סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/ז
וזהו דאיתא בזוה"ק (צו כז.) חמש אשים היו נחתין על קרבנא וכו' ודא בינה ה' ה' מראות דילה וכו' ולקבל ה' מראות אלין תקיני ה' צלותי ביומא דכפורי ולקבל בת עינא אינון עשרת ימי התשובה י"ה לקבל אור דבת עינא ה' ענויין לקבל ה' בתראה וכו'. היינו כי כן העמיד רצונו ית' אשר אחר שיגמור השלימות מהבריאה עד שיהיה נראה לה שיש בה הויה בפני עצמה אזי יבררה א"ע בתפיסתה עד מקום שידה מגעת וכאשר נשלם בירור תפיסתה בתכלית השלימות אזי חזרה להיות נכלל בהשורש נוכח השי"ת פב"פ ותכלית הבירור עד הגמר מהתפיסה אחרונה של אדם הוא חמשה דרגין כמבואר בזוה"ק (תצא רפ.) וחמש נהורין אית לה דאתקריאו קרני החמה עד הוד היינו כי בינה מתפשטת עד הוד והוד הוא הגמר של תפיסת אדם וכל השפעת אורו ית' היורדים לתפיסת אדם הולכים דרך חמש מסכים כדכתיב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם הרי שהם חמש עם התפיסת אדם וכאשר האדם מברר א"ע בתוך תפיסתו בכל אלו החמש דרגין אזי חוזר ונכלל בהשורש פב"פ ולכן ביוה"כ שאז נגמר כל תכלית השלימות מהויית אדם וזה נקרא במדרש רבה יום גנוסיא של אדם צריך האדם לברר א"ע בחמש תפלות ובחמש העינוים כדי שיגיע חזרה בהשורש נוכח השי"ת פב"פ וממילא נתבררו מחמת זה כל הלבושים הנשארים אצלו שהמה רק רצונו ית' לזה אומרים בזה היום ה' הוא האלהים והאר"י הק' ז"ל הקשה מי נתלה במי הוי אומר הקטן נתלה בגדול והיו צריכין לומר האלהים הוא ה'. אמנם אחר שישראל מצמצמים א"ע כפי כחם באלו החמש עינויים עד שנכללים בשורש רצונו ית' נתברר מזה כל הלבושים שלהם שכל קיום הוייתם בזה העולם הוא רק רצון השי"ת כי מאחר שמצדם מסרו ישראל א"ע במסירת נפש לגמרי להשי"ת א"כ מהיכן נשאר עוד קיום הויה להלבושים שלהם אלא על כרחך שכל החיים הנשאר גבי ישראל הוא רק מזה הרצון ית' שחפץ דוקא בקיום הוייתם הרי שכל החיים מלבושי ישראל הוא עצמות רצונו הפשוט ית' שהם לבושים לאור רצונו ית' וזהו ה' הוא האלהים שהלבושים של ישראל המה התלבשות אורו ית' וכיון שהלבושים בעצמם המה כל רצונו ית' ממילא נקראו הלבושים נמי גדול ע"ד דאיתא במדרש מי גדול הגנב או הנגנב הוי אומר הנגנב גדול שרואה שגונבין ממנו ושותק וכ"כ נתעלו בזה היום הלבושים מישראל עד שיכולין לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם מה שאין רשאים לומר כן בשאר ימות השנה כי ענין בשכמל"ו הוא כאשר האדם מקבל עליו עומ"ש ואומר ה' אחד אזי אומר השי"ת שזה הלבוש המכיר לומר ה' אחד הוא בעצמו כבוד מלכותו ית' וזהו בשכמל"ו כי כבוד הוא לבוש כדאיתא בגמ' (שבת) ר' יוחנן קרי למאני' מכבדותא וכדכתיב ותחת כבודו יקד וגו' היינו שהשי"ת אומר בשכמל"ו שרצונו ית' הוא בקיום אותן הלבושים המכירין לומר ה' אחד ולכן איתא בגמ' (פסחים נו) בשעה שאמרו בני יעקב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמר יעקב אבינו בשכמל"ו ומסיק שם בגמ' היכי נעביד נימריה לא כתבו משה באורייתא לא נימריה אמרו יעקב ותקנו לומר בחשאי וזהו כדאיתא בתזוה"ק יעקב מלבר משה מלגאו, היינו כי יעקב אבינו היה צריך להעמיק בהלבושים עד שהכיר בהם אור רצונו ית' וממילא נשאר נמי מצדו איזה לבוש מלבר ומשה מלגאו היינו שלא היה צריך להעמיק כלל כי הכיר בהם אפילו על הגוון נמי אור רצונו ית' וממילא לא היה נשאר מצדו שום לבוש מלבר רק הכל מלגאו וכיון שחלקו של מ"ר הוא תורה שבכתב שזה האור בוקע כל המסכים וההסתרות עד שרואים מפורש כדכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך לכן לא כתב משה באורייתא זאת התקיפות מבשכמל"ו כי אם היה כותב זאת התקיפות מפורש באורייתא לא היה עוד שום מקום לעבודה מחמת גודל התקיפות שהיה זורח מזה ובאמת עיקר רצונו ית' בזה העולם הוא לבלתי יגיעו ישראל לזאת התקיפות מהשורש רק ע"י עבודה וצמצומים לזה לא כתבו משה באורייתא ושלא לאמרו כלל ג"כ אי אפשר כי אמרו יעקב היינו כי מקדושת יעקב אבינו נתעורר תמיד בעומק לבבם של ישראל בטוחות בקביעות מדוע לא יהיה באמת קיום ללבושי ישראל כיון שהם באמת רצונו ית' ע"כ תקנו לאמרו בחשאי היינו שרק בעומק הלב רשאי שפיר שיהיה זאת התקיפות אבל בהתגלות צריך שיהיה לכי ומעטו א"ע היינו כדאיתא בזוה"ק (ויקהל) לית גבהי באורייתא בעלמא דין כי כל זמן שיש עדיין רע בעולם והכנף מכסה את הפנים אין שום לבוש מבורר כי מאן חשוב מאן ספון מאן רקיע וצריכין לכל הצמצומים כי אפילו העבודה בעצמה אין יכול להיות זכה ומבוררת בזה העולם כל זמן שהכנף מכסה את הפנים לכן אין רשאים לומר בשכמל"ו בקול רם אבל לעתיד כאשר לא יהיה עוד הכנף מכסה את הפנים אז יהיה כמו שנאמר הנה אני בורא חדשה נקבה תסובב גבר וכדכתיב אשת חיל עטרת בעלה אז יהיה התקיפות בהתגלות מפורש ויהיו יכולין לומר בשכמל"ו בקול רם לעיני כל ולכן ביום כפור שמנהיר בו הארה מעתיד כי בו נתבטלו נמי כל הלבושים המכסים את הפנים כדאיתא בגמ' (יומא כ.) השטן בגמטריא שס"ד האי שס"ד יומי אית ליה רשותא לאסטנא וביומא דכפורי לית ליה רשותא לאסטנא היינו שביום הזה אין שום לבוש המסתיר את הפנים כי זה היום אינו נחשב בחשבון הימים של השנה וכדאיתא במדרש (בראשית רבה פ"ג) יום אחד זה יום הכפורים היינו כי אחד מורה על חד ולא בחושבן וזה היום נקרא נמי אחד להורות שאינו מחשבון הימים והלבושים של ימות השנה כי מאחר שישראל עוזבים מאתם כל הלבושים ומצמצמים א"ע בחמשה עינויים לכן נתבטלו נמי מהם כל הלבושים המסתירים ולזה יכולין שפיר לומר בזה היום בשכמל"ו בקול רם: