סביב הארץ בשמונים יום/פרק כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



הפעם היה נראה, כי ה"טשינה" בצאתה גזלה ממר פוג את תקותו האחרנה. כל הספינות האחרות ההולכות ושבות בין אמריקה וארפה לא יכלו עוד להביא את הג'נתלמן ללונדון למועד הקצוב. פספרטו היה כמו מת לבו בקרבו; אחר אחרו את צאת הספינה רק לחמשה וארבעים דק, וכל זה רק בגללו! ויקלל את נפשו קללות נמרצות. אך מר פוג לא דבר לו דבר, ולא הוכיח אותו, ובעלותו היבשה אמר רק:

– נראה מחר. הבה נלכה!

ויבאו לבית ארחים, וילינו הלילה, ושנת מר פוג ערבה לו, אך שנת מרת אאודה ופספרטו ופיקס נדדה.

ויהי בבקר, ביום י"ב דיסימברו, ויצו מר פוג למשרתו לאמר למרת אאודה להיות נכונה לדרך בכל עת, והוא הלך לבדו למקום מעמד האניות. וממבוא האניות הגדול והנפלא הזה תצאינה בכל יום אניות למאות לכל קצוי ארץ. אך כלן היו אניות מפרש, ולא צלחו למאומה למר פוג. כמעט התיאש גם מר פוג, והנה ראה מרחוק אנית קטור של מסחר עומדת, וענן העשן יוצא מהשפופרת, אות כי האניה נכונה להפליג.

וימהר וירד פיליאס פוג בצנה, ויבוא עד הספינה. מתחת כלה ברזל, אך מלמעלה כלה עץ, ושמה הינרייתה. ויעל מר פוג וישאל לרב החובלים, ויבוא רב החובלים תומ"י. והאיש כבן חמשים שנה, ומראהו כזאב, ופניו יעידו כי הסכינו להים, ונראה היה כי איננו רך כקנה. עיניו גדולות, גון פניו כעין הנחשת ושערותיו אדומות, צוארו עב וטוב.

וישאל מר פוג: רב החובלים?

– אנכי.

– אני פיליאס פוג מלונדון.

– ואני אדריו שפידו, מקרדיף.

– כבודו יפליג?...

– בעוד שעה.

– ולאנה?...

– לבורדו.

– והסחורה?

– חצץ בבטן. סחורה אין.

– ויש לו נוסעים?

– לא, לא, לעולם לא אקח נוסעים. סחורה כבדה ומתפלספת.

– ספינתו הולכת היטב?

– כאחת עשר שתים עשר קשר[1] בדק אחד. הינרייתה מפורסמת היא.

– היחפץ להוליכני לליורפול, אותי ושלשה אנשים?

– לליורפול? ומדוע לא לארץ סין?

– אמרתי לליורפול.

– לא.

– לא?

– לא. עלי ללכת בורדו. ושמה אלך.

– בשום מחיר שבעולם?

– בשום מחיר!

ורב החובלים דבר בקול שאינו מניח לענות עליו עוד.

אך מר פוג שב ויאמר: ובעלי האניה, איה הם?

ויען רב החובלים: אני בעל האניה, אני ולא אחר.

– אנכי אטענה בסחורה.

– לא.

– קנה אקננה ממנו.

– לא.

ולא העיף מר פוג גם בעפעף. מעמדו היה רע מאד. עד כה גבר הג'נתלמן בכח השטרות שלו על כל המניעות, ופה כנראה סר ממנו הכח הזה. פתאם נראה מעט על פני הג'נתלמן כי בא לו רעיון, ויאמר לרב החובלים:

– אם כן, היחפץ להולכני בורדו?

– לא, ואפילו אם יתן לי מאתים דולר!

– אתן לו אלפים דולר.

– לאיש?

– לאיש.

– ואתם ארבעה?

– ארבעה.

ויחל רב החובלים לחכך את פניו כמו חפץ לקרע את עורו, למען הרויח שמנת אלפים דולר, ובלי שנות את דרכו, היה שוה לגבור על שנאתו לכל מיני נוסעים. וגם, נוסעים במחיר כזה, לא נוסעים הם, כי אם סחורה יקרה.

ויאמר רב החובלים בנחת: הפלג אפליג מפה בתשע שעות.

ויאמר מר פוג גם הוא בנחת: בתשע שעות נהיה על האניה.

וירד מר פוג מהינרייתה וישב לבית הארחים, ויקח אתו את מרת אאודה ואת פספרטו וגם את פיקס הזמין בחן ונעם ללכת אתו באניה חנם, וכל זה נעשה בסדר ומנוחה אשר לא עזבה את הג'נתלמן לעולם.

ויבאו ארבעתם על הספינה למועד הקצוב. וכאשר נודע לפספרטו בכמה תעלה לאדוניו הנסיעה האחרנה הזאת, התפרצה מפיו קריאת "אח"! חזקה אשר אין להגיד כל כונתה באלפי מלים.

והשוטר פיקס, הוא דבר אל לבו כי בנק אנגלי לא יצא שלם מהענין הזה. ובאמת, גם אם האדון פוג לא ישליך עוד צרורות שטרות הימה, הנה בבואו יחסר מהשק אשר לקח אתו שבעת אלפים לי"ש!

שעה אחת אחרי הדברים האלה יצאה אניית הקטור ממבוא הודזון, ותבא לתוך הים, ותלך הלך ורוץ מזרחה.

למחרת היום הזה, יום י"ג דיסימברו, עלה איש אחד על הגשר הקטן למעלה, לישר האניה. והלא יאמר הקורא: אין זה כי אם הקפיטן שפידי! כלל וכלל! זה היה מר פיליאס פוג בכבודו.

וקפיטן שפידי, אנא הוא בא? הדבר פשוט: הוא היה סגור וכלוא בחדרו, ויצרח ויתגעש, ויתקצף קצף נורא.

ונוכל לסלח הכעס הזה לקפיטן שפידי. כי אמנם מר פוג התנהג אתו לא לפי כבודו. מר פוג היה צריך ללכת לליורפול, וקפיטן שפידי לא אבה. ויסכים מר פוג למראה עין ללכת בורדו, אך מרגע בואו על האניה התחיל לשחד את כל המלחים בשטרותיו, עד כי כלם היו נתונים לו. ועתה יבין הקורא, איך היה מר פוג לרב החובל תחת שפידי, ואיך סיגר שפידי על מסגר, ומדוע תלך האניה בדרך ההולכת לליורפול תחת אשר היה עליה ללכת לבורדו. אפס, נראה היה ברור, כי מר פוג בעצמו היה איש יודע להנהיג אניה בלב ים.

ועתה, איך יגמר כל הענין? זה ידע הקורא מהרה. על כל פנים, מרת אאודה היתה במבוכה ודאגה אף כי לא דברה דבר. פיקס, הוא הכה בתמהון. פספרטו, הוא מצא את המעשה "הפלא ופלא".

במשך הימים האלה הלכה הינרייתה בלי כל מכשול ובמהירות חזקה. פספרטו היה מלא שמחה. האחרנה בתחבולות אדוניו, הלהיבתו. מעולם לא ראו אנשי האניה נער עלז ושמח וחרוץ כמוהו. עשה עשה להם אלפי מעשי חבה, נתן להם כל מיני משקה למשתה, היה משמח את כלם, וכלם עבדו בכל כחם, למען השלים רצון מר פוג. מעת לעת היה הנער החשוב סובב סביב לפיקס, והיה מתבונן בו כאיש האומר "אם כן, מה תאמר עתה"? אך לא היה מדבר לו דבר.

וצריך להודות, כי פיקס נבוך מאד ולא הבין דבר. מעט מעט התחיל לחשב, כי הג'נתלמן הזה, אשר גנב חמשה וחמשים אלף לי"ש, גזל עתה את האניה, והיא לא תלך כלל לליורפול, כי אם לאחד המקומות באיי הים, ששם יוכל להמלט מידי המשפט, ויהיה לשודד הים.

ביום ט"ז דיסימברו היה יום החמשה ושבעים למעת צאת מר פוג מלונדון, וכבר עברה הינרייתה חצי הדרך. ופתאם, העושה במכונה נגש אל מר פוג וילחש לו דברים אחדים באזניו. וירגיש פספרטו כי מקרה רע קרה פה, ויבהל, ויטה אזנו, וישמע את אדוניו שואל: הדבר אשר אמר כבודו ברור הוא?

ויענהו העושה במכונה: ברור אדוני. אל ישכח אדוני כי מעת הפלגנו מניו יורק אנחנו מסיקים את כל התנורים, ולו גם לא הרבינו כל כך להסיק לא היה לנו די עד ליורפול.

ויען מר פוג: טוב, אראה עצה.

ופספרטו הבין: עוד מעט הפחמים יכלו! ויקרא בלבו: אם גם לזה ימצא אדוני עצה, אמנם הוא אדם נפלא! ובפגשו את פיקס לא יכול להתאפק ויספר את מעמד הענין.

וילחץ השוטר את שניו ויענה: אם כן, חשב תחשב באמת כי נלך לליורפול?

– בודאי!

– שוטה! והשוטר משך בכתפיו וילך לו.

אך מר פוג לא התפעל. ובערב יום ההוא קרא לעושה במכונה ויאמר לו: הגדילה האש, עדי כלות הפחמים.

ורגעים אחדים אחרי כן התחיל שפופרת ההינרייתה להקיא מקרבה עתרת ענני עשן והאניה הוסיפה לרוץ ארח.

ביום י"ח הודיע העושה במכונה כי הפחמים יכלו במשך היום הזה.

– אל תתנו להאש כי תקטן. להפך: הוסיפו פחמים הרבה!

ובצהרים, אחרי חשבו מקום המצאם עתה, קרא פיליאס פוג את פספרטו ויצוהו להביא לפניו את קאפיטאן שפידי. ויהי הדבר לפספרטו כמו צוו לו לפתח נמר ממסגרותיו.

ואמנם, רגעים אחדים אחרי כן, כמו כדור נפל על מקום מעמד מר פוג, בקול רעם ורעש, צעקות וחרופים. קפיטאן שפידי בא, קצפו היה נורא, ולא יכול לשאף רוח, ויקרא בקול נורא: איה אנו? ויאמר מר פוג: שלש מאות פרסה מליורפול.

ויקרא שפידי: שודד הים!

– אמרתי להביא את כבודו...

– גזלן, שודד...

– ...את אדוני למען ימכור לי את אניתו.

– לא! בשום אופן, לא, לא!

– יען אני אהיה מכרח לשרוף אותה.

– לשרוף את אניתי!

– כן, לפחות חלקיה העליונים, כי אין לנו עוד פחמים.

והקפיטן לא יכול כמעט להוציא הגה מפיו, אך התאמץ ויקרא:

– לשרוף אניתי! אניה השוה חמשים אלף דולר.

– הנה ששים אלף!

הדבור הזה פעל פעולה נפלאה על אנדריו שפידי. מראה ששים אלף דולר פעל מעט על לב אמריקני. ברגע אחד שכח הקפיטאן את קצפו, את בית כלאו, כל תביעותיו ממר פוג. אניתו היתה בת עשרים שנה. ובמחירה ששים אלף דולר! הכדור לא יכול עוד להתפוצץ. ויאמר בקול רך:

– ותבת הברזל הלה תשאר לי.

– תבת הברזל והמכונה. הנגמר?

– נגמר.

ואנדריו שפידי לקח את צרור השטרות וימנם, ויורידם לכיסו.

ובמשך המעשה הזה עמד פספרטו ופניו חורו כמת. ופיקס, כמעט פרח לבו. כמעט עשרים אלף לירה הוציא, ועוד זה האיש פוג נותן לו את כל הברזל לו המכונה, והוא כמעט כל מחיר האניה!

ומר פוג אמר לשפידי: אל יפלא בעיני כבודו כל זה. ידע, כי אפסיד עשרים אלף לירה אם לא אהיה בלונדון ביום כ"א דיצימברו, בשמנה שעות. ואנכי אחרתי את צאת הקטור בניו יורק, וכבודו מאן להוליך אותי לליורפול...

– וטוב עשיתי, חי השטן! הנה הרוחתי ארבעים אלף דולר. ויוסיף בנחת: היודע אדוני הקפיטאן...

– פוג.

– הקפיטאן פוג, היודע כבודו כי יש בו מטבע היאנקה (אמריקני)?

ואחרי הגידו למר פוג את אשר חשב להגדולה בתהלות, פנה ללכת ממנו, ומר פוג אמר לו:

– עתה האניה לי?

– ודאי מהצהר ועד התרן, כל אשר בו עץ.

– טוב. יצוה להסיר את כל העץ מבפנים האניה, והסיקו בהשברים.

הקורא יוכל לציר לו כמה היתה המכונה צריכה לאכול עץ יבש למען שמר החם הנצרך. במשך היום נאכל עץ החדרים, המדרגות, הכל.

למחרת, י"ט, שרפו את התרנים, והמלחים עבדו בכל כחם. ביום כ' יתר חלקי האניה, ותשאר התבה ערומה כיום הולדה. אך ביום ההוא נראה חוף אירלנד.

ובכל זאת, בעשר שעות בערב היתה האניה רק נגד קינגסטון, ולמר פוג לא נשאר בלתי ארבע ועשרים שעה! והזמן הזה היה צריך להנרייתה להגיע עד ליורפול, אפילו אם תלך בכל מהירותה, ועוד מעט ולא יהיה קטור במכונה!

וענין מר פוג נגע עתה ללב שפידי, ויאמר לו: צר לי מאד, באמת. הכל יתנגד לכבודו. אנחנו עתה רק אצל קינסטון.

ויאמר מר פוג:

– אח! זאת העיר אשר נראה היא קינסטון?

– כן.

– הנוכל לבוא להנמל?

– לא לפני שלש שעות. בעלות הים.

– נמתינה.

ועל פני מר פוג לא נראה אפילו אות קל שבקלים כי פתאם בא לו רעיון לגבור עוד פעם על מניעות דרכו!

ובאמת, במבוא הים הזה תעזבנה האניות הבאות מאמריקה את שקי המכתבים ומשם יוליכום קטורי מסלת הברזל היוצאים בכל רגע לדובלין ומשם ילכו באניות קטור מהירות מאד לליורפול, ויקדימו לבוא שתים עשרה שעה לפני אניות הקטור היתר מהירות הבאות מאמריקה.

ויחליט מר פוג ללכת גם הוא בדרך המכתבים.

ותבוא הינרייתה לנמל קינסטון, וירדו הנוסעים מיד ויעלו היבשה. ותשוקה עזה תקפה את פיקס לתפש עתה את מר פוג. ובכ"ז גבר על תשוקתו ולא עשה זה. מדוע? לא ידוע. על כל פנים, עזב לא עזב את פוג, ויחד עלו בקטור ויבאו דובלין, וישבו שם באניות הקלות, וביום כ"א בצהרים, עלה פיליאס פוג על חוף ליורפול, ורק מרחק שש שעות היה עוד ללונדון.

אפס, ברגע זו נגש פיקס למר פוג ויאמר לו:

– אדוני הוא מר פוג?

– כן.

– בשם המלכה, הנהו תפוש.

ויכלאו את פיליאס פוג בבית המכס, ומשם היה צריך לשלחו לבית האסורים בלונדון. ברגע אשר תפשו את מר פוג חפץ פספרטו להתנפל על פיקס, אך השוטרים עצרו בעדו. מרת אאודה נבהלה מאד ולא הבינה דבר. ויבאר לה פספרטו את הענין: מר פוג, האיש הזה אשר שם נפשו בכפו להצילה ממות, נתפש כגנב! ולא חפצה מרת אאודה להאמין בזה, ודמעות ירדו מעיניה בלי הפוגות.

ופספרטו התחיל לחיב את נפשו על אשר לא הגיד לאדוניו כי פיקס שוטר ורודף אותו, ויקלל את נפשו, ויחפץ לשים מחנק לעצמו, כי הוא גרם חרבן אדוניו. ויבך גם הוא, וישאר את מרת אאודה לפני בית המכס בחוץ, אף כי העת היתה עת קר ורוח.

מר פוג נחרב הפעם לגמרי. לולא נתפש כי אז יכול עוד לבוא במועדו ללונדון, כי היה לו עוד כתשע שעות עד השעה הקצובה לעמד לפני חברי הריפורם קלוב, והוא יכול לעבור את המרחק בין ליורפול ולונדון רק בשש שעות. אבל הוא תפוש! ומי יוכל להבין רגשות האיש הזה בישבו על הספסל, בלי תנועה, בלי כעס, בלי התפעלות. הקוה עוד? החשב להמלט? מי יודע. על כל פנים, במנוחת לב על פניו שם את שעונו על אחד השלחנים, ויביט לתנועת המחטים... ואחר הוציא רשימת מסעו, וירשם: כ"א דיסימברו, שבת, ליורפול, יום השמנים, י"א שעות וארבעה דקים בבקר.

ופעמון השעון בבית המכס פעם שעה אחת. ותעבר עוד שעה. לוא עלה עתה, ברגע הזה, בעגלת מסלת ברזל, כי אז עוד יכול לבוא ללונדון לבית הריפורם קלוב במועד הקצוב. ופני מר פוג התקמט קמטים קלים...

בשתי שעות ושלש ושלשים דק נשמע קול שאון מחוץ, קול דלתות נפתחות. קול פספרטו, קול פיקס.

עיני פיליאס פוג נוצצו לרגע אחד.

ותפתח הדלת, וירא מר פוג את מרת אאודה, פספרטו ופיקס כלם חשים אליו.

לפיקס לא היה עוד כח לנשם, שערותיו פרועות... ולא יכול לדבר. ויגמגם:

– אדוני... מחילה... דמיון כוזב... הגנב תפוש זה שלשה ימים... וכבודו... חפשי!

ופיליאס פוג יצא לחפשי. ויגש להשוטר, ויבט בפניו, והפעם האחת בימי חייו עשה תנועה מהירה, וירים שתי ידיו, וישיבם לאחור, ובדיוק הורידם בכח על ראש השוטר.

ויפול פיקס ויתגלגל לארץ, ולא דבר דבר.

ופספרטו קרא בקול ששון: קולפה טובה בלעת, קולפה טובה בלעת!

מר פוג ומרת אאודה ופספרטו יצאו כרגע מבית המכס, ויעל בעגלה ויבאו למסלת הברזל, והקטור כבר יצא. ויצו מר פוג להכין לו קטור מיוחד. ובשלש שעות יצא הקטור מהתחנה, ומר פוג יעד למנהיג הקטור פרס טוב, וימהר הקטור דרכו, ובבוא מר פוג בתחנת לונדון נשמע קול פעמון השעון אשר פעם תשע שעות פחות עשרה דקים.

פיליאס פוג, אחרי השלימו סביבו סביב הארץ בשמנים יום, אֵחר לחמשה דקים!...

מר פוג הפסיד.

  1. ^ מדת המרחק בים, וארכה ט"ו מתר.