כלל לאדון הכל, מלת אדון מורה על קיבוץ מכל מיני פרטים ומי שנמצא אצלו כל מיני פרטים נקרא אדון אכן כאשר ניכר איך שיש מצדו שלימות לכל מיני פרטים ואין שום פרט נופל אצלו מן הכלל זה נקרא אדון הכל: לתת גדולה מלת גדולה מורה על התפשטות הרצון בכל הלבושים כדאי' בפרקי דר"א גדול היית עד שלא בראת את עולמך ומשבראת את עולמך נתגדלת ביותר וזהו לתת גדולה שיתפשט מפורש רצונו ית' בכל הלבושים שיהיה ניכר חסד אל כל היום בכל התפשטות הלבושים ליוצר בראשית, היינו כי באמת נקרא השי"ת אחד כדאי' בתזוה"ק אנת הוא חד ולא בחושבן כי ראשון מורה על חד בחושבן שנתפשט רצונו ית' בלבושים כי ראשון מחייב שני כדאי' במדרש (בראשית רבה) אם למנין הימים הוא מונה היה לו לומר יום ראשון וכו', אבל אחד מורה על חד ולא בחושבן שאין שום לבוש כלל והשי"ת נקרא ה' אחד שאינו מחייב שום לבוש אכן בעוה"ז הסתיר השי"ת את גודל האור מבחינת אחד והאציל לבוש שיהיה נקרא ראשון, היינו שיתראה הכרת מלכות שמים בלבושים מעוה"ז כדכתיב אני ראשון ואני אחרון, ועל זה הרצון שהעמיד השי"ת שיהיה נקרא ראשון רומז מלת בראשית ברא אלהים כמבואר בזוה"ק (בראשית טו:) בראשית ברא שית מקצה השמים ועד קצה השמים שית סטרין דמתפשטן מרזא עלאה באתפשטותא וכו', היינו שזאת ההתפשטות בעצמה היא כל הבריאה שרצונו ית' להקרות ראשון שיהיה ניכר מלכות שמים בכל הששה קצוות מלבושי עוה"ז ועל זה הרצון אמר כאן ליוצר בראשית כי יוצר בראשית מורה על המקור והתחלת הרצון ית' שהתחיל להתחלף מבחינת אחד לבחינת ראשון ועל זה אמר שלא עשנו כגויי הארצות, היינו שמזה המקום העליון המתחלף מאחד על ראשון ניכר החילוק וההבדל בין ישראל להאומות כי מאחר שישראל יכולין לכרוע ולהשתחוות בזה הגבול שחפץ השי"ת להיות נקרא ראשון אשר אין זאת בכח האומות כלל להכניע א"ע ולהשתחוות כי מחמת זה ההסתר שהסתיר השי"ת את גודל אורו להיות נקרא ראשון אומרים האומות שהשי"ת נקרא אלהא דאלהיא שמסר כח הנהגה להטבע ח"ו, אבל אנחנו כורעים ומשתחוים לזה הרצון שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ ומזה נתברר שישראל עלו במחשבה בהתחלת השורש מקור הרצון העליון ית' הנקרא אחד לזה יש בכחם להמליך את השי"ת עליהם בכל גבול תפיסתם בעוה"ז: ועל כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך וגו', היינו כדכתיב כי תפארת עוזמו אתה ותפארת מבואר בזוה"ק דא גוונים לאתפארא, עוזך רומז על התקשרות השי"ת עם ישראל וזאת ההתקשרות נקרא תפילין כמאמרם ז"ל בגמ' (ברכות) מנין שתפילין נקראו עוז דכתיב ה' עוז לעמו יתן, וזהו שאנו מתפללין לראות מהרה בתפארת עוזך, היינו שינהיר לנו השי"ת מהרה איך שגבול תפיסתנו עם אור רצונו ית' המה לאחדים ממש, ועל זה איתא בזוה"ק תפארת ברזא דיעקב כדכתיב כי תפארת עוזמו אתה, היינו שהלבוש הנמוך נתאחד ביחד עם המקור עליון ית' ועל זה מורה מדת תפארת כי בכל המדות לא נתברר הפנימיות על גוון הלבוש אבל במדת תפארת הוא גוון הלבוש כמו אור הפנימי כי נכר על הלבוש רצון הפנימי: לתקן עולם במלכות שדי וגו'. היינו כי שם שדי מורה על צמצום כדאיתא בגמ' (חגיגה) שגער בעולמו ואמר די. אמנם עיקר עולם התיקון נמשך באמת רק מהשם שדי כי אחר שאין בכח הבריאה לקבל את האור עד שצמצם השי"ת את גודל האור למען שיהיה בכח הבריאה לקבלו ואם כן הצמצום הוא עיקר עולם התיקון וע"י הצמצום יש מקום לישראל לקבל עליהם מלכות שמים ומזה השם נמשך באמת כל מיני התרבות השפעות כדכתיב אני אל שדי פרה ורבה כי זה השם מצמצם את השפע לבלתי ירד כי אם לישראל עמו יען שעיקר כבוד מלכותו ית' הוא רק בישראל כדכתיב כי לה' המלוכה ומושל בגוים, היינו שגבי ישראל מולך השי"ת בבחירת רצונם הטוב ובעו"ג מנהיג השי"ת בבחינת מושל למעלה מדעתם ובלא רצונם ואין להם שום חלק בזה כדכתיב ירומו סלה ואף שנאמר מלך אלהים על גוים, אכן מבאר בזוה"ק (בא) שישראל מכירין שפיר מצדם איך שהשי"ת נקרא באמת מלך על אומות ג"כ אבל המה בדעתם לא יכירו כלל הנהגת השי"ת עמהם ולזה אנו מתפללים לתקן עולם במלכות שדי, היינו שיהיה ניכר מפורש מלכות השי"ת בישראל: