סבא אליהו/חלק ג/פרק יב
וגם זה מן הכלל, הגסות הרוח של המלבושים, ובמטותא מנייכו, תרחיקו נדוד ממנו ותשגיחו שלא יהיה א' מבני הבית יוצא מן המוסר וההנהגה טובה, ותהיו נאים בלבושיכם, ולבושיכם נאה לכם, וצדק לבשו, וילבש אתכם בצניעות וענוה, לא בגדי רקמה זהב וכסף, כי החן אינו תלוי בזה רק בשפלות וענוה, כמ"ש ולענוים יתן חן, וכבר אמרו הקדמונים שהבגדים בוגדים, עיין ר"מ פ' כי תצא דף רע"ו ע"א, בגדים מלשון בוגדים בגדו, ואמר בג"ד בא"ת ב"ש שק"ר. וכן אמרו בסנהדרין פ"ק, אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו. וכן בב"ר סוף פ' ס"ה, בפ' וירח את ריח בגדיו. כי היצה"ר אוחזו בכנף מעילו, ויאמר לאשר על המלתחה הוצא לבוש לכל נביאי הבעל, כמו שעשה ליוסף, דכתיב ותתפשהו בבגדו. ככתוב בזוהר פ' וישב ובשל"ה. ואלו מזכירין אותם לשבח במתא שמייהו שם הטוב, ומאן דאכיל קיקלי אקיקלי מתא שכיב וניים בהשקט ובבטחה, ולא יגור מפני איש רפה או חזק, אפי' יהי' כבר אלישיב דגיטין דף י"ד (שפירש"י אדם חזק ואינו ממתין ליפרע), שיאחז בבגדו לאמר פר"ע ל"ו ישלח, ולא יבא לידי מדה זו, דליקרו ליה כההוא דמס' סנהדרין דף כ"ט, דהוו קרו ליה, קב רשו וחבל לא איתיה ביה.
ואלו לגנאי האוכלים למעדנים והלובשים מכלול עדי עם עדנים בלא מד"ה תותבייהו. ונ"ל כי עלימו תטוף מלתו של מרע"ה, וישמן ישרון ויבעט וגו'. שמנת עבית, על אכילתם למעדנים, כסית לשון כיסוי, כמ"ש רש"י שם על המלבוש שמתכסים יותר מן הראוי, ומתוך כך ויטוש אלוק עושהו וגו'. וסופם של אלו ללבוש בושת וכלימה, ויתיצבו כמו לבוש בחוסר כל, כדאמרי' בפ' ע"פ, דאכיל אליתא טשי בעליתא. ובא חדר בחדר להחבא, והאוכלים למעדנים נשמו בחוצות מהנושים מהם, והאמנים עלי תולע ולובשים שני, לא שכבי אקיקלי מתא. שפירש"י ז"ל, על אשפות העיר, מקום ששאר בני אדם יושבין הוא יושב ואין תובעין אותו כלום עכ"ל. פירוש לפירושו, שיושבים ברשות הרבים שיש שם אשפות ולא באשפות עצמן, וכן פירשו מהרש"א בפ"ג דהוריות, מקום פרהסיא עי"ש סי' י"א. וכן בגיטין דף ס"ט ע"א, וניכלינהו אקיקלי דמתא, אבל אלו חיבקו חיבוק ודיבוק באשפתות עצמן, חיבו"ק לחמור, ובפ"ג דהוריות דף י"ב, אקיקלי דמתא מחסייא תיבו ולא תיבו וכו', טב גילדנא סרייא דמתא מחסייא מכותחא דפומבדיתא דרמי כיפי. פירש הרמ"ה ז"ל דרמי כיפי, שהאוכלו סופו לסתור אבני טירותיו ובניינו לפי שהוא ביוקר והאוכלו ינקש נושה לכל אשר לו, ובזה מדוקדק האוכלים למעדנים נשמו בחוצות, שבאוכלם מעדנים רמן כיפי וסותרים בניינם ונשמו בחוצות.
ונוסף גם הוא על שונאיהם של אלו, קנאת אה"ע שמטילים וממשיכים עליהם, כי תחת יופי על אלו צווח הכתוב ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו בך עוגבים נפשך יבקשו. אמר לשוא תתיפי מאסו בך עוגבים נפשך יבקשו כי נגע וקלון ימצא חלופי שופרא כיבא ורעה אחר רעה, כי נפשך יבקשו משנאה שמגרה עליו. כמו שהזהיר יעקב אבינו לבניו למה תתראו, לא תראו עצמכם שבעים בפני עשו וישמעאל. ובגמ' דכתובות דף ס"ב אמרו, מר"ש בר שילת דלא חליף פריסתקא דמלכא אבביה. פרש"י שאין עין המלך עליו, שאינו עשיר בעיניהם ע"כ. ובפ"ק דיומא דף י"ח אמר רבינא היינו דאמרי אינשי, אי בר אחתיך דיילה ניהו חזי בשוקא קמיה לא תחליף, ואלה שמתקשטים עצמם בכל מיני קישוטים כדי למצוא חן בעיני הרואים, בנפשם הם עושים, ומגיע אליהם כאיזבל שקשטה עצמה בפני יהוא כדי שתמצא חן בעיניו כמ"ש רד"ק, ותשם בפוך עיניה ותיטב את ראשה, היא קשטה את עצמה, והמקום גילה עליה וירמסנה. וכלי זייניה אשר עם האשה לא הועילו לה. וכבר ידוע לבעלי חן שהקליפה בקישוטיה מפתה לאדם ככתוב בליקוטי תלמידי האריז"ל כ"י, בשלי דף קע"ג. וכמה הזהיר על זה הזהר הקדוש בפ' וישב, ועיין ר"ח שער הענוה ריש פ"ז. ואויבינו פלילים מהנזק המגיע לנו מהבגדים, ובא משבט יהודה בתחילת הספר, וגם בגלות מצרים יעויין בס' גבעת שאול דרוש שמות. ואל תשיבוני מההוא עתירא דפ' כיצד משתתפין דאתא לקמיה דרבי וא"ל ר"י בר' יוסי אביו של זה יש לו אלף ספינות בים, וכנגדן אלף עיירות ביבשה. וא"ל כשאתה מגיע אצל אביו אמור לו אל תשגרהו לפני בכלים הללו. פירש"י בבגדים הללו, שבנו אינו נראה בהם עשיר ע"כ. שאם תדקדקו בדבריו תראו שלא אמר תשגרהו בכלים כלי פז כלים נאים ומכובדים, אלא בלשון שלילה, אל תשגרהו בכלים הללו שהיו בזוים ופחותים כמו שפירש"י. שאינו נראה בהם עשיר. ועוד שדוקא לפניו צוה שלא ישגרהו, אם משום כבוד נשיאותו ע"ד ויגלח ויחלף שמלותיו. ואם לנהוג בו כבוד, הואיל דמכבד עשירי הוה משום כבוד המקום ב"ה, ובשביל חסד ואמת שעושים, שראוי לכבדם כמו שפירשו הגאונים, ועשיר גדול הוה, ותמן מתבקעי סימנין מילתא אלבישייהו היכיר"א, בלא מתבא תותביה. ואי לאו דמסתפינא מפרש"י הייתי מפרש להפך, שפלוני זה אתא לקמיה דרבי בבגדים מצויינים בגדי מלכות, וא"ל ר"י ברי' יוסי, שאל יתמה עליו כי אביו עשיר מושפע הוא הוא, וא"ל רבי שיאמר לאביו ששוב אל ישגרהו לפניו בכלים הללו כ"כ חשובים ויקרים, כי אם ישגרהו בענוה, כמו שאחז"ל במדרש ביהושפט שכתוב בו, וירדו אליו מלך ישראל ויהושפט ומלך אדום, שלא הזכיר ביהושפט מלך לפי שירד לפני אלישע בענוה ולא ירד בבגדי מלכות, ואף כאן הייתי אומר שא"ל שידריכהו בדרך ענוים ולא ישגרהו לפניו בכלים הללו, שהרי רבי בתחילה הכיר בו שהי' עשיר עד שהכריז פנו מקום לבן מאתים מנה, ואיך יאמר אח"כ אל תשגרהו בכלים הללו, שאינו נראה בם עשיר. ולרש"י י"ל שבתחילה הכירו לעשיר, אבל לעשיר מופלג, אלמלא שספר לו ריב"י, וכששמע כן אז א"ל כשאתה מגיע אצל אביו וכו'. ומ"מ קשה קצת שרש"י פירש שאינו נראה בהם עשיר, דמשמע שאינו נראה עשיר כלל וכלל, והל"ל שאינו נראה עשיר עשיר מופלג כ"כ. ועוד ק"ק מה לי עשיר גדול מה לי עשיר קטן, מה לי שיהי' כעשיר שאמר ר' טרפון בפ' ב"מ, שיש לו ק' שדות ק' כרמים ק' עבדים שעובדים אותו, הא אמרי' בפ' האיש מקדש דף מ"ט, ע"מ שאני עשיר אין אומרים כר"א בן חרסום וכראב"ע, אלא כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עשרו, ואפי' עשיר דעלמא רבי מכבדו, ועוד דילמא משום ענוה, ומה לו לרבי להרחיקו ממדה זו הנזכרת, ואין לטעון ולומר דר' לשיטתיה אזיל, דאמרו בירושלמי דכלאים פרק אינו אסור. שצוה אל תרבו עלי תכריכין. ומלתא אמרין בסדין אחד נקבר, והובא בתוס' פ' דייני גזירות דף קי"א ע"ב, ופירשוהו דמשמע דס"ל שלא יעמדו בתכריכין אלא בלבושיהן מחיים עי"ש. דלפי זה הי' נראה לומר שיותר טוב לאדם ללבוש בחייו מלבושים נאים ומהודרים לעמוד בהם מהודר ומקושט לעתיד לבא, והיינו דר' דהוה קפיד בההוא עתירא שלא ישגרהו בכלים ההם, דליתא ומפשט לשונו לא נחית כלל לזה, וכי תאמרו סוף סוף לדידי' עדיף טפי ללבוש מחיים כלים נאים שלא להיות מכורבל בבגדי בו"ז בזמן התחיה, מדעתי דלא במלבושי' גופניי' קאמר אלא ברוחניים כעין חשמל, וכמ"ש עפ"י הסוד בכוונת ברכת המברך את עמו בשלום. בשלום אותיות מלבו"ש. וע"ד בכל עת יהיו בגדיך לבנים, שעושה בחייו מלבושי' בג"ע תחתון בקיום המצות, והעליון בלימוד התורה (ועיין בזוהר ויחי דף רכ"ד, ובס' דברי שלמה להמקובל הר"ר שלמה ארדי"טי ז"ל בדף י"ד בפ' יחלקו בגדי להם וגו'). וע"ע בזוהר פ' נח דף ס"ו ובפ' שלח, והמעמיק בהם מתיישב מה שתמה הבונה על רש"י בנדה דף כ', על צוואת ר' ינאי עי"ש. ודוק. והנה בעל יפה מראה שם כתב, שדעת ר' שה' יזמין להם אז מלבושים לשעתן, משמע דאשתמיטתי' דיבור התוס' הנז' שדעת רבי שיעמדו בלבושיהן מחיים, ומ"מ אם בלבושים גופניים איירינן לא נוכל מלט מוצ"א דבר, ומציאותו כי אם דמיירי בבגדי שבת וי"ט החשובים שבהם לדעת רבי יעמדו הצדיקי' לעתיד לבא ולא זולת וק"ל. ועיין מ"ש הרשב"א הובא בע"י פ"ק דברכות סי' נח' מדתניא א"ל ן' זומא לחכמים, וכי מזכירין וכו'. בלבושים של צדיקים בזמן התחיה.
וגם הלום ראיתי מ"ש בספר סוד הסודות מארס"טו, והוא ספר נעתק מיוני לערבי, ומערבי ללה"ק (עיין שפתי ישנים ערך ארסטו"טוליס) מהרב המפורסם יהודה בר' שלמה הספרדי ז"ל שהעתיק ג"כ ס' המורה כפי מ"ה ס' קורא הדורות בדף י"ב סוף ע"א. (וארס"טו כתב חסד לאברהם במעין חמישי עין משפט נהר כ"ה דף נ"ט ע"ב, שהי' ניצוץ מאבטליון, שבשביל שלימד לתלמידים שנעשו צדוקים ולבסוף חזר בתשובה, ואח"כ נתקן באנטיגנוס שלמד עם רבי), וראיתי בשער ההנהגה המשובחת שכתב וז"ל, ויאות לך אלכסנדר, כשתקום משנתיך שתהלך מעט ותשטח איבריך השתטחות ישר, ותעשה החפיפה במסרק לפי שההשתטחות יחזק והחפיפה יוציא הקיטורים מן הראש העולים אליו בעת התנומה מהאצטומכא וכו'. ואח"כ תלבש בגדים נקיים ותעדה כלים נאים לפי שישמח בו הרגש הראות ויחזק בו הכח המאיר בפשטו, ואח"כ תנקה שיניך בקליפות אלנות מרים וכו' יע"ש. הרי שהזהירו על בגדים נאים ולא בבחינת היותו מלך, על דרך שכתב הירושלמי פ"ב דסנהדרין, ר"י אזל גבי ר' יודא נשיאה, נפק בחלוק דכיתנא, א"ל חזור ולבוש חלוקך דעמרא, משום מלך ביופיו וגו'. וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ב דה' מלכים סי' ה', המלך מסתפר בכל יום ומתקן עצמו ומתנאה במלבושי' נאים ומפוארים, שנא' מלך ביופיו וגו'. כי בדברים נאותים לכל אדם דיבר, ובבגדים יהיב טעמא שישמח בו הרגש הראות ויחזק וכו' כנ"ל, וכשלימדו על עסקי המלחמה ועל שאר עניינים השייכים למלך. ביחוד ברור מִלֵל, כמו שאמר שאין ראוי למלך להודיע כל המאורעי' הבאים עליו אל הרופאים וכיוצא, וכן מה שלימדו בחפיפות הראש במסרק בכל בקר שייך בכל אדם, וכך אני נוהג ת"ל בכל יום קודם לכתי לבה"כ. (זולת בשבתות ויו"ט דאסור מדינא). שיש בו תועלת גדול לא בלבד לערבוביתא דרישא כדאמרי' בפ' אלו נדרים, הזהרו בערבוביתא, ואמר שמואל ערבוביתא דרישא מתיא לידי עוירא. ופירש"י כשאינו מסריק ראשו תמיד ע"כ. ופי' תמיד ר"ל בכל יום, כמו שנים ליום עולה תמיד. כי גם בזה יש כמה תועליות אחרות אמורות כנ"ל. וכמוני תזהרו גם אתם ולא תחדלו, ואין צריך לומר בערבי שבתות וי"ט שחובה היא כמו שהוכיח המרדכי בפ' ב"מ בעובדא דשנים שהמרו זה את זה להקניט את הלל, ואותו היום ע"ש היה, והלל חופף את ראשו, ומעובדא דישבי בנוב דאפניא דמעלי שבתא הוה והוה אבישי חפיף רישיה בפ' חלק דף צ"ה, וכמו שהעלה ג"כ בעל באר שבע שם, והב"י וש"ע א"ח סי' ר"ס. ואחרי כתבי שוב נראה אלי מה שכתוב בס' לועזי מכונה משנה מוסר קוכויטו מוראלי מפיו רוסי במבוא ראשון עלה () ארטיקול פיטי נארי משמיה דמרזיליו פיצינו הזהרה גדולה לחפף ראשו בבקר מיד קומו מהמטה, ונותן קצבה ואופן לסריקה, וכתוב בשם החכם ן' סנא כמה תועליות מסריקת הראש בתמידות פעמים שלש בכל יום, ומי שינהוג כן אפילו בערב שלש שעות קודם אכילה ימצא תועלת רב, ובפרט למרה שחורה והיותר מועיל ומצטרך שלא ימנע ממנו בשום פנים הוא בבקר בשעת קימה יע"ש. ולפי זה אפשר שלשון תמיד הנ"ל כתב ירצה יותר מפעם א' ביום ובס' לוח החיים כתוב שחפיפת הראש בבקר מועלת ג"כ לזכירה ולכמה דברי' , וגם ספר טוביה הרופא בשטר י"ג חלק ארץ החדשה דף ק"ד באופני הבריאות לג' כתב שמועיל לכאב הראש.
הא למדנו שכל אותם הדברים שלומד אריסטוטו"לי לאלכסנדרו תלמידו, נוגעים לכל אדם ולכל הגופים שוים. ונמצא דגם הבגדים נאים בכללם לבושא, לא בושא כדאמרי' במס' שבת, אין ודאי הכי הוא. אבל איש לפי מהללו, וכדתנן בכתובות פ"ה, אבל במכובד הכל לפי כבודו, ושם דף ס"ה, שיראי למה לך, לחברך ולחברותך. ואתם תחזו שהרמב"ם גבי מלך דקדק וכתב, בגדים נאים ומפוארים, דמפוארים יותר מנאים, והיינו בגדי מלכות בתכלית החשיבות, ובס' הנ"ל שכולל באותם עניינים פרטיים לכל אדם, אומר בגדים נקיים ונאים לבד, וכן אמרי' בפ' אלו קשרים, גנאי לת"ח שיצא במנעלים מטולאים לשוק, וכל ת"ח שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה. (וגם איפוקרט"י גדול הרופאים הזהיר בחבורו הטבה לרופאים שילבשו בגדים נקיים וטובים שלא יבואו לידי גנאי, הובא ג"כ מסקו"לא פרינצי"פי וקאואליי"רי בחלק הריטו"ריקא דף רל"ג, וממנו יליף ק"ו לעומדים על פקודי הדרוש דור דור ודורשיו וחכמיו. וגם כתבתי לעיל סוף פ"ה, לשון הרב הרב לב אהרן שנכנס הקישוט במלאכת הרפואה עם שאינו ריפוי חולי בהחלט. ורד"ק בשמואל ב' א' בפסוק המלבישכם שני עם עדנים. כתב ז"ל הלבוש הטוב והנאה, עדן לגוף כמאכל הטוב עכ"ל. וזאת התורה אשר שם משה אביר הרופאים הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' דיעות ז"ל, שמא יאמר אדם וכו' ולא ילבש לבוש נאה אלא השק והצמר הקשה, גם זו דרך רעה היא וכו' ע"כ. אבל לא שילך במיני קישוטין ותמרוקין של כסף וזהב, רק שלא ילך בבלויי הסחבות ובבגדי בו"ז מזוהמים, ובפרט בגלותינו שדי לנו שנלבש בגדים נקיים ובדרך המיצוע, כי הנקיות עיקר גדול כמו שדרשתי דרוש מיוחד על הנקיות בחידושי' טובים ונכוחים בס"ד. ואמרי' בפ' כסוי הדם דף פ"ד, כבשים ללבושיך מגז כבשים יהי לבושיך, פי' מהרש"א שלא יבקש לו בגדי משי חשובים אלא מגז כבשים כעין שאמרו התם, שיפחות באכילתו ויניח המותרות ע"כ. וכתב ס' נגיד ומצוה שאדונינו האריז"ל לא היה לובש בגדים כל כך מכובדים. וגדול המעשה של ההוא עתירא דגוש חלב בפ"ט דמנחות דף פ"ה, שהיה לו שמן בכמה אלף אלפין ורבבן, והי' מסקל וחופר תחת זיתיו ומראה עצמו כרש, וקלסוהו לקיים מ"ש יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב. פירש"י כגון זה. וכתב מהרש"א דמ"ש קלסו לזה. לאו משום דעשיר גדול היה, דמשום עשירות לא שייך לומר קילסו, אלא דה"ק קלסו לזה על מדה זו, שמראה עצמו כעני לעבוד עבודת שכיר, ויש לו הון רב וגינה מדה של יש מתעשר ואין כל לשבח מדה זו של יש מתרושש והון רב.