סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/לט
הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות וכו' שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן וכו' אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות וכו' ובמה בשופר וכו'. כי כן העמיד השי"ת אשר כל מה שמוסר האדם להשי"ת מחזיר לו השי"ת אח"כ קנין היותר נעלה כמו שביארנו לעיל וזהו הביאו לפני עומר בפסח ועומר הוא מאכל בהמה ורומז על התבטלות דעת אדם לרצונו ית' בעת שהוא עדיין משולל הבנה רק שמבטל דעתו להשי"ת בלי טעם כלל ע"ד הכתוב בהמות הייתי עמך ועבודה כזאת נמצא גם בצבא מעלה ונקרא שור שבמרכבה אכן אף שעומד שם נוכח המאציל ית' בעוצם בהירות אולם מחמת התבטלות עצום שבו נסתעף למטה הימנו שור העומד לגמרי בלי דעת אמנם הצורת אדם ברא הקב"ה דו פרצופין שיוכל להתיצב נוכח השי"ת בגודל בהירות ובכל זאת לא יהיה לו מזה התבטלות מלמלל קדם מלכא ולומר דעה ע"י תפלתו בהנהגתו ית' משא"כ בצבא מעלה לא מצינו אצלם כלל כח התפלה כי אם שירה כי כח התפלה לא מסר השי"ת רק להצורת אדם וזהו הביאו לפני עומר בפסח וזה מורה על הנתינה ראשונה שמוסר האדם להשי"ת היינו שמוסר את ההכנה שלו ומכיר שגם זאת ההכנה היא נמי מהשי"ת כי מאכל בהמה הוא הכנה שיבוא מזה מאכל אדם ועל זאת הנתינה שמוסר האדם את ההכנה שלו להשי"ת שהוא אצלו ההתחלה רומז העומר בפסח ועי"ז תתברך לכם תבואה שבשדות שהוא מאכל אדם ורומז על כח הבחירה היינו שיחזיר השי"ת להאדם כח הבחירה שאז מתחיל השי"ת לבנות גבי צורת אדם כח הבחירה כדאיתא בתזוה"ק (תיקון קלב) ויגדל הילד ויגמל עד דיתעביד פרצוף היינו שיצא מפורש הכח הבחירה של אדם ע"י עיבור יניקה ומוחין כ"ד בהאר"י הק' ז"ל ואחר שמוסר האדם גם כח הבחירה הזה להשי"ת מחזיר לו השי"ת כח התפלה בשלימות שיכול למלל קדם מלכא ולומר בתפלתו דעה בהנהגתו ית' ועל זה רומז שתי הלחם בעצרת שהוא בחודש סיון שהוא ברזא דתאומים שיש לו פה ולשון כדאיתא בזוה"ק (יתרו עח:) כל שאר מזלי לית לון פה ולשון והאי אית ליה פה ולשון וכו' היינו תפלה בקביעות ועל זאת השלימות מתפלה בקביעות רומזין פירות האילן שאין צריכין לזרוע אותם בכל פעם כמו תבואה שבשדות אלא כיון שנוטע פעם אחת את האילן שוב עולה השרף מעצמו בכל שנה ומצמיח פירות וזהו הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן ולכן מביאין נמי בעצרת חמץ למקדש שמורה על כח הבחירה בשלימות כי חמץ רומז על בחירת אדם משא"כ בפסח אסור חמץ שמורה על שלילות כח הבחירה כ"ד בזוה"ק (שם) עומר שעורין מאכל בעירין וכו' ואחר שמוסר האדם גם כח תפלתו להשי"ת וזהו אמרו לפני מלכיות זכרונות כי מלכיות וזכרונות רומזין שמכיר אדם היטב שכח בחירתו וגם כח תפלתו הוא נמי בידו ית' ועי"ז יעלה זכרוניכם לפני לטובה היינו שהאדם בתפיסתו יכיר זאת איך שהשי"ת זוכר בו תמיד כי לפניו ית' אין שכחה לפני כסא כבודו אף בלתי זכרונות של אדם אלא שמצד אדם יש שכחה כמאמרם ז"ל במדרש אנו שכחה מצויה בינינו אתה זכור וכו' היינו הגם שהשי"ת זוכר תמיד באדם ויש מצדו ית' תמיד חיבור בקביעות כי אם היה נפסק ח"ו זה החיבור אפילו רגע אחד לא היה באפשרי כלל זכירה להאדם אפילו פעם אחת אלא באמת יש מצד השי"ת תמיד חיבור וזוכר תמיד באדם בלי הפסק כלל אכן האדם צריך לעורר אצלו הזכירה להכיר זה החיבור בכל רגע ע"י מלכיות וזכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה היינו כדי שיכיר האדם זאת בהבנת תפיסתו ובמה בשופר, היינו באיזה אופן יכול האדם לעורר זאת הזכירה אצלו על זה אמר בשופר, היינו ע"י שמכלל האדם כל הרצונות שלו ברצון הפשוט ית' כי שופר הוא כמבואר בספרי מהיכן הקול יוצא מהיכל שנאמר קול ה' מהיכל וגו' והיכל היינו צמצום כי השם אדני שרומז על כל הצמצומים הוא היכל לשם הויה ומסיק (שם) ומי הוא התוקע הקב"ה שנאמר וה' אלהים בשופר יתקע נאמר כאן ה' אלהים להורות על שם מלא כמבואר בזוה"ק (בכמה דוכתי) כי שם אלהים מורה על כל התלבשות כדאיתא בזוה"ק (בחוקותי) אפי' ע"ז נמי בשמא דאלהים אקרי ובזוה"ק (סבא משפטים קיג) זובח לאלהים יחרם דכמה אלהים יסלקון אודנין ולעתיד יהיו יכולין להקריב לשם אלהים נמי כי אז יהיה מנהיר בהירות רצונו ית' דרך כל הלבושים בלי שום הסתרה, והארה כזאת שיהיה ניכר מפורש אור רצונו ית' בתוך כל הלבושים נקרא ה' אלהים שהוא שם מלא. וזהו דאיתא שם וה' אלהים בשופר יתקע שם מלא להורות שנתעורר בתקיעת שופר הארת שם מלא. ומסיים הספרי (שס) כל מקום שנאמר שופר אינו מדבר אלא בטובתן של ישראל. היינו שזה הענין משופר שמורה על הארת שם מלא שיזרח האור בכל הלבושים אינו מדבר אלא בטובתן של ישראל כלומר שאותה הארה היא רק בישראל שהם יכולין לומר שמע ישראל ה' אלהינו שהוא שם מלא משום שאומרים אח"כ ה' אחד היינו שיכולין לצמצם כל רצונם ולבטלו ולמוסרו לה' אחד. ועל זה רמזו ז"ל בגמ' (ר"ה שס) שופר אחד אמר רחמנא היינו שהשופר מאחד כל הלבושים לה' אחד משא"כ העו"ג אין בכחם לומר ה' אלהינו שהוא שם מלא כי משוללים המה מהארת שם מלא משום שהלבושים שלהם נפרדים לגמרי מאור אחדותו ית' ואינם יכולים למסור עצמם לה' אחד וזהו שבמקום שנאמר שופר אינו מדבר אלא בטובתן של ישראל: איתא בגמ' (שם) הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות וכו' הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן וכו' ואמרו לפני בר"ה מלכיות וזכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר. הנה בזה מראה לנו השי"ת כל הסדר מעבודת האדם אשר בההתחלה צריך לבטל עצמו לגמרי ולמסור הכל להשי"ת כי הארה ראשונה הוא רק מהשי"ת ועליה נאמר זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה בלי שום איתערותא דלתתא ועל זאת הארה ראשונה שהוא אתערותא דלעילא מורה פסח כי התחלת עבודה הוא רק אתערותא דלעילא כדאיתא בזוה"ק (נח ס:) תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא לאו איהו אלא כד עייל רוחא בה ואשדת מיא לקבלא מיין עלאין דכורין וכו' וזאת הארה ראשונה נמשך מאהבה השרשית שעלו בה ישראל במחשבה אכן צריך האדם למסור זאת לגמרי להשי"ת ולבלתי יקבל מזה שום תקיפות כי אם יסמוך על זאת התקיפות שעלה במחשבה על זה נאמר איש כי יקח את אחותו חסד הוא וכדאיתא במדרש אם תאמר קין נשא אחותו חסד עשה הקב"ה בעולמו מכאן ואילך אין איש בלא אשה ואין אשה בלא איש ואין שניהם בלא שכינה היינו שילך האדם תמיד בעבודה ולא יסמוך על זה החסד שעלה במחשבה וכמו שמצינו גבי אאע"ה שהוא היה מרכבה לחסד הראשון מהשי"ת בכל זאת לא סמך על שום תקיפות אלא היה מתיצב עצמו נוכח השי"ת בהדעה הנמוכה ביותר באותה הדעה שהיתה אצלו מיד בהתחלת עבודתו וביטל עצמו לגמרי להשי"ת ואמר אם נמצא בזה הביטול חיי עולם הרי בודאי טוב ואם לאו אין כדאי לי כל חיי עוה"ז כי במה נחשב כל ששת אלפים שנה של עוה"ז וכיון שביטל עצמו כ"כ להשי"ת הראה לו אח"כ השי"ת אשר גם בעוה"ז יש לו כל חיי עוה"ב כי יפה שעה אחת בתורה ובמצות בעוה"ז מכל חיי עוה"ב ועל ביטול כזה שהוא בהתחלת עבודת אדם רומז עומר בפסח שבא משעורים מאכל בהמה ורומז כדכתיב ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך ונקראת זאת העבודה מאכל בהמה הגם שיש בזה יקרות הגדול ביותר כי זאת הארה הוא רק אתערותא דלעילא מצדו ית' אכן יען שאין בזה עדיין שום בחירת אדם רק מצד אתערותא דלעילא לזה נקראת מאכל בהמה וכדכתיב בהמות הייתי עמך וע"י שמוסר האדם זאת הארה ראשונה להשי"ת מחזיר לו השי"ת קנין בתפיסתו ג"כ היינו שיהיה בכחו למסור להשי"ת אף מה שכבר קנה ע"י בחירת עבודתו וזהו כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות שהוא חטים מאכל אדם וחטה בגמטריא כ"ב כדאיתא בזוה"ק (בלק קפח:) חטה כללא דכ"ב אתוון היינו שכולל כל התפיסה של אדם וכמאמרם ז"ל בגמ' (ברכות) אין התינוק יכול לדבר עד שטועם טעם דגן וכשמוסר האדם להשי"ת גם אותו הקנין הנקרא מאכל אדם וזהו הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן היינו שמחזיר השי"ת להאדם הארה עליונה בקנין החזק ביותר הנקרא תפלה בקביעות שהוא כמו שכתוב ויתפלל בעדו תמיד. וזהו כדי שיתברכו לכם פירות האילן כי פירות האילן הוא לבוש בעוה"ז לתפלה בקביעות שאינו כמו תבואה שבשדות שצריכים לזורעם בכל שנה ולעורר בכל פעם המאמר תדשא הארץ דשא אלא שפירות האילן אין צריך לשום נטיעה מחדש רק שהשרף עולה מעצמו בכל שנה ומצמיח פירות וזה רומז לתפלה בקביעות והארה כזאת נקראת תנופה כדאיתא בזוה"ק (שם) תנו פה היינו כי ע"י תפלה בקביעות יש פתחון פה למיחלים לך שכל הצרכים שלהם המה הכל כבוד שמים ואמרו לפני בר"ה מלכיות וכו' זכרונות וכו' ובמה בשופר היינו שהמלכיות וגם הזכרונות צריכין להיות בשופר ושופר מורה על קלא פנימאה שהוא נקודת החיים השרשית המשוללת גוון כי בשורש החיים אין שום גוון רק ממנה נסתעפו למטה על כל מיני גוונים מפרטי לבושים כגון בני חיי ומזוני וזה הוא שהמלכיות צריך להיות בשופר היינו שיגיע האדם לגווני הפרטים מחמת הכלל דוקא כי אם ילך האדם להפרט בלי הכלל כלומר שכל הכרת האדם במלכותו ית' יהיה רק מחמת שהשלים לו השי"ת מה שהיה חסר באיזה פרט נמצא אשר בפרטים זולתו הוא משולל הכרה ועל זה נאמר לפסלו יסגד לו אלא שבר"ה צריך האדם להמליך עליו את השי"ת ולמסור עצמו לגמרי להקלא פנימאה שהוא נקודת שורש החיים כדאיתא בתזוה"ק קול שופר דא קב"ה היינו שע"י קול שופר נתעורר שורש החיים המהווה ומחיה כל הלבושים כדאיתא (שם) שז' קלין דשופר המה שבע קולות שאמר דוד על המים שרומזים על המוצא פי ה' המחיה כל הלבושים וע"י שמכלל האדם עצמו ע"י השופר בקלא פנימאה אזי ממילא יוצא זה הכבוד שמים אח"כ על כל מיני גוונים מפרטי הלבושים המצטרכים אליו בכל השנה זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה היינו שכל כמה שיקבע האדם בלבו לזכור בהשגחתו ית' כך יראה לו השי"ת גודל השגחתו תמיד על כל פרט נפש מישראל שאינו נמצא בהם אפילו כחוט השערה שיהיה נחשב ח"ו כדבר אגב וצריך שיהיה הזכרונות ג"כ בשופר היינו שיעורר האדם אצלו זאת הזכירה מכל עומק לבו כי כפי מה שמעורר האדם אצלו זאת הזכירה כך מעורר נמי השי"ת נגדו כל מערכת הבריאה שיסכימו בעדו להשפיע לו כל מיני טובות: