נתיבות עולם/נתיב הלשון/ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נתיבות עולם · נתיב הלשון · ד· >>

במדרש (במ"ר פי"ט) רבי מלכיא ורבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמרו מצינו תינוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור והיה דוד מצלי עליהון הדא דאת אמרת אתה ה' תשמרם אתה נטר אורייתהון בלבהון תצרנו מן הדור זו לעולם מן הדור ההוא שהוא חייב כליה אחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין אלא ע"י שהיו בהם דלטורין היו נופלין הוא שדוד אומר נפשי בתוך לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו להוטין אחר לשון הרע בני אדם שניהם חנית וחצים אלו אנשי קעילה דכתיב בהם היסגרוני בעלי קעילה בידו ולשונם חרב חדה אלו הזיפים דכתיב בהן בבא הזיפים ויאמרו לשאול, באותה שעה אמר דוד וכי מה השכינה עושה בארץ רומה על השמים אלקים סלק שכינתך מביניהון. אבל דורו של אחאב כלן עובדי ע"ז היו ועל ידי שלא היו בהן דלטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין הוא שעובדי' אמר לאליהו הלא הוגד לאדני וגו' ואכלכלם לחם ומים אם לחם למה מים אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם ואליהו מכריז בהר הכרמל ואמר אני נותרתי נביא לה' לבדי וכל עמא ידעו ולא מפרסמי למלכא, אמר ר' שמואל בר נחמני אמרו לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדרות אמר להם מפני שפרצתי גדרו של עולם, תני ר' שמעון בן יוחאי הנחש פרץ גדרו של עולם תחלה ולפיכך נעשה שפקלטור לכל פורצי גדרות, אמרו לו למה אתה נושך מה אתה מועיל ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל ואת נושך וממית אמר להם אם ישוך הנחש בלא לחש אפשר דאנא עביד כלום אלא אם מתאמר לי מן עליותא אמרו לו למה אתה נושך באבר אחד וארסך מהלך בכל האיברים אמר להם ולי אתם אומרים אין יתרון לבעל הלשון דיתיב ברומי וקטיל בסוריא יתיב בסוריא וקטיל ברומי, ולמה קוראהו שלישי שהוא הורג שלשה האומרו והמקבלו והנאמר עליו:

המדרש הזה מבאר לך ענין לשה"ר, ואחר שדוד אמר אמרות ה' אמרות טהורות וגו' אמר אתה ה' תשמרם תצרנו זו מן הדור לעולם, ור"ל כי הש"י אמרותיו טהורות, ונקראו אמרות כי האמירה לא שייך בו דבור רע כלל רק הדבור שייך בו רע, כי האמירה הוא השכלי שאין האמירה באה רק על הענין שיש בדבור והוא שכלי, וראיה לזה דכתיב אמירה אף שהוא בלב בלבד ויאמר המן בלבו (אסתר, ו) בזה לא שייך רע, אבל אפשר שיהיה דבור רע כמו לשון הרע אע"ג דיש מחשבה רעה והוא ג"כ בשכל ובמחשבה, אין זה כל כך רע כיון שאין זה רק מחשבה ואין המחשבה מצרפת למעשה לומר שיש בה רע, ולפיכך מביא המדרש הזה פסוק אמרות ה' אמרות טהורות על הפסוק של אמור ואמרת לומר כי לכך כתיב לשון אמירה אצל טהרת הכהנים מפני כי האמירה היא טהורה, ושייך אצל טהרת כהנים דוקא לשון אמירה כאשר האמירה מסולק מן הרע. ולפיכך אחר שאמר דוד אמרות ה' אמרות טהורות, אמר אח"כ אתה ה' תשמרם, כלומר כיון שהאמרות מן הש"י הם טהורות, וקשים לקנות אמרות טהורות כי האדם הוא בעל חומר ואין כחו לקנות השכל הזך הטהור הנקי מכל סיג, לכך אתה ה' תשמרם להעמיד ולהחזיק התורה. ואמר אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם, כלומר שדורו של דוד שהיו בעלי לשון הרע תצרנו מן הדור הזו לעולם שלא יקבלו התורה שהיא טהורה ביד אשר הם בעלי לשון הרע, שהלשון הרע הוא טמא בודאי. ומה שהיה הדור בימי דוד כולם דורשים התורה במ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא והיו בעלי לשון הרע, כי דבר זה נמשך אחר מעלת שהיו דורשין התורה והיא תורה שבעל פה, ולכך היה גובר בהם הפה והלשון בחטא לשון הרע ג"כ. ומה שהיה דוד מסוגל לזה בפרט הוא ידוע לחכמים ונבונים, ועיקר כחו של דוד היה הלשון לעסוק בשירות ותשבחות והיה כחו בלשונו לטוב, ודורו היה כחם בלשונם לרע. וזה כי היה דוד מסוגל ומוכן להיות לו מתנגדים, ודבר זה מפני שדוד היה מלך ראשון וזכה במלכות, וכל מלך שרוצה למלוך על עם אחד בתחלה יש לו מתנגדים והם הפך לו, ולכך היו דואג ואחיתופל אבנר ועמשא מתנגדי דוד להוטים אחר לשון הרע כדלעיל, כמו שהיה דוד להוט אחר שירות ותשבחות לומר בלשונו, ויש לך להבין זה. ואמר שהיו נופלים לפני אויביהם, כי דבר זה ענין הלשון שהש"י מסלק שכינתו מביניהם כמו שאמר במדרש הזה אמר דוד כי מה עושה השכינה בארץ רומה על השמים אלקים וגו'. ודבר זה נתבאר אצל מה שאמרו כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר ע"ש, ואמרו שאני והוא אין יכולים לדור בעולם ביחד כמו שיתבאר. ודורו של אחאב היה הפך זה, כמו שהיה דורו של דוד הכל כחם בלשון, היה כח אחאב דוקא במחשבה, כי בכח המחשבה הוא הע"ז שנאמר (במדבר, טו) ולא תתורו אחרי לבבכם וגו', ולפיכך דורו של אחאב אין בהם כח הדבור רק המחשבה ולפיכך לא היו בעלי לשון הרע, כי כח המחשבה וכח הדבור הם מחולקים אין שייך זה לזה כלל והיו הולכים אחר מחשבתם הרעה, ואין דבר שהש"י מצרף מחשבה למעשה כמו מחשבת ע"ז שנאמר למען תפוש את בית ישראל בלבם. וכמו שהיה דורו של דוד כחו בפיו ובלשונו והיה להם תורה שבעל פה, כך אחאב היה אוהב תורה שבכתב שהתורה שבכתב אין כחה בפה, רק מעיין בתורה הכתובה לפניו. וכך אמרו בפרק חלק (סנהדרין דף קב:) מפני מה זכה אחאב ומלך כ"ב שנה מפני שכבד התורה שנתנה בכ"ב אותיות כמו שמבואר שם, והבן מה שאמר שכבד התורה הכתובה בכ"ב אותיות:

ומה שאמר במדרש למה אתה נושך באבר א' והולך בכל האיברים וכו' כי דבר זה ענין מופלג מאוד, וזה כי תמצא האיברים שהם שנים שנים, שתי עינים שתי אזנים וכל אחד כמו מחולק לשנים והלשון הוא אחד בלבד, ולכך הלשון יש בו סגולה זאת בפרט שאין בפעולת הלשון חלוק רק פעולה של הכל, והלשון עומד בסוריא וקטיל ברומי עד שהלשון אין בו פעולה מחולקת כלל. וכן מה שאמר כי הלשון נקרא תליתאי שהורגת שלשה, הכל הוא בכח הלשון שהרי הלשון עומדת בין שתי אזנים שהם שני איברים שהם חברים וכן שתי העינים והלשון באמצע והוא שלישי, כמו שנים שהם מכחישים זה את זה והמכריע מכריע ביניהם עושה שלום ביניהם, וזהו כאשר המכריע טוב אך כאשר המכריע הוא רע השלישי מחלק ומבדיל בין האיברים השוים והדומים ועושה חלוק ביניהם, והכל נרמז בלשון שהוא עומד בין שני איברים הדומים, כי הלשון עושה הבדל ופירוד בין האחים והחברים הדומים וגם הוא מחבר ומקשר הדומים:

ובמדרש (תנדב"א פי"ח) לא תלך רכיל ארבע מדות יש בו באותו מקרא שתי מדות של צדיקים ושתי מדות של רשעים, שתי מדות של צדיקים כיצד צא ולמד ממשה ואהרן שנתכונו ועשו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים בין אדם לחבירו בין איש לאשתו מתוך דיניהם נקבע להם שם טוב ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות שנאמר הוא משה ואהרן, שתי מדות של רשעים כיצד צא ולמד מדתן ואבירם הרשעים שנתכונו ועשו מחלוקת בין ישראל לאביהם שבשמים בין אדם לחבירו בין איש לאשתו מתוך דרכיהם נקבע שם רע לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות שנאמר הוא דתן ואבירם. וביאור זה, כי הלשון שהוא מכריע והוא לטוב ולרע כמו שאמרנו, והלשון אשר הוא באמצע וכל אשר הוא באמצע הוא מכריע בין מעלה ובין מטה בין ימין ובין שמאל, וכך הוא הלשון אשר הוא באמצע מכריע בין אביו שבשמים ובין ישראל למטה ובין שני חברים האחד בימין והשני בשמאל. וזהו פעולת הלשון שמכריע בין שני החברים, שהרי הלשון עומד בין שני אזנים ובין שני עינים ובין שני נחירים שהם נקבי האף, שני האזנים דומים כמו שני החברים שהם קרובים זה לזה כמו האזנים, בין שני העינים והם כמו שני חכמים ושהם נקראו אחים ורעים כמו שנא' (תלים קכ"ב) למען אחי ורעי אדברה נא שלום, ועוד הלשון מכריע בין שני נקבי האף שהם עוד יותר קרובים ודבקים לגמרי כמו איש ואשתו, וכולם הלשון מכריע ביניהם לטובה כמו שאמרו במדרש, וגם הם עושים חילוק ופירוד בין כל אלו ולכך הלשון הוא ביניהם. ועוד רמז כי הלשון הטוב הוא מחבר הרחוקים, שהם כמו שני האזנים שהאחד הוא בצד האדם בימינו והשני בצד האדם בשמאלו והלשון מחבר אותם עד שאינם מחולקים יותר ונעשים קרובים, עד שהם כמו שני עינים שהם קרובים יותר עד שמחבר אותם יותר עד שהם מחוברים ודבקים לגמרי כמו שני נקבי האף שהם מחוברים לגמרי. והפך זה ג"כ הלשון הרע עושה חלוק ופירוד בין הדבקים לגמרי שהם כמו נקבי האף עד שהם עומדים כמו ב' עינים, ועוד יותר עושה פירוד ביניהם עד שהם כמו שתי אזנים שהאחד עומד בימין והשני בשמאל, ואלו דברים הם עוד יותר עמוקים מאוד בלשון הזה שהוא מכריע ועושה חילוק ופירוד גם עושה שלום בין הרחוקים. והנה נרמז קושי הלשון ומעלתו כמו שאמר במדרש הזה בתיבה של לשון, שיש למ"ד עולה למעלה מצד ימין הלשון, ויש נו"ן שיורד למטה כי למיימינים בה הוא מעלה עליונה עד שעולה מעלה מעלה, ולמשמאילים הוא שפלות ופחיתות גדול יורד מטה מטה, והשי"ן באמצע ובשי"ן יש ג' ראשים האחד מימין ואחד משמאל ויש מכריע באמצע, שבעל הלשון מכריע באמצע עד שעושה שלום ומחבר את הקצוות ואז מימינו הלמ"ד שעולה מעלה מעלה, ואפשר שהאמצעי הזה עומד בין שניהם ואז משמאל הוא הנו"ן שיורד מטה מטה. וזה שאמר החיים והמות ביד הלשון, כי החיים הוא בימין שמורה הלמ"ד שהוא מימין החיים, ובנו"ן שמשמאלו המות שיורד מטה, ולכך אמר ביד הלשון כי היד הוא בימין ובשמאל והוא יצילנו מעונש החטא הזה וישמור אותנו מבעלי הלשון, אמן: