לדלג לתוכן

סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/כד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ונתן אהרן על שני השעירים גורלות וגו'. אמר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שכל היראות של יוה"כ הוא מחמת זה הגורל כי ענין גורל שהאדם זוכה בו מורה שיכול לכוון לרצון העליון ית' גם בלא דעתו ואף במקום שאין כח תפיסתו מגיע שמה מ"מ היה מכוון לעומק רצונו ית' ומפני זה יש באותו היום יראה עצומה כ"כ כי בהפעולה של הגורל מראין ישראל שיש להם חיבור בהשורש ית' גם למעלה מתפיסת דעתם אף במקום עליון כזה שאינו כלל בהשגת הדעת וכענין כל מעשה המצות שע"י עשייתם בהפעולה יכולין לקנות אור יקר מה שאין בכח הדעת להשיג וזהו דאיתא בזוה"ק (תצוה קפה.) כתיב ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל דא איהו ההוא חדוה דההוא דלטורא בגין דקב"ה יטיל עמיה גורל וזמין ליה ולא ידע דנור דליק אטיל על רישיה ועל עמא דיליה כד"א כי גחלים אתה חותה על ראשו וכו' וכן איתא בזוה"ק (אמור קא:) ונתן אהרן על שני השעירים גורלות א"ה יקרא הוא דעזאזל חמיתין עבדא דשדי עדבין במארי' וכו' היינו כי השי"ת העמיד בזה העולם כל מיני לבושים יש לבוש שהוא לגמרי טוב ויש לבוש שהוא מעורב טוב ורע ויש לבוש שהוא רע לגמרי ובאמת מצד השי"ת אין שום רע כדכתיב לא יגורך רע וביארו ז"ל אין הרע גוררת אצלו ית' וכל הרע הנמצא בעולם הוא רק מצד האדם כי מאחר שחפץ השי"ת שיהיה להאדם בחירה בעבודתו א"כ מוכרח מצד אדם שיהיה כח הרע בעולם כדי שהאדם בעבודתו יבחר בטוב וימאס ברע וכדאיתא בזוה"ק (בא ל"ד) דהכי אתחזי לבר נש למנדע טוב ולמנדע רע ולאהדרא גרמיה לטוב ודא הוא רזא דמהימנותא וכדאי' נמי (שם תצוה קפד) לית פולחנא דקב"ה אלא מגו חשוכא ולית טובא אלא מגו בישא וכו' אמנם ישראל יודעים שפיר אשר כל הויות הרע שהעמיד השי"ת מצד האדם הוא רק למען שיכיר האדם בעבודתו למאוס ברע ולבחור בטוב אבל עצם הרע אין לו באמת שום הויה ויתבטל לגמרי משא"כ העכו"ם חושבים כיון שרצונו ית' הוא שיהיה כח הרע בעולם בכדי שיהיה מקום לבחירת אדם א"כ יש לעצם הרע ג"כ מקום בשורש הרצון ית' נמצא לפי זה שהרע הוא מחויב במציאות ח"ו וזהו כוונת הזוה"ק שכתב דא איהו ההוא חדוה דההוא דלטורא בגין דקב"ה יטיל עמיה גורל וזמין ליה וכו' וכמבואר שם חמיתון עבדי דשדי עדבין במאריה וכו' היינו שהוא שמח מזה שחושב שיש לו כח הויה ברצון העליון ית' ונראה לו שהוא מחויב המציאות והגם שבשורש הקדושה יש מקום לכל הכחות שבעולם כי שום כח לא ברא א"ע ח"ו רק הכל ברא הקב"ה לכבודו אמנם זה הגוון והלבוש שיש באלו הכחות בהתפיסה של זה העולם מוכרח להתבטל לגמרי כדאיתא בזוה"ק שיש כמה הדרגות שנשתלשלו משורש העליון ששם בהשורש המה בקדושה העצומה וכשנשתלשל ויורד בהסתעפות לבושי עוה"ז המה לגמרי ההיפך מהקדושה ואותו הלבוש הנמוך הנראה מצד תפיסת אדם כלו רע הגם כשיתברר וישוב לשורשו שוב יתכלל בהקדושה כי אין שום כח בזה העולם שלא יוכל לחזור ולהתכלל בהקדושה אבל הלבוש הנמוך הנראה בעולם הזה כלו רע מוכרח ליפול לחוץ ויכלה ויתבטל לגמרי וזהו כענין שמצינו בזוה"ק (שלח קסה:) כד אסתכל ב"נ לההוא רקיע מרחוק דמי תכלא קריב יתיר דמי סומקא וכו' קרוב יתיר דמי חוור דלית חוור בעלמא כגינו וכו' היינו שכל מה שנתרחק בסדר השתלשלות ויורד משורש הקדושה עד הסתעפות לבוש אחרון של עוה"ז אזי נראה שהוא רע לגמרי אבל באמת בשורש העליון הוא כדכתיב לא יגורך רע אין הרע גוררת אתו ית' כי שם נתכלל הכל בהקדושה ורק גוון הלבוש הנראה בעולם הזה רע יפול לחוץ ויתבטל לגמרי וזהו דאיתא בזוה"ק (שם) ולא ידע דנור דליק אטיל על רישיה ועל עמא דיליה כדאי' כי גחלים אתה חותה על ראשו וכו' היינו כי ענין הגורל שהיה ביום הכפורים אחר הנסירה של ר"ה כמבואר בהאר"י הק' ז"ל שרומז על גמר הבריאה בשלימות שאז הוא רצונו ית' לקבוע כל הטובות בהקדושה עד שגם כח הרע יהיה מסכים שיתפרד הטוב ממנו ויכנוס בקרב ישראל והרע הנשאר יתפרד מהטוב ויתבטל לגמרי ועל זה רומז הגורל שביוה"כ כי בפעולות הגורל מראים ישראל שיש להם חיבור בהשורש ית' גם למעלה מתפיסת דעתם אף בזה המקום עליון שאינו כלל בכח הבנת התפיסה מדעת האדם להשיגו ועל זה הכוונה הוא נמי כל מעשה המצות שע"י עשייתם בפועל יכולין לקנות אור יקר מה שאינו כלל בכח הדעת להשיג כי אם לא היה יותר בפעולת המצוה רק כפי הכוונה שיתכן בדעת האדם לכוון א"כ היה די הכוונה לבד אלא ודאי שנמצא בהפעולה גשמי של המצוה עומק יקר כ"כ הרבה יותר מהכוונה מה שאי אפשר כלל לשום נברא אף הנפש היותר גדול שישיג בכוונת דעת חכמתו זאת היקרות כי אם ע"י פעולה דווקא יכולין להשיג עומק יקר כזה שאינו כלל בכח הדעת להשיגו וזה היה נמי פעולת הגורל שביוה"כ שנתבררו ישראל על ידו שמכוונים תמיד לעומק רצונו ית' אף בלי כוונת דעתם כי נמשכים המה אחר עומק רצונו ית' גם במקום שאין תפיסת דעתם משגת כדכתיב ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי היינו שממשיך אותה השי"ת לחלקו אף במקום שאינם משיגים בדעתם וממילא נתברר כל הטוב ונפרד לגמרי מן הרע וקפץ לשכון בקרב ישראל והרע נשאר בפירוד לגמרי משולל טוב ומחמת זה יתבטל הרע לגמרי וזהו ולא ידע דנור דליק אטיל על רישיה ועל עמא דיליה וכו' כי מהארת פעולת הגורל לא יהיה נשאר עוד שום מקום בעולם כלל לכח הרע וזהו נמי שנאמר והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי וגו' לרמז בזה שכל כמה שיתכן עוד לקבל מהם איזה טובה להקדושה היו נותנים אחיזה גם לכח הרע שיעמוד עדיין חי עד אחר כל עבודות שכבר נתלקט מהם כל מה שאפשר ללקט מהם אזי היו שולחין אותו לעזאזל להורות שכבר נפרד הרע מן הטוב כן מנהיג תמיד השי"ת עם ישראל בהדרגה כענין הכתוב מעט מעט אגרשנו מפניך וגו' היינו שכל כמה שיכולין עדיין להכניס מהם להקדושה יש להם עדיין קיום הויה עד שישארו העכו"ם משולל לגמרי מטוב כי כל הטוב יכנוס בקרב ישראל אזי יגיע להעכו"ם כל ההתבטלות: